בדידות היא רגש שגובה מחיר מבריאות הנפש, אבל זה לא נעצר שם - שכן בדידות יכולה גם להשפיע לרעה על הבריאות הפיזית שלנו. מחקר חדש גילה כי בדידות כרונית מעלה את הסיכון לשבץ אצל מבוגרים.
זה כמובן לא המחקר הראשון שנערך על בדידות ומצא את ההשלכות הקשות של התחושה. מחקרי עבר הראו כי בדידות מעלה את הסיכון למחלות לב וכלי דם, דמנציה, שבץ מוחי, דיכאון, חרדה ומוות בטרם עת. מחקר שהתפרסם לפני כשנתיים גילה למשל שמבוגרים בני 60 ומעלה שדיווחו שהם חשים בדידות לפעמים או כל הזמן מתו עד 5 שנים מוקדם יותר מבני גילם שלא דיווחו על תחושת בדידות.
צוות המחקר מאוניברסיטת הרווארד T.H. בית ספר צ'אן לבריאות הציבור גילה כי קשישים שחוו בדידות כרונית היו בסיכון גבוה ב-56% לשבץ בהשוואה לאלו שדיווחו באופן עקבי שאינם בודדים. עם זאת, חווית בדידות מצבית לא העלתה את הסיכון לשבץ מוחי, על פי המחקר שפורסם בכתב העת eClinicalMedicine.
"בדידות נחשבת יותר ויותר לבעיה מרכזית בבריאות הציבור. הממצאים שלנו מדגישים עוד יותר מדוע זה כך. במיוחד כאשר אנו חווים באופן כרוני, המחקר שלנו מצביע על כך שבדידות עשויה למלא תפקיד חשוב בשכיחות שבץ מוחי, שהוא כבר אחד הגורמים המובילים לנכות ארוכת טווח ותמותה ברחבי העולם", אמרה עורכת המחקר הראשית יני סו, עמיתת מחקר במחלקה למדעי החברה וההתנהגות.
כדי לבחון את הקשר בין שינויים בבדידות לבין הסיכון לשבץ מוחי לאורך זמן, צוות המחקר השתמש בנתונים מ-2006-2018 ממחקר הבריאות והפנסיה (HRS). בין השנים 2006-2008, בסך הכל 12,161 משתתפים בני 50 ומעלה, שמעולם לא חלו בשבץ, ענו על שאלות בסולם הבדידות המחודש של UCLA. ארבע שנים מאוחר יותר, בשנים 2010-2012, 8,936 מהמשתתפים הללו השיבו שוב לאותן שאלות.
סיכון גבוה ב-56% לשבץ
בהתבסס על ציוני הבדידות שלהם בשתי נקודות הזמן, המשתתפים חולקו לארבע קבוצות: "נמוכות באופן עקבי" (ציונים נמוכים בשתי נקודות הזמן), "הפוגה" (ציונים גבוהים בתחילה, נמוכים מאוחר יותר), "התחיל לאחרונה" (ציונים נמוכים בתחילה, גבוה מאוחר יותר), ו"גבוה באופן עקבי" (ציונים גבוהים בשני הזמנים).
במהלך תקופת המעקב מ-2006 עד 2018, היו 1,237 שבץ בקרב משתתפים שבדידותם נמדדה רק בתחילת המחקר. עבור משתתפים שסיפקו שתי הערכות בדידות לאורך זמן (מ-2010 עד 2018), היו 601 שבץ במהלך אותה תקופת מעקב.
"מבין המשתתפים שדיווחו על בדידות בשתי נקודות זמן, לאלה בקבוצת "הגבוה בעקביות" היה סיכון גבוה ב-56% לשבץ בהשוואה לאלו בקבוצת "הנמוכה בעקביות", גם לאחר שהתייחסו למגוון רחב של גורמי סיכון ידועים אחרים", נכתב בהודעה לעיתונות.
החוקרים ציינו גם כי אנשים שחוו בדידות בשלב מסוים גם עמדו בפני סיכון גבוה יותר לשבץ מוחי. עם זאת, אלו עם "בדידות מתפוגגת" או כזו שהתחילה לאחרונה לא הראו דפוס עקבי של סיכון מוגבר לשבץ מוחי, מה שמצביע על כך שבדידות עלולה להשפיע על הסיכון לשבץ לאורך זמן ארוך יותר. משמעות הדבר היא כי נדרשת הערכה חוזרת של בדידות כדי לזהות את אלו עם בדידות כרונית ואת הסיכון הקשור לשבץ מוחי.
"אם לא נצליח לטפל בתחושות הבדידות,ברמת המיקרו והמקרו, עלולות להיות השלכות בריאותיות עמוקות. חשוב לציין, התערבויות אלו חייבות היות מכוונות ספציפית לבדידות, שהיא תפיסה סובייקטיבית ואין לבלבל אותה עם בידוד חברתי", אמרו החוקרים.