הצלת חיים היא משימה של 24/7. הצוותים הרפואיים והסיעודיים מיומנים היטב בטיפול באנשים בזמן עבודתם, אבל במקרה של שלושה אחים סיעודיים מצוות רמב"ם, השליחות הכל כך חשובה, נמשכה גם מחוץ לכתליי המרכז הרפואי ומעבר לשעות העבודה. בתוך ימים ספורים, שתי אחיות ואח ממחלקות שונות ברמב"ם הצילו את חייהם של נער עם צרכים מיוחדים, ושני גברים - כולם התמוטטו בזמן שהיו במקרה בסביבה. "זה יכול היה להסתיים אחרת", הם אומרים.
"היינו בבריכה. הנער נמשה מהמים מת"
כרמי בנימינוב (48), אחות אחראית במחלקת עיניים ברמב"ם, המתגוררת במושב רגבה שבצפון, שהתה בשבת האחרונה עם משפחתה בבריכה שבמושב, כשלפתע נער מקבוצת נערים עם צרכים מיוחדים שנפשה במקום, נמשה ממי הבריכה כשהוא ללא נשימה או דופק: "הייתה הרבה המולה סביבו. אנשים מיד נגשו לעזור ובעלי צעק לי להגיע", היא נזכרת, "ראיתי אנשים מתחילים החייאה, אבל אף אחד לא היה מיומן. בוצעו פעולות לא רלוונטיות. התעשתי והשתלטתי על האירוע. הנער היה מת. ללא נשימה או דופק. ביצעתי פעולות החייאה במשך כרבע שעה, ברוטציה עם הבעלים של הבריכה. הבאנו דפיברילטור וערכת החייאה, ועשינו כל מה שניתן לעשות כדי להחזיר אותו. כשמד"א הגיעו, הוא כבר היה עם דופק ונשימה".
לדבריה של בנימינוב, הסיטואציה הייתה מטלטלת. "לא ציפיתי להיקלע לאירוע כזה. בעבודה אני בפוקוס, אבל ביום יום, אנחנו נמצאים במוד אחר. צריך הרבה קור רוח כדי לעבור ממצב אחד לשני. כל זמן שביצעתי פעולות התפללתי בלב שיחזור, שאני עושה מה שצריך כדי להחזיר אותו. בשלב מסוים ביקשתי להיות עם מד"א על הקו, כדי לוודא. כשפינו אותו לבית החולים, לא ידעתי מה עלה בגורלו. עבר עלי לילה מאוד קשה ומתוח. התפללתי המון בשבילו. אחרי כמה בירורים הבנתי שהוא התאושש וחזר למצבו הבסיסי. לא הייתה מאושרת ממני. התרגשתי ושמחתי כל כך", אמרה בנימינוב וביקשה לחדד, "זה פשוט מדהים עד כמה חשוב שלכל אחד ואחת תהיה את המיומנות הזו. לכול ללמוד לעשות החייאה. הקורסים מוגשים בכל מקום, בקלות ובנוחות. זה משנה חיים. זה מציל חיים".
"ישבנו לשתות קפה. פתאום החבר התמוטט"
יומיים לפני כן ישב ג'לאל זרייקי מעכו (48), אח ביחידת השתלות מח עצם ילדים במערך ההמטו-אונקולוגי לילדים ברמב"ם, עם כמה חברים בבית קפה, כשלפתע אחד הנוכחים התמוטט ונפל: "שתינו, דיברנו וצחקנו. מפגש חברי שגרתי בבית קפה", הוא משחזר, "פתאום ראינו שאחד החברים נפל. התמוטט. לא מגיב. מיד קפצתי לעברו. מהבדיקה לא היו סימני חיים. לא דופק ולא נשימה. התחלתי בהחייאה מיד, בזמן שהנוכחים הזמינו אמבולנס. אני הייתי בתוך הסיטואציה, מנשים ומעסה, מנשים ומעשה. הצוות של מד"א הגיעו אחרי חמש, שש דקות, כשהוא כבר החזיר דופק, לבית החולים. אני לא יודע מה היה קורה אם לא הייתי שם".
"חמש דקות זה הרבה זמן כשמדובר באירוע לבבי, ובמיוחד הפרעת קצב כמו שהסתבר בדיעבד", הוא מסביר, "גם כשמד"א הגיעו, לא עזבתי. עליתי על האמבולנס והמשכתי איתו עד לבית החולים. בינתיים, החבר כבר התאושש וחזר לעצמו. מיועד להשתחרר בקרוב מבית החולים. זאת סיטואציה מטורפת. רגע אתה יושב עם חבר, שניה אחר כך אתה מציל את החיים שלו. זה כל כך חשוב לדעת מיומנויות החייאה", ביקש זרייקי להעביר מסר, "אני עובר מידי שנה הכשרות, במסגרת העבודה, אבל כל אחד מאיתנו יכול להיקלע למצב כזה. קורס פשוט יכול להיות ההבדל בין חיים למוות של כל אחד שעובר ברחוב או יושב לידינו. אחרי מה שקרה, בני המשפחה שלי כבר החליטו ללכת ללמוד".
האחות שעשתה החייאה לאח מצוות החייאה
מיכל בן סימון, אחות מכון קרינה באגף האונקולוגי ברמב"ם הייתה באמצע אימון בחדר כושר עם בעלה, כשפתאום הבחינה שהגבר שרץ על ההליכון לפניה, התמוטט. "כולם התאספו סביבו", היא מספרת, "כשהתקרבתי אליו ראיתי שהוא שכוב על הבטן, מחרחר, ואחרי בדיקה קצרה הבנתי שאנחנו חייבים להתחיל בהחייאה. מיד התחלתי עיסויים וביקשתי להביא דפיברילטור, תוך כדי שאנחנו מתקשרים למד"א .ביצענו החייאה, תחת חיבור לדפיברילטור, עד שמד"א הגיעו. הפרמדיקית שלהם הייתה איתי על הקו כל הזמן.
"הכול היה כל כך מהיר וכל כך אינטנסיבי, הייתי בתוך האירוע פשוט, רק רציתי להציל אותו, זה כל מה שהיה חשוב. כל ההמולה, הרעש מסביב לא עניינו אותי בכלל.
"אחרי שהאמבולנס עם אותו גבר עזב את האזור, ביקשה בן סימון להבין לאן פונה, וגילתה משוטר שהגיע לאירוע לגבות ממנה עדות שהוא פונה לבית חולים "הלל יפה", שם היא ניסתה להשיג אותו, כדי להביו מה עלה בגורלו. היא לא הצליחה לאתר את המטופל, וקיוותה שהוא שרד את האירוע.
"אחרי יומיים הייתי במשמרת, במכון הקרינה, וקיבלתי הודעה מאחות בטיפול נמרץ לב, שנמצאים במרחק של שני צעדים מהמחלקה שלי", מפרטת בן סימון את השתלשלות האירועים, "היא שאלה אותי אם אני קשורה להחייאה של המטופל שהתמוטט בחדר הכושר וסיפרה שגם הוא מחפש אותי ומבקש לפגוש אותי. מסתבר שהוא פונה לרמב"ם, אושפז וטופל אצלנו ממש מול המחלקה שלי. כל הזמן הזה הוא היה מעבר למסדרון ולא היה לי מושג!
"כמובן שרצתי לפגוש אותו והיה מרגש מאוד, כל כך רציתי לתת לו חיבוק ולראות שהוא בסדר. כל המשפחה שלו הייתה שם. זה היה רגע מדהים.
"בדיעבד גיליתי שהאיש, ששמו דריו, הוא סגן אחות אחראית של טיפול נמרץ כללי ב'הלל יפה' וחלק מצוות ההחייאות של בית החולים, אדם שרגיל לבצע החייאות בעצמו ולהציל חיים.
אני מאושרת לעדכן שהוא מחלים יפה ומתאושש, וכבר שוחרר הביתה, ומאחלת לו המון בריאות ועוד שנים רבות של הצלת חיים", אמרה והוסיפה, "זו התזכורת לכמה חשוב שיהיו כמה שיותר דפיברילטורים בכל מקום ציבורי, ובנוסף - לכו ללמוד לעשות החייאה, אין לדעת במי תיתקלו ובאיזו סיטואציה. זה מציל חיים".