ההחלמה מפציעה במהלך קרב היא תהליך סבוך המורכב לא רק מההיבטים הפיזיים של הפציעה אלא גם מהאתגרים הפסיכולוגים הנלווים. עידן עמדי, בהרבה כאב, תבונה וחוכמה מנה רבים מהם בדבריו וזכות גדולה היא לשמוע אותו מדבר ולתת התייחסות לנקודות העולות מדבריו הרגישים והכואבים.
השפעות פסיכולוגיות נפוצות של פציעה בקרב יהיו:
1. הסתגלות ראשונית לעצם העובדה שהתרחשה פציעה: עידן הגיע לבית החולים שרוף ומפוייח, מהרגע שפצוע חוזר להכרה באופן מיידי הוא מתמודד עם שינוי אדיר , תהומי לעיכול- כל מהלך חייו נקטע באחת ויש צורך מיידי לחשב מסלול החל מעכשיו ולשנים קדימה - זו התמודדות קשה מציפה. הכרה הנוחתת בשלבים , אוחזת ומרפה לסירוגין ומאתגרת מאד את המשאבים הרגשיים העומדים לרשותו.
2. הפרעת דחק פוסט טראומטית PTSD: זה המקום לציין שלא כל מי שנפגע בהכרח יפתח פוסט טראומה, על אף שזהו סיבוך נפשי נפוץ המחקר מדבר על 11-17% מבין השווים משדה קרב. רובם יחוו תקופה קשה ומאתגרת סביב ההתמודדות עם הפציעה, ההחלמה, ההסתגלות להשלכות אבל מקץ כמה חודשים הסימפטומים ילכו וייחלשו עד היעלמותם. אצל המיעוט שלא יצליח להגיע להתאוששות רגשית מלאה הסימפטומים יהיו עמידים יותר וקשים יותר ויצריכו עבודה טיפולית מאומצת יותר כדי להקל עליהם.
3. דיכאון ותחושת חוסר משמעות: הפציעה, האישפוז בבית חולים, הפגיעה התפקודית הזמנית או המתמשכת, הניתוק הקשה מהחברים ליחידה, המחשבות על העתיד וכו' עלולות להביא לתגובות של עצבות, חוסר משמעות, פחד ובדידות שמובילות בסופו של דבר לדיכאון.
4. אשמת הניצולים במיוחד כשהניצולים הם בתפקידים פיקודיים: עידן נשבר כשדיבר על חבריו שנפלו, הקושי הנפשי של מי שלא נפל, אפילו אם "רק נפצע" נקרא "אשמת הניצול" - ביטוי זה מתאר מצב שבו שורד חש אחריות לנפילתם של האחרים, אפילו אם לא ניתן היה למנוע את שהתרחש יש סבל גדול סביב הניסיון של השורד להצדיק לעצמו את השרדותו. בעוד שכל אחת ואחד מאיתנו מתמודד עם מידה כזו או אחרת של אשמת ניצולים ביחס לעובדה שאנחנו מקיימים מידה כלשהי של שגרה או הנאה בהשוואה לשורדים והנופלים בטבח עצמו, בקרבות שאחריו וביתר שאת מול החטופים המוחזקים כלואים במנהרות האפלות והמחניקות שמתחת לאדמה, הרי שעידן מעלה פה נקודה מעניינת וחשובה - הוא מדבר על אשמת ניצול-מפקד שנושא בנטל האחריות לחייליו בקרב. גורמי הטיפול צריכים לתת דעתם גם על הפקטור הזה בתוך עיבוד הטראומה. לאשמה הזו יש תפקיד של מנגנון הגנה אולם יש לשים לב שלא יצא מכלל שליטה ויהפוך להיות חרב פיפיות הפוגעת ביכולת להמשיך ולגייס כוחות התמודדות וחוסן.
הגורמים המשפיעים על תהליך ההחלמה וההתאוששות
1. אופי הפציעה וחומרתה: מה נפגע? עד כמה? כמה השפעה יש לפגיעה על עתידו של הנפגע? עמדי נפצע בכף ידו, רסיס חדר את גרונו וכמעט הגיע לפגיעת עמוד שדרה. עבור אדם שעולמו סובב סביב מוזיקה, משחק ונגינה יהיה מושפע יותר מסוג פגיעה כזה מאשר אדם העוסק לדוגמא בתכנות מחשבים. כשאנחנו באים לנסח את יעדי ומטרות השיקום ניקח זאת בחשבון וננסה לתת תמיכה ומענה ייחודי לכל נפגע המותאם לאישיותו וצרכיו.
2. רגישויות או מצבים רגשיים שקדמו לפציעה: אנשי מקצוע העוסקים בשיקום יודעים לספר על עוצמתה של הרוח האנושית, האדם הוא יצור גמיש, מסתגל ורב תושייה. לעיתים נדמה שהשמיים הם הגבול, לפעמים זה באמת נכון אבל לא תמיד. אנשים שהתמודדו טרם הפציעה עם מורכבויות רגשיות עלולים להיתקל בקושי לגייס עוד כוחות להתמודדות כל כך מורכבת. כמו להתחיל את התהליך עם פחות מ-100% סוללה. כשקיימת מודעות לרגישות כזו אפשר לנסות לעבות ולהדק את מערכת התמיכה.
3. למשפחה ולחברים תפקיד מהותי בתהליכי שיקום: רשת ביטחון חברתית חזקה, משפחה מלוכדת ותומכת, קשרי חברות חזקים ועמידים כל אלו מסייעים רבות בתהליך מהווים גורמי מגן בפני השפעות שליליות של פציעה, טראומה והתפתחות של פוסט טראומה.
4. נגישות למשאבים ואיכות המערכות השיקומיות: אין צורך להכביר מילים בחשיבותן של שירותים האמונים על שיקום וטיפול. עידן הקפיד לציין כמה הוא מבקש שימת לב מצד הגורמים המקצועיים והגופים הציבוריים.
כמו שניתן להבין עבודה של שיקום לאחר טראומה היא עבודה מרובת פקטורים, המצריכה מיומנות מקצועית רבה ומשאבים תקציביים ומערכתיים לטפל, לעבד ולשקם. אחרי השבעה באוקטובר אנחנו פשוט מגדלים פה דור של נשמות פצועות, אלפים על אלפים של נפגעי פוסט טראומה. טראומה מהקשות שידע העם היהודי במהלך ההסיטוריה המאד ארוכה שלו - אם לא ניזהר מאד דור שלם ייפגע תיפקודית פגיעה שתתגלגל הלאה דורות קדימה, אם לא נניח בצד דילים קואליציוניים, אם לא נשים כל משאב שרק ניתן להעלות על הדעת שיש ברשותנו כדי לפרוש יריעה רחבה של אחריות, תמיכה, דאגה ולכידות מעל לנפגעי הדור הזה - כי כולנו נפגעים ישירים או נפגעים עקיפים - ובמיוחד על אלו שרצו לתוך התופת של הרוע להגן על המדינה ולנסות להשיב את החטופים מידי המרצחים, לא נוכל להישיר מבט אל עצמנו.
טיפים להתמודדות עם פצעה קשהי
שני טיפים חשובים שאפשר לתת למתמודדים עם ההשלכות הנפשיות של פציעה - הראשון, דיבור עצמי חיובי והצבת יעדים - רבים מאיתנו סובלים לאורך חיינו מדיבור עצמי שליל.
בכל שלב שהוא בחיים, בלי קשר להתמודדות עם פציעה חשוב מאד לעשות עבודה עצמית (ועדיף בטיפול) כדי להיפרד לשלום מהמנהג הבעייתי הזה אבל אחרי פציעה על אחת כמה וכמה. קיימת חשיבות אדירה למתן דגש על שינוי הדיבור העצמי וכמה שיותר מהר. במקומו חשוב לאמץ דיבור פנימי תומך חוסן והחלמה. עמידה בפני המוות היא ציון דרך משמעותי שמהווה קטליזטור למוטיבציה לצאת מהלקאה עצמית - אין לה שום תפקיד חיובי בהחלמה ויותר מזה היא בעלת אפקט שלילי מאד.
הטיפ השני - מציאת מטרה, כיוון ומשמעות בחיים: מציאת משמעות בחיים לוקחת אותנו הרחק ומעל המגבלות הפיזיות שחוללה פגיעה, דוגמה מעולה לאדם כזה הוא זיו שילוני - אדם שמשרה סביבו אופטימיות, חמלה ועוצמות שלא ניתן לפספס לשניה. כל כולו מופת לעיקרון הזה כשהוא לוקח על עצמו תפקיד מנהיגותי כשהוא משמש דמות לחיקוי, מופת להתמודדות אמיצה ונחושה ובעיקר להיות קול עבור אלו שלא מצליחים להשמיע את קולם מול המערכת הציבורית והחברה הישראלית. נעליו של זיו גדולות, אולם כל עשיה בעלת משמעות ולו הקטנה ביותר היא בעלת אימפקט אדיר על תהליך ההחלמה.
שגיא ברסלב היא עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית, מתמחה בטיפול בפוסט טראומה והתמכרויות. מנהלת ברשת עוצמות - פסיכותרפיה רב תחומית