ההורים אשמים שהילד שמן? הוידאו של ה"מנטור" שהכעיס את כל העולם

האמונה שצריך להפחיד את האדם השמן, או להעליב אותו, כדי להניע אותו לפעולה היא ותיקה ושמנופובית בעיקרה, משום שהיא נשענת על הסטיגמה הרווחת שהאדם השמן כמעט תמיד אשם במצבו, הוא עצלן ותאוותן, וכל ההשמנה שלו מקורה בחוסר רצון לקחת אחריות על מצבו. הסטיגמה נכונה גם להורים לילדים עם השמנה, אשר כמעט תמיד יהיו תחת אצבע מאשימה, כאילו שהם מסתובבים עם סטיקר על המצח: "נכשלתי כהורה". ואם נבין שהשמנה היא סימפטום חיצוני, ולרוב זה יהיה הדבר הראשון שנראה, נבין עד כמה זה חשוף ורגיש. תמיד יהיה מה לחשוב ולהגיד: אם ההורים הם רזים והילדים עם השמנה, זה בגלל שהם דואגים לעצמם ומזניחים את הילדים, אם ההורים עצמם עם השמנה וגם הילדים, זה בגלל שהם משפחה שמזניחה את עצמה.

הדבר העקרי שקורה כשמאשימים הורים בהשמנה של הילדים שלהם, זה שההורים נלחצים. כשההורים בלחץ, זה שהם מעבירים את הלחץ הלאה, לילדים שלהם. מעבר לענין החינוכי, יש לכך גם הסבר ביולוגי, אשר קשור לרצון "לפרוק" את הורמוני הסטרס.

הם מתחילים לדבר עם הילדים דיאטה, מתחילים להגביל, למנוע ולקחת שליטה על האכילה שלהם. התוצאה של זה היא לרוב דווקא הגברת ההתעסקות של הילדים באוכל, הגדלת הכמות הנאכלת, תופעה של אכילה בסתר ופגיעה קשה עד אנושה במערכת היחסים של הילדים וההורים.

עכשיו תגידו לי: אנחנו מוכנים להקריב את מערכת היחסים שלנו עם הילדים, כדי לשמור על בריאותם. אם זה אכן היה המצב, אם הייתם מצליחים לקחת שליטה על האכילה שלהם ולהשפיע כך ע"י צמצום האכילה שלהם או ע"י איכות האוכל, ניחא. הבעיה שזה לא קורה. קורה בדיוק הפוך, ולכן רוב ההורים שבוחרים בגישה היותר "לוחמנית" הזו, יוצאים לרוב קרחים מכאן ומכאן.

בנוסף, ישנם מחקרים שמראים שככל שילדים ייכנסו לעולם הדיאטות בגיל צעיר יותר, כך דווקא יגדלו הסיכויים שלהם להשאר שם. הם יגדלו בידיעה שהגוף שלהם מקולקל ולכן אסור להם להקשיב לסימנים ממנו, שהם חייבים להקשיב לקולות חיצוניים אשר ינחו אותם מה נכון ומה לא, אמונות אשר ידונו אותם לחיים של דיאטות (ובואו ננחש איזו תעשיה זה משרת) ולדימוי גוף נמוך. דימוי גוף נמוך, אגב, הוא גורם שמעודד דווקא השמנה.

עכשיו בואו לא ניתמם, להורים יש, לא פעם, השפעה משמעותית על ההשמנה של הילדים שלהם. הבחירה שלהם במה להזין את הילדים, מה ייכנס הביתה ומה יוגש לשולחן, אילו גבולות להציב ואיך והדוגמה האישית שהם נותנים, כל אלה עשויים מאד להשפיע. אולי הם לא יהפכו את הילדים לרזים, אבל הם בהחלט יכולים להשפיע ולמתן קצב מהיר של השמנה. וכן, הורים רבים היום לא מבשלים, לא דואגים לאכול מספיק איכותי ומזין, ובאופן כללי מתקשים וחוששים להציב גבולות בנושא אוכל וממתקים.

האם בכך אני מפנה אצבע מאשימה להורים? פה אני חושבת שצריך להכיר את אוכלוסיית ההורים של היום, אשר לא פעם עומדת למבחן וביקורת. ההורים של היום חיים בעומס ובלחץ מאד גדולים, הם גם בבלבול לא קטן מול שפע של מידע גם לגבי מה בכלל נחשב בריא ומה לא, וגם לגבי מהי גישת החינוך הטובה ביותר, הם חוששים להציב גבולות בכלל ובנושא של אוכל בפרט, מתוך חשש לפגוע בילדים ולייצר הפרעות אכילה. מעבר לכל זה, לא תמיד הם יודעים לבשל בכלל, או פנויים לכך, ומתמודדים עם יוקר מחיה (מחירים גבוהים מאד של ירקות ופירות, למשל, או של חוגי ספורט) ועם מציאות בטחונית מאד מורכבת. כל זה בלי להזכיר את סביבת השפע שהילדים שלנו גדלים בתוכה ואת העובדה שלא פעם ילדים אוכלים ⅔ מהארוחות שלהם מחוץ לבית בכלל.

כל אלה אינם תירוצים, אלה חלק מהסיבות שהופכות את כל המצב למורכב הרבה יותר לניהול וטיפול, משום שההתנהגות של ההורים אינה מתוך הזנחה או חוסר הבנה של המצב.

בהתייחסות קצרה לתרומה הגנטית להשמנה, חשוב לי לציין כי זוהו כבר מאות גנים שעשויים להשפיע על ההשמנה. גנטיקה, לפי הספרות, יכולה להסביר כשליש מהגורמים להשמנה. מה זה בעצם אומר? הגנטיקה בנושא הזה יכולה לקבוע, למשל, את הנטיה הטבעית של גוף לפנות לאכול כמקור לנחמה, לאגור שומן, לצרוך כמות יותר גדולה של אוכל ולהעדיף אוכל עתיר סוכר ושומן. כך שלא פעם, נסיונות שליטה וויסות חיצוניים, גם כשאנחנו מבינים בדיוק מה צריך להשתנות, עשוי להרגיש קצת כמו שחיה נגד הזרם והשינוי יהיה קשה, משום שההתנגדות מצד הילדים עשויה להיות גדולה, ולא בהכרח משום שהם לא מבינים בעצמם את הסיבות,אלא משום שהדחפים שלהם פשוט מאד גדולים.

בעיני המקצועיות, רצוי להתחיל להתבונן על תופעת השמנת הילדים, כעל תופעה חברתית יותר מאשר תופעה אישית-משפחתית, וככזו אין לפרט יכולת להשפיע באופן רב על המצב ולכן גם אין להצביע עליו כאחראי. עם זאת, יש מקום בהחלט לתת להורים כלים להתמודדות מול הילדים בתוך הסביבה המורכבת הזו, ברובד ההתנהגותי, התזונתי והרגשי עם המון חמלה ורגישות. בטח ובטח אין מקום להעליב אותם או לפגוע בהם, או להגביר את האשמה, שכמעט תמיד גם ככה מרקיעה שחקים בתחום הזה.


ורד יפה חאיק היא דיאטנית ופסיכודרמטיסטית מטפלת בהשמנת ילדים בשיטת "מסתכלים לילדים בעיניים במקום על הבטן", מנחת הפודקאסט "מסתכלים לילדים בעיניים-מדברים על השמנת ילדים" ואמא לארבעה ילדים ומתבגרים, אשר חיה וחווה איתם את אתגרי עידן השפע, גם בנוגע לנושאי אוכל, אכילה ודימוי גוף.