פסח מגיע ועימו חופשה מלאה בזמני מסך לא מועטים של הילדים והנוער. ה"שילוש הישראלי הקדוש" הכולל חופשה של מספר שבועות מהלימודים, הורים שימי העבודה שלהם אינם מסונכרנים עם חופשות הילדים ועיסוקם המוגבר סביב ניקיונות הפסח וההכנות לחג, מביא לתוצאה מאתגרת בהן שעות פנאי רבות של ילדים במהלך החופשה מתורגמות לשעות מסך לא מועטות. בכל פעם שאנו רואים את הילד.ה צופה במסך זמן רב יש לנו נטייה לומר "אולי תסגור את המסך ותעשה משהו אחר?". במרבית המקרים המשפט הזה לא יביא לתוצאה המיוחלת.
כיצד נצמצם את זמן השהייה של הילדים מול המסכים במהלך החופשה?
1. מודל לחיקוי - לפעמים לא נעים לנו להודות בכך אבל כהורים אנו גורם החיקוי הכי חזק עבור הילדים (לטוב ולמוטב). כאשר בכל דקה פנויה שלנו אנו מבלים מול מסך, סיכוי טוב שכך גם ינהגו ילדינו, בין אם מדובר על מכשיר הסלולר או על טלוויזיה שדולקת במרכז הבית בכל שעות היום. מכאן שקודם כל עלינו לזכור כהורים, לצמצם את השימוש במסכים, לכבות את הטלוויזיה בסלון, לגעת כמה שפחות בטלפון וכיו"ב. דרך טובה להוות דוגמה לצמצום זמן מסך - להרחיק פיזית מאיתנו את המסכים, למשל לשים את הסלולרי בקופסא בבית, בזמנים בהם אנו רוצים להיות עם הסביבה או עם עצמנו.
2. יצירת פעילות חלופית - במידה ונרצה פחות זמן מסך חשוב שנייצר ביחד עם ילדנו פעילויות חלופיות. ידוע כי לא קל להתחרות מול המסך, ולכן זה הזמן להיות יצירתיים: פיתוח תחביבים, פעילויות ספורט, מפגש עם חברים, פעילות חברתית משפחתית. המשותף לכולם: כל פעילויות שמחייבות אותנו מבחינת הזמן והמקום, ולכן גם יותר סיכוי שיבוצעו. ולפזר אותם במהלך ימי החופש.
3. תכנון נכון של החופשה - התארגנות מראש על ימי החופשה ופיזור של אותן פעילויות מהסעיף הקודם, יביא בסיכוי גבוה יותר לתוצאה טובה יותר של ביצוע אותן פעילויות והימנעות ממסכים.
הילד עדיין מול המסך. איך ניתן לוודא מה טיב התכנים שהוא נחשף אליהם?
חשוב להיות כנים ולומר שגם לאחר שנצליח לצמצם זמן מסך, עדיין יהיה זמן לא מבוטל בחופש בו הילדים והנוער יהיו מול מסכים. חשוב לזכור שחלק גדול מהעולם החברתי של ילדינו מתקיים ברובו במרחב הווירטואלי. לכן עלינו כהורים להתייחס לא רק לכמות הזמן מול המסך, אלא לתוכן הצפייה. יש הבדל גדול בין משחקים, רשתות חברתיות, צפייה בסרטים או צפייה בסרטונים.
כפי שאנו מתעניינים בעולם הפיזי של הילד (לאן הוא הולך כשהוא יוצא מהבית, מי החברים שלו, איך היה לו בבית הספר וכו') כך חשוב לברר בדרך מכבדת ומתעניינת ובשיח פתוח (וכמה שפחות שיפוטי) היכן מסתובב הילד ברשת. ניתן להציע צפייה משותפת במסכים, לחוות איתם את הדברים ולהשתמש בתכנים שנתקלים בהם לשיח בנושאים שונים כגון סכנות שיכולות לצוץ ברשת, משמעות יצירת קשרים עם אנשים זרים ועוד.
איך אני יכול להבחין אם הילד.ה שלי הפכו את המסכים להתמכרות מזיקה?
1. כאשר יש עיסוק מוגבר וחריג של הנער/ה במסכים דווקא מחוץ לשעות המסך. האם כאשר אינו נמצא על המסך הוא עסוק כל העת במתי הוא חוזר למסך או במה יעשה כשיחזור למסך.
2. כשהצפייה במסך פוגעת בתפקוד ובפעילויות שגרה.
שינה - בני נוער רבים מחליפים יום בלילה או הולכים לישון מאוחר, אך סימן מדאיג הוא אם הם קמים מוקדם או מצמצמים שעות שינה בשביל לשהות במסך.
אכילה - האם הם מדלגים על ארוחות או מוכנים רק לאכול מול המסך באופן קבוע.
היגיינה אישית - היא נושא מורכב אצל בני נוער לעיתים קרובות, אך חשוב לשים לב לשינויים: האם התקלחו רק פעם בשבוע אך גם את זה הפסיקו לעשות זה סימן מדאיג.
3. כשבני הנוער או ילדים נמנעים מלעשות דברים שאוהבים - חוגים שהפסיקו ללכת אליהם, תחביבים שאהבו פעם, ויתור על מפגשים חברתיים שהיו משתתפים בהם, או הפסיקו לפקוד תנועת נוער אליה השתייכו.
4. כשהם משקיעים כספים רבים בפעילויות וירטואליות במיוחד אם מעורב בכך לקיחת כספים שאינם שלהם ללא רשות.
5. כשבני הנוער או הילדים מתנהלים בצורה חשאית בנוגע לתוכן או זמן המסך. אינני מדבר על כל ילד.ה שטוען שהיה 20 דקות במסך כשאנו יודעים שצפה מעל שעתיים, זה "נורמלי". הכוונה לילד.ה או נער.ה שצופה בשעות או במקומות שלא רואים, שמסתיר.ה את התוכן או את הצפייה במסכים.
במידה ויש חשש לתסמיני התמכרות אלו, מומלץ לפנות למרפאה לשימוש בחומרים והתמכרויות התנהגותיות בבני נוער, שם ניתן לקבל הערכת מומחה מסודרת ולשקול האם יש צורך בהתערבות נוספת. במרפאה מגוון אנשי טיפול כגון פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מרפאה בעיסוק, מטפלת באומנות ופסיכיאטר ילדים ונוער המתמחים באבחון וטיפול בתחום.
ד"ר אשר ולר הוא פסיכיאטר מומחה לילדים ונוער בעל תת התמחות בהתמכרויות מטעם University of Toronto, ו- Centre of Addiction and Mental Health (CAMH), מנהל מרפאה לשימוש בחומרים והתמכרויות בבני נוער של מכבי שירותי בריאות ברחובות