איך פליט סודני שחייו ניצלו ברמב"ם הפך לחלק מצוות המחלקה שטיפלה בו

כשאדם עבדלעטיף, בן 38 מחיפה, מגיע בכל בוקר למשמרת במחלקה לכירורגית חזה ברמב"ם, הוא נכנס כמנצח.

הוא ניצח את הכל - את הנסיבות הבלתי אפשריות של החיים תחת מלחמה בסודן, את הדרך הקשה ורוויית הסכנות לישראל, את השנים הלא פשוטות כחסר מעמד בארץ, את המחלה שסיכנה את חייו ואת הנכות שהיא גרמה לו, אבל זו שגם פתחה לו דלת להגשים חלום ולעזור לאנשים.

שם, ברמב"ם, עבדלעטיף סוגר מעגל ומתחיל מבראשית. המטופל שהופך לחלק מהצוות המטפל. הפליט שביקש עזרה מישראל, הופך לזה שמעניק אותה לישראלים מאושפזים. "זו ההרגשה הכי טובה", הוא קובע בחיוך גדול, " אני יודע איך זה מרגיש. גם אני הייתי שם פעם".

את הדרך מסודן לישראל עשה עבדלעטיף לפני כ-12 שנה, אז נמלט מסודן רוויית המלחמות והקרבות בחיפוש אחרי חיים טובים יותר. כשהגיע לארץ התפרנס מעבודות כפיים ונדד ממקום למקום כשהוא מנסה להתבסס.

אבל מלבד בעיות הסטטוס שלו, אתגר נוסף עמד בדרכו. עבדלעטיף סבל מזיהום בריאותיו שליווה אותו עוד מימיו בסודן. הזיהום שלא טופל כהלכה, הלך והתפשט והפך למחלת ריאות משמעותית שהעיבה על יכולתו לבצע פעולות פיזיות מהן התפרנס.

במסגרת בדיקות שביצע ב"ואהבת", מרפאה שהוקמה בחיפה במטרה לספק שירותי בריאות שווים ואיכותיים, ללא תשלום, לחסרי מעמד אשר אינם זכאים לביטוח בריאות ממלכתי, הסתבר כי מחלתו של עבדלעטיף כבר התפתחה לכדי מצב שעלול לסכן את חייו אם לא יטופל בהקדם. הוא הופנה להמשך טיפול במחלקת כירורגיית חזה ברמב"ם, שם פגש את ד"ר עמית כץ, מנהל המחלקה. המפגש הזה שינה את חייו.

"כשפגשתי את אדם לפני יותר משנתיים, הוא לא יכל לבצע פעולות פשוטות מבלי לתפוס את הנשימה", משחזר ד"ר כץ, "הוא היה בחור צעיר, חכם, ביישן, שיש לו הרבה מה לתת, אבל סבל ממחלה שהגבילה אותו מאוד. בדיקות הדימות היו מאוד דרמתיות והחלטנו לנתח. זה היה ניתוח מאוד מורכב, אבל הוא הסתיים בהצלחה. לאדם יש כח רצון יוצא דופן. הוא התאושש במהירות והמשכנו לעקוב אחריו".

אותו קשר שהתחיל בין השניים סביב האבחון, המשיך לאורך תקופת המעקב, במהלכה, קיבל עבדלעטיף מעמד בישראל, אך גם נאלץ להתאשפז שוב עקב מצבו הרפואי. באחת הפעמים בהן הגיע לביקורת, שאל אותו ד"ר כץ מה הוא היה רוצה לעשות עם עצמו, והוא השיב לו - לעבוד פה, במחלקה הזאת ברמב"ם. "זה נשמע לי ממש הגיוני ואפשרי", אומר ד"ר כץ, "הרמתי טלפון באותו הרגע לסגן מנהל בית החולים, ניסים חיים, והתחלנו להתניע תהליך. משם הכל כבר התגלגל לבד. ההנהלה ממש התגייסה לעניין".

לפני כחודש וחצי התחיל עבדלעטיף לעבוד כחלק מכוח העזר במחלקה שבה טופל בשנתיים האחרונות. מידי יום הוא מגיע למחלקה, עוטה על גופו את המדים הסגולים ומבצע את עבודתו בגאווה גדולה. "הוא הפך כבר לחלק מהצוות", אומרת ליליאנה ביטון, אחות אחראית במחלקה, "פועל באופן עצמאי לחלוטין ומגדיל ראש איפה שרק אפשר. הוא ממש אוהב את העבודה. אי אפשר לפספס את זה".

עבור עבדלעטיף, העבודה החדשה היא חלום שהתגשם. החברים והמשפחה בסודן קוראים לו דוקטור, וגם החברים בארץ מאוד מפרגנים. "אני אוהב לעזור לאנשים. זה מה שתמיד רציתי לעשות", הוא אומר, "אני מרגיש פה בבית והצוות הם המשפחה. ד"ר כץ הוא כמו אח. אני מספר לו הרבה. אני אוהב לדבר עם האנשים שנמצאים פה, כי גם אני הייתי שם, במיטה, אני יודע מה הם צריכים. אני מבין אותם", הוא קובע, ומסגיר כי החלומות שלו גדולים, "בעוד כמה שנים אני רוצה להיות אח במחלקה. אני אהיה טוב בזה, אני יודע שכן".

גם לד"ר כץ אין ספק שהעתיד של המטופל בעבר והעובד החדש במחלקה שלו סלול קדימה. "אני רואה את זה קורה, בהחלט, בלי שום בעיה", הוא אומר, "מבחינתי זו דוגמא מדהימה לעוצמה של הארגון בו אנחנו עובדים וההגשמה הכי מדהימה של מה שרפואה יכולה לעשות - גם לעזור פיזיולוגית, אבל גם לתת את התמיכה ולאפשר למטופל לפרוח. אני מקווה שהחלום שלו להיות אח יתממש. אני חושב שיש לו את כל הכישורים לעשות את זה ומבחינתי הוא פה לעוד הרבה זמן".