מחקר שוודי גדול חשף פרדוקס לגבי אנשים שאובחנו עם פחד מופרז ממחלות קשות, מה שאנחנו מכנים היפוכונדרים: הם נוטים למות מוקדם יותר מאשר אנשים שפחות דואגים באשר למחלות.
המילה "היפוכונדר" הפכה כמעט מילת גנאי, המתארת אדם בריא מבחינה גופנית, הדואג לבריאותו בצורה מוגזמת. במהדורה האחרונה של מדריך האבחון הפסיכיאטרי (DSM) הוחלפה האבחנה של "היפוכונדריה" ל"חרדה מפני מחלות" (Illness Anxiety Disorder), הנמשכת 6 חודשים לפחות וכוללת עיסוק יתר במחלה קשה נוכח תסמינים גופניים קלים ואף בהיעדרם (כשלעיתים ברקע המשפחתי מחלות קשות), חרדה עזה בקשר לבריאות ובדיקות חוזרות ונשנות של סימני מחלה או הימנעות מכל ביקור אצל רופא או בבית חולים. הטיפול בהפרעה יכול לכלול טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טכניקות הרפיה ולעיתים תרופות נוגדות דיכאון.
"רבים מאיתנו הם היפוכונדרים קלים. אבל יש גם אנשים בקצה השני של הספקטרום שחיים במצב תמידי של דאגה וסבל והרהורים לגבי מחלה קשה", אמר ד"ר ג'ונתן א. אלפרט מהמרכז הרפואי מונטיפיורי בניו יורק ל-AP.
החוקרים ממכון קרולינסקה בשבדיה מצאו שלאנשים עם האבחנה יש סיכון מוגבר למוות מסיבות טבעיות ולא טבעיות, במיוחד התאבדות. לחץ כרוני והשפעתו על הגוף יכולים להסביר חלק מההבדל, לפי המחקר שפורסם ב-JAMA Psychiatry.
למערכת הסיווג השוודית למחלות יש קוד נפרד להיפוכונדריה, המאפשר ניתוח נתונים על אלפי אנשים מעל 24 שנים, 1997-2020. מחקר ישן יותר העלה כי הסיכון להתאבדות עשוי להיות נמוך יותר עבור אנשים עם המצב, אך חוקרים מצאו כי הסיכון למוות מהתאבדות גבוה פי ארבעה עבור אנשים עם האבחנה. הם בדקו 4,100 אנשים שאובחנו עם היפוכונדריה והתאימו אותם ל-41,000 אנשים דומים בגיל, מין ומחוז מגורים. הם השתמשו במדידה הנקראת שנות אדם, אשר מסבירה את מספר האנשים וכמה זמן עוקב אחריהם.
שיעורי התמותה הכלליים היו גבוהים יותר באנשים עם היפוכונדריה, 8.5 לעומת 5.5 לכל 1,000 שנות אדם. אנשים עם המצב מתו צעירים יותר מהאחרים, בגיל ממוצע של 70 לעומת 75. הסיכון שלהם למוות ממחלות במחזור הדם והנשימה היה גבוה יותר. סרטן היה חריג והסיכון למוות מהמחלה היה בערך אותו הדבר.