"משהו במדינה הזו קסם לי כבר מהרגע הראשון," נזכרת רייצ'ל דלת, שחקנית כדורגל בת 22 ממילווקי, ויסקונסין. "לא יודעת בדיוק איך לתאר את זה אבל זו האווירה, האנשים, ההרגשה שאתה בבית. זה מה שהוביל בסופו של דבר לרצון להיות חלק מזה".
דלת היא שחקנית כדורגל. היא התחילה לשחק כבר בגיל 4, ועם השנים הפך התחביב לאחד העיסוקים העיקריים בחייה. בזמן שהוציאה תואר ראשון בביו כימיה, ייצגה את הקולג' בו למדה כשחקנית בליגת האוניברסיטאות של ארצות-הברית בכדורגל נשים.
לישראל נחשפה לראשונה קצת לפני שמלאו לה 20, במסגרת טיול מאורגן בן שלושה שבועות לבני נוער, אליו הצטרפה. זמן קצר אחר-כך, נשלחה דלת לייצג את ארצות-הברית במכבייה, שנערכה בישראל לפני כשנתיים כחלק מנבחרת הנשים בכדורגל. הביקור הזה כבר השאיר בה חותם עמוק יותר, וההחלטה לעבור לישראל החלה להתגבש במוחה.
מתי החלטת סופית שאת עולה לישראל?
"בדצמבר האחרון".
כלומר במהלך המלחמה. המצב לא מפחיד אותך?
"כולם שואלים אותי על זה, אבל אני לא מודאגת. יש לי הרבה חברים בישראל והם חיים חיים נורמליים לגמרי, כך שאני לא מודאגת".
אנשים מסביבך לא הביעו דאגה?
"ברור, הרבה מבני המשפחה והחברים שאלו אותי אם אני בטוחה שאני רוצה לעשות את זה עכשיו. אבל זה לא נוגע בי. ברגע שהחלטתי, אני שלמה עם ההחלטה".
דלת מתכוונת להמשיך בלימודיה לקראת תואר שני בהנדסה בביו כימיה. היא כבר חתומה לעונה הבאה בקבוצת הכדורגל לנשים של הפועל ירושלים ("מקום שני בליגה, תכתוב"! היא מאיצה בי), וגם מקום לגור כבר יש לה בירושלים.
סיפורה של דלת הוא אחד מני רבים. לפי נתוני ארגון "נפש בנפש", מאז ה-7 באוקטובר עלו ארצה מעל ל-1,800 עולים חדשים מרחבי ארצות-הברית וקנדה. יתרה מזאת, התקבלו יותר מ-10,300 בקשות לפתיחת תיקי עלייה - גידול של 76% בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה.
קארן וסטיוארט לבנדה, זוג בשנות השישים לחייהם, עזבו את ביתם בעיר סינסינטי באוהיו כדי להתאחד עם שני בניהם שעלו לישראל לפני למעלה מעשור. הבכור (41) עלה לפני 15 שנה ומתגורר עם אשתו וששת ילדיהם בישוב יד בנימין, הבן הצעיר (36) הלך בעקבות אחיו ועבר לכאן שנתיים אחריו.
"ב-7 באוקטובר, במסגרת התנדבותו ביחידת לוט"ר (לוחמה בטרור, ד.ק) הוא סייע לכוחות הלוחמים במשך שבועות ארוכים", מספרת קארן בגאווה.
היא עבדה כשיננית במשך יותר משני עשורים, הוא עבד בתחום הטקסטיל. אבל יותר מכל שניהם מתגאים בכך שב-40 השנים האחרונות שימש סטיוארט כרב הקהילה בה התגוררו ("עבודה בחצי משרה", הוא מסביר).
תמיד ידעתם שתעלו לישראל?
קארן: "זה תמיד היה במחשבה שלנו. אבל לפני כ-5 שנים התחלנו לחשוב על זה יותר ברצינות. במהלך תקופת הקורונה, כשכולנו היינו סגורים בבית, התעמקנו יותר באפשרות לעלות לארץ. חקרנו, בדקנו והתחלנו להניע את כל העניין הזה. וזה לגמרי לא פשוט. אמנם יש לנו שני בנים בישראל, אבל גם בת נוספת בקונטיקט, כך שההחלטה לא היתה פשוטה. בסופו של דבר הבת נתנה את ברכתה והבטיחה שתבוא לבקר אותנו בארץ לעיתים תכופות".
הגל האנטישמי ששוטף את העולם היה מורגש גם אצלכם?
קארן: "בסינסנטי למזלנו לא הרגשנו את זה כל-כך, אבל אתה נתקל בכתבות בתקשורת על כל-כך הרבה אלימות והטרדות על רקע אנטישמי, שזה מתחיל להרגיש נורא".
סטיוארט: "אני צופה שהמצב בארצות-הברית מהבחינה הזו רק יחמיר. האנטישמיות תגבר והרצון של יהודים לעלות לישראל יעלה, אין לי ספק בזה. רואים את ההתחלה כבר עכשיו".
איפה תגורו בארץ?
סטיוארט: "לפני שלוש שנים קנינו דירה בשכונת ארנונה בירושלים. יש שם אוכלוסייה דוברת אנגלית בגילנו, והיה חשוב לנו להיות בקרבת אנשים כמונו כדי שלא נלך לאיבוד. כמובן שנתחיל ללמוד באולפן כי המטרה היא לדבר עברית שוטפת".
על שלושת המושבים האחרונים במטוס אל-על שעושה דרכו לישראל אני מוצא את אריאל ורייצ'ל אלון עם שלושת ילדיהם (2, 4 ו-8). הוא איש הייטק, היא גינקולוגית ורופאה מיילדת. העלייה לישראל, עבור שניהם, היתה רק שאלה של זמן.
למעשה, עבור אריאל, מדובר בחזרה למולדת. "אני צבר, נולדתי בישראל", הוא מסביר. "ב-1997 עברנו כל המשפחה, ההורים והאחים, להתגורר בארצות-הברית. הם כולם חזרו כבר ב-2008, אבל אני הייתי באמצע לימודיי בקולג'. בינתיים הכרתי את רייצ'ל, עברנו לשיקגו והיינו שקועים שנינו בלימודים, ויותר מאוחר בעבודה. עכשיו הגיע הזמן שגם אנחנו נעלה".
רייצ'ל, ההחלטה היתה קלה עבורך?
"עוד לפני שהתחתנו היה ברור לנו שאת העתיד אנחנו רואים בישראל. אבל קודם סיימתי את לימודי הרפואה, ואז יש התמחות ובחינות הסמכה. אחרי שכל זה היה מאחורי, התחלנו להתכונן למעבר".
אילו תגובות קיבלתם כשסיפרתם שאתם עוזבים לישראל דווקא עכשיו?
רייצ'ל: "בעבודה הסתכלו עלי כמו משוגעת. אמרו לי, את לא קוראת עיתונים? לא רואה בטלוויזיה מה קורה שם? נופלות שם פצצות כל יום".
תרשי לי לשאול את אותה שאלה.
"אנחנו קוראים ורואים, וכמו כולם מקווים שהמצב יהיה טוב יותר".
אריאל ימשיך לעבוד במשרה האמריקאית שלו ("תכלס, אני יכול לעבוד מכל מקום בעולם דרך המחשב"), רייצ'ל עוד לא סגורה על מקום עבודה אבל דאגה כבר בשנה שעברה להוציא רישיון רופא ישראלי. הם מתכננים לגור הירושלים, בסמוך להוריו של אריאל שמתגוררים בישוב תקוע, למרות שהיו מעדיפים לגור ליד הים".
הרב יהושע פס, מייסד-שותף ומנכ"ל נפש בנפש, מסביר את הזינוק במספר העולים החדשים דווקא עכשיו: "ה-7 באוקטובר היה והוא עדיין, אירוע מטלטל למדינת ישראל וליהדות התפוצות. במהלך תקופה זו, קיבלנו כמות אדירה של בקשות לפתיחת תיקי עלייה. הכמיהה לעלות לישראל, מתוך תחושת שליחות וסולידריות רק התעצמה מאז".
לפי נתוני הארגון, 47% מכלל העולים מצפון אמריקה שפתחו תיקי עלייה, ציינו כי 'ציונות' היא המניע העיקרי בבחירה לעלות לישראל. 14% העידו כי המלחמה היא גורם ישיר לעלייתם ואילו רק 5% ציינו 'אנטישמיות' כפקטור.
"אנחנו מקבלים בברכה את העולים הרבים שהחליטו דווקא עכשיו להגיע לישראל", אומר שר העלייה והקליטה, אופיר סופר. "הבחירה של יהודים רבים מרחבי העולם בכלל, ומארצות-הברית בפרט, לעלות לישראל ולהיות חלק מהסיפור, מרגשת במיוחד".
"העולים והעולות הם העתיד והתקווה, ההבטחה לצמיחה ושגשוג", מוסיף יו"ר הסוכנות היהודית, האלוף (במיל') דורון אלמוג. "יחד אתם נבנה את מדינת ישראל חזקה ועוצמתית יותר".
ארגון "נפש בנפש" הוקם בשנת 2002 על ידי הרב יהושע פס ואיש העסקים טוני גלברט, במטרה לקדם את העלייה לארץ ישראל, מצפון אמריקה, בשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו-JNF ארה"ב. מאז היווסדו, לפני יותר מ-20 שנה, סייע הארגון בהעלאת יותר מ-80,000 עולים לישראל, התורמים לרווחת המשק הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תרבותית ודמוגרפית. הארגון פועל להסרת מכשולים מקצועיים, לוגיסטיים וכלכליים הן בתהליך עליית העולים והן במהלך שהותם בארץ ובמקביל פועל לייצוג האינטרסים של האוכלוסייה הייחודית אל מול הרשויות תוך ייעול חסמים בירוקרטיים באמצעות שינוי מדיניות וייזום תהליכי חקיקה.
הכותב היה אורח נפש בנפש בטיסת העולים מצפון אמריקה לישראל