ישנים מעט? המחקר הזה יגרום לכם להיכנס למיטה מוקדם

האם תהיתם פעם איך זה שלאחר יום ארוך ומאתגר של למידה, אתם עדיין מתעוררים מרעננים ומוכנים להתמודד עם אתגרים חדשים? מסתבר שהסוד טמון בשינה טובה בלילה. שינה אינה רק עניין של טעינת אנרגיה מחדש; היא ממלאת תפקיד מכריע באיפוס אחת הפונקציות החיוניות ביותר בגופנו: יצירת זיכרונות.

חוקרים מאוניברסיטת קורנל, בהובלת ד"ר אזהרה אוליבה, פרופסור לנוירוביולוגיה והתנהגות, הציגו ראיות מורכבות התומכות בטענה זו. צוות המחקר חקר כיצד המוח שלנו מטפל בזיכרון והגיע לתגליות שהן לא פחות ממדהימות. המחקר פורסם בכתב העת Science.

האזור במוח שנקרא היפוקמפוס מתפקד כמרכז כוח לזיכרון, ופעיל במיוחד בעת למידה או חוויה של דברים חדשים. בזמן שאנחנו ישנים, אותם נוירונים משחזרים את פעילויות היום, מבססים את הזיכרונות באזור גדול יותר של המוח הידוע כקורטקס.

אלא שלמוח יש יכולת מופלאה לספוג למידה לאורך כל החיים מבלי שהמשאבים העצביים שלו יאזלו.

מחקרה של אוליבה, "מנגנון מעגלי היפוקמפי לאיזון הפעלה מחדש של זיכרון במהלך שינה", חושף כי במהלך שינה עמוקה, חלקים מההיפוקמפוס משתתקים, ומאפשרים לנוירונים ללחוץ על כפתור האיפוס.

"מנגנון זה מאפשר למוח לעשות שימוש חוזר באותם משאבים, אותם נוירונים, ללמידה חדשה ביום למחרת", אומרת אוליבה.

ההיפוקמפוס מחולק לשלושה חלקים - CA1, CA2 ו-CA3. אזור זה במוח ממלא תפקיד חיוני בקידוד סוגים שונים של זיכרונות. בעוד ש-CA1 ו-CA3 אחראים לזיכרונות הקשורים לזמן ומרחב, תפקידו של CA2 לא היה מובן עד כה. מחקרה של אוליבה מצא כי CA2 ממלא תפקיד קריטי בהשתקה ואיפוס ההיפוקמפוס במהלך השינה.

כדי להבין זאת, החוקרים השתילו אלקטרודות בהיפוקמפוס של עכברים, מה שאפשר הקלטה של פעילות עצבית במהלך למידה ושינה. הם הבחינו כי במהלך השינה, הנוירונים במגזרי CA1 ו-CA3 משחזרים את אותן תבניות עצביות שהתפתחו במהלך הלמידה ביום. אך יש רגע בשינה שבו הכל משתתק, והזיכרון 'מתאפס', הודות ל-CA2.

והעלילה מסתבכת - בין הנוירונים שלנו, ישנם שני סוגים - פירמידליים, הפעילים למטרות תפקודיות כמו למידה, ואינטרנוירונים בעלי תתי-סוגים שונים. החוקרים מצאו כי למוח יש מעגלים מקבילים המווסתים על ידי אינטרנוירונים אלה: אחד לוויסות זיכרון, ואחר לאיפוס זיכרון.

לממצאים ממחקרה של אוליבה השלכות עמוקות על שיטות חינוך ובריאות קוגניטיבית. ההכרה בכך ששינה מתוזמנת היטב יכולה לרענן את המשאבים העצביים שלנו מאפשרת למחנכים ותלמידים כאחד לתכנן את לוחות הזמנים ללימודיהם ביעילות רבה יותר. במקום לדחוס מידע עד השעות הקטנות של הלילה, מתן עדיפות לשינה מספקת לאחר הלמידה עשוי לשפר את השמירה על המידע וההבנה.

יתר על כן, ידע זה עשוי להנחות גישות לטיפול בבעיות הקשורות לזיכרון, כמו אלה שחווים אוכלוסיות מזדקנות או אנשים הסובלים מליקויים קוגניטיביים.

מה המשמעות של כל זה עבורנו בטווח הארוך? ובכן, החוקרים מאמינים שכעת יש להם את הכלים להגביר את הזיכרון על ידי כוונון המנגנונים של ביסוס הזיכרון. זה עשוי להיות משמעותי כאשר תפקוד הזיכרון נחלש, כמו במחלת אלצהיימר.

חשוב לא פחות, יש ראיות לחקור דרכים למחוק זיכרונות שליליים או טראומטיים, מה שעשוי לעזור בטיפול במצבים כמו הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

לסיכום, שינה היא יקרה יותר ממה שאי פעם הבנו. היא לא רק עוזרת להטמיע זיכרונות אלא גם מאפסת את המוח ושומרת עליו פונקציונלי במהלך שעות הערות שלנו. "אנחנו מראים שזיכרון הוא תהליך דינמי", ציינה אוליבה.