התקופה האחרונה מציבה אתגרים רבים בפני כל הישראלים, ואחת ההשלכות הישירות של המשבר היא עלייה בשכיחות של הפרעות מצב רוח, ובפרט של הפרעות דיכאוניות. התגובה של רבים למשבר הנוכחי היא פיתוח של מצבים נפשיים שחורגים מהטווח הנורמטיבי. לכל אחד מאתנו יש רקע גנטי-משפחתי שתורם לסיכון להתפתחות של הפרעות מצב רוח כמו דיכאון, ועל גביו נצברות חוויות חיים וחשיפות סביבתיות אחרות שיכולות להביא להתפרצות של תסמינים.
מחקר חדש, שהתפרסם בימים אלה בכתב העת הרפואי JAMA Psychiatry, ביקש לבחון עד כמה הרקע המשפחתי הזה אכן מגביר את הסיכון של מטופלים לסבול מדיכאון - ובפרט מדיכאון עמיד לטיפול.
דיכאון זו הפרעה שכוללת מאפיינים שונים כמו מצב רוח ירוד, חוסר יכולת להנאה, ירידה במוטיבציה ובאנרגיה, פגיעה בשינה והשפעה על התיאבון, מחשבות אובדניות ועוד. דיכאון מוגדר כעמיד אם המטופל או המטופלת קיבלו לפחות שני קווי טיפול תרופתיים לדיכאון, שניתנו במינון ובמשך הזמן המתאימים, ועדיין לא נמדד שיפור מספיק במצבם.
המחקר החדש, בחן נתונים רפואיים של קרוב ל-200 אלף מטופלים ובני משפחותיהם, ומצא כי כשמנטרלים משתנים שונים כמו גיל, מצב סוציו-אקונומי ועוד, לקרובי משפחה של מטופלים שסובלים מדיכאון עמיד יש סיכון גבוה פי תשעה ויותר לסבול גם הם מדיכאון עמיד בהשוואה לקרובי משפחה של מטופלים ללא ההפרעה הקשה לטיפול. המחקר הראה עוד שלקרובי משפחה של הסובלים מדיכאון עמיד יש סיכון מוגבר לסבול גם מהפרעות נפשיות נוספות, וגם להגביר את הסיכון שהם יתמודדו עם מחשבות אובדניות.
הממצאים כשלעצמם אינם מפתיעים מאוד, כי ידוע שיש בסיס גנטי-משפחתי להפרעות הדיכאון. אולם המשמעות העיקרית של המחקר היא בהשפעה על המישור הטיפולי המעשי. בטיפול במטופלים המתמודדים עם דיכאון עמיד, חשוב להתייחס לנושא של תחלואה נפשית במשפחה. המחקר מדגיש כי חשוב לשקלל גם מידע זה כשמקבלים את ההחלטות לגבי המשך הטיפול, ולשקול שימוש בדרכי טיפול מתקדמות בשלבים מוקדמים יותר, כדי לחסוך למטופלים את הוויה דלורוזה של טיפולים לא אפקטיביים מספיק.
איך מטפלים בדיכאון?
הטיפול התרופתי המקובל כיום בדיכאון מאג'ורי, מה שמכונה בציבור 'דיכאון קליני', כולל טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון וחרדה ממשפחת ה-SSRI וה-SNRI. טיפולים אלה מועילים לשיעור גבוה מהמטופלים, אולם שליש מהם לא יגיבו גם לשני טיפולים שונים ויוגדרו כסובלים מדיכאון עמיד. בשלב זה יש כמה אפשרויות טיפוליות. אפשרות אחת היא לשלב כמה תרופות של נוגדי דיכאון, או להוסיף תרופה ממשפחה אחרת שיכולה להגביר את היעילות של הטיפול ולהעצים את האפקט. אפשרות שנייה היא לפנות לטיפול ייעודי לדיכאון עמיד.
כיום יש טיפול ייעודי במולקולה שנקראת אסקטמין, שהיא התרופה הראשונה שמאושרת על ידי ה-FDA כטיפול ייעודי לדיכאון עמיד והראתה יעילות רבה בטיפול בחולים אלה. אסקטמין היא נגזרת של קטמין, חומר ההרדמה הוותיק שהפך גם לסם מסיבות פופולרי. גם הקטמין עצמו משמש במקומות מסוימים כטיפול בדיכאון עמיד. אולם הוא דורש טיפול במתן לווריד. אחד מהיתרונות של האסקטמין היא שהוא ניתן במשאף. הטיפול ניתן במרפאה בסביבה מבוקרת, בה המטופלים צריכים להישאר בהשגחה לכשעתיים. עד היום, מחקרים הראו כי אסקטמין מצליח להביא להפחתה ניכרת של תסמיני הדיכאון אצל 75% מכלל המטופלים, ומצבם של כ-60% מהמטופלים השתפר כך שהם כבר לא עונים להגדרה של סובלים מדיכאון.
בחלק מהמקרים, לטיפול יש השפעה מסוימת על התודעה שנקראת דיסאסוציאציה, אבל זו חולפת בתוך מספר דקות או שעות. "לא כל המטופלים חווים אותה, וגם מי שכן, נראה שיש התרגלות ועם המשך הטיפול היא נעלמת. עד היום לא ידועות כל תופעות לוואי ארוכות טווח של הטיפול. יתרונות נוספים של הטיפול היא שמבנה המולקולה ומתן התרופה במשאף מביאים את החומר ישירות לרקמת היעד - המוח - בלי לעבור דרך הכבד, ולכן מתאים גם למטופלים שסובלים מבעיות כבד או כליות, ויכולים לשמש גם למטופלים בגיל השלישי.
בהתחלה, בדרך כלל הטיפול ניתן פעמיים בשבוע, במקביל להמשך הטיפול בתרופות נוגדות הדיכאון. בהמשך יורדים לפעם בשבוע ובהתאם למצב המטופל, עוברים למתן האסקטמין פעם בשבועיים כדי למנוע התפתחות מחודשת של תסמיני הדיכאון. מדובר בטיפול חדש יחסית, שנכנס לשימוש לפני כמה שנים. כיום יש לי מטופל שמקבל את הטיפול כבר קרוב לשנתיים, ואחרי תקופה ארוכה של ניסיונות טיפול כושלים, הוא יציב וכבר לא עונה לקריטריונים של מי שסובל מדיכאון.
הבשורה המשמעותית במחקר החדש היא להדגיש את החשיבות של לשקול את השימוש בטיפולים מתקדמים נגד דיכאון עמיד, בין אם שילובי תרופות ומענים או טיפולים כמו אסקטמין, כאשר בפנינו מטופל שלא הגיב ליותר מקו טיפול אחד ויודעים שיש לו רקע משפחתי של דיכאון עמיד. ברגע שמזהים מצבים כאלה בשלב מוקדם, יכולים לחסוך המון תסכול אצל המטופלים והחרפה של ההפרעה לכדי השלכה על תפקודים שונים שמייצרת 'כדור שלג' של הדיכאון. ככל שמתערבים בתהליך ביעילות בשלב מוקדם יותר הרבה מההידרדרות יכולה להימנע.