מי שהתנסה בעישון קנאביס בוודאי מכיר את התופעה: דחף בלתי נשלט כמעט לאכול. הכל. מתוק, מלוח, מזון שמתפצפץ בפה או משאיר אחריו טעם נעים של מתוק. במילה אחת - מאנצ'יז. תופעה מוכרת וכאמור ידועה. אבל מה בדיוק גורם לאותו דחף לאכול מכל הבא ליד?
מדענים חוקרים את השפעות המריחואנה על הרעב הבלתי נשלט הזה כבר עשרות שנים. מחקר משנת 1975 שפורסם בכתב העת Behavioral Biology מצא כי "אין הסברים חד משמעיים לתופעה בבני אדם או בבעלי חיים מקובלים בקלות ובחינה כללית של הבעיה מעלה יותר שאלות מאשר תשובות".
אבל מאמר שפורסם בכתב העת Nature Neuroscience ב-2015 התקרב קצת יותר להבנת העניין. "זה כמו ללחוץ על הבלמים של מכונית ולהאיץ במקום", אמר אז החוקר הראשי תומאס הורוואת', נוירוביולוג בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ייל. "הופתענו לגלות שהנוירונים, שחשבנו שהם אחראים להפסקת האכילה, פתאום מופעלים ומקדמים רעב, גם כשאתם שבעים. זה מטעה את מערכת ההזנה המרכזית של המוח".
שני מרכיבים עיקריים (קנבינואידים) נמצאים בקנאביס - THC ו-CBD. ה-THC הוא המרכיב שגורם לתחושת ה"היי" אחרי עישון מריחואנה. אלא שהמוח מייצר קנבינואידים משלו - שומנים שעוזרים לשלוט בתיאבון, במצב הרוח, בזיכרון ובקליטה של כאב.
כך משתלט ה-THC על המוח שלנו ומעביר מסרים שגויים
בזמן עישון מריחואנה, ה-THC נצמד לקולטני הקנבינואידים במוח שלנו, ולמעשה מחקה את הכימיקלים האלו במוח ולוקח שליטה על מנגנון הרעב והשובע. הורוואת' והצוות שלו גילו ש-THC מעביר מתג בִהיפּוֹתָלָמוּס (החלק במוח שאחראי, בין השאר, על מנגנוני הרעב והשובע), עם מקבץ של נוירונים, הנקרא POMC, שלמעשה מאותת להיפותלמוס על רעב, במקום לייצר את הכימיקל שמעיד על שובע.
מכיוון שהנוירונים של POMC נמצאים בהיפותלמוס, וההיפותלמוס קשור לאינסטינקטים בסיסיים כמו ערנות, אכילה ועוררות מינית, זה למעשה מה שדוחף את האדם לאכול, כי הוא מרגיש שהוא באמת צריך.
מחקר אחר גילה כי נוירונים, שבדרך כלל נכבים בעת אכילה ואומרים לגוף שלנו שאנחנו שבעים, למעשה מעוררים יותר אכילה אחרי שימוש במריחואנה. THC גם מגביר את שחרור הדופמין, מה שמסביר את ההנאה המוגברת שאנחנו חשים באכילה, ואת הכמויות הבלתי סבירות שאנחנו מסוגלים לאכול במצב זה, בזכות תכונה נוספת של רמת דופמין גבוהה - הורדת עכבות כאלו ואחרות.