למה לילדים עם הפרעות קשב יש יותר בעיות בשיניים?

מחקרים רבים בשנים האחרונות מצאו שילדים המאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז הם בעלי רמות פלאק (רובד של חיידקים וסוכרים על השיניים, הגורם המרכזי לחורים בשיניים ומחלת חניכיים) גבוהות, צחצוח השיניים שלהם פחות יעיל ותדירות הצחצוח נמוכה מהרגיל. כמו כן נמצא שילדים אלו צורכים יותר מזונות עתירי סוכר וזרימת הרוק שלהם היא מועטה ביחס לילדים ללא הפרעות קשה וריכוז. כל המאפיינים הללו גורמים לעלייה בסיכון ובשכיחות העששת.

בנוסף, לילדים עם הפרעות קשב וריכוז שכיחות גבוהה יותר לפציעות בפה ובפנים בגלל נטייתם לרוץ, לטפס וגם ליפול לעיתים קרובות. זה כמובן גורם ליותר חבלות בשיניים הקדמיות כתוצאה מהיפר האקטיביות שלהם. מצב זה דורש טיפול מיידי על מנת להקל על הכאב הנגרם מהטראומה ועל מנת להפחית את הסיכון לנזק דנטלי עתידי.

טראומה דנטלית בילדים אלה יכולה להיגרם באופן ישיר או עקיף. הטראומה הישירה יכולה להתרחש אם השיניים נפגעות באופן ישיר על ידי חפצים, מכה, ובאופן עקיף כתוצאה מנפילה על הסנטר או מריבות.

מחקרים קודמים גם גילו שילדים עם הפרעות קשב וריכוז חשופים לעיתים להזנחה ואפילו להתעללות. דבר זה עשוי להתבטא גם בטראומה באזור הפנים והפה, חרדות, התנגדות וקושי בשיתוף פעולה במרפאת השיניים בעת טיפול.

ילדים עם הפרעות קשב וריכוז בגיל בית ספר נוטים גם יותר לדלקות אוזניים ולכאבי אוזניים, מה שמהווה לעיתים בלבול של אבחנה עם כאבי שיניים.

כמו כן דווח בספרות הרפואית על מאפיינים שונים של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, שמזיקים לבריאות הדנטלית: מחקר מ-2014 הצביע על הרגלים של אותם ילדים, שמזיקים לשיניים כמו מציצת אצבע, מציצת מוצץ, כסיסת ציפורניים, משחק עם חפצים בפה, חריקת שיניים ונחירות. מחקר נוסף מ-2017 מצא כי קיים קשר בין ילדים המאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז לבין חריקת שיניים בשינה ושחיקת שיניים. מחקר אחר מ-2023, שנערך בישראל, באוניברסיטת תל אביב (בלומר ואמודי) הראה כי ילדים הנוטלים תרופות להפרעות קשב וריכוז היו בסיכון של פי שבע להפרעת נשימה בשינה.

ילדים עם הפרעות קשב וריכוז נוטים לסבול מחששות וחרדות. הם סובלים מחרדה דנטלית, חוששים להגיע למרפאה ומנסים להימנע מטיפולי שיניים.

כשהם כבר מתרצים להגיע למרפאה, יש להם קושי עם קבלת הנחיות, הסבלנות שלהם מוגבלת, הם עשויים לחוות בין השאר שינויים במצב הרוח, חרדה, דיכאון ואף דו קוטביות והתנהגותם לעיתים כפייתית ואימפולסיבית. בזמן הטיפול, ילדים עם הפרעות קשב וריכוז לעיתים מגיבים בצורה מוגזמת או ברתיעה לטיפול, רבים מהם סובלים מחוסר איזון בוויסות חושי.

בגלל החרדה הדנטלית וההימנעות, ההיענות שלהם לשמירה על היגיינת הפה ירודה בדרך-כלל. הם לרוב נמנעים מלהגיע לטיפול סדיר ומגיעים רק במצב של כאב ומצוקה, כשכבר אין ברירה וחייבים טיפול שיקל על הסבל.

הטיפולים הקיימים להפרעות קשב וריכוז כוללים טיפול התנהגותי וטיפול תרופתי. לטיפול התרופתי יש גם השלכות דנטליות.

למתילפנידאט, החומר הפעיל בריטלין, למשל, תופעות לוואי אשר חלקן רלוונטיות לרפואת השיניים. אחת מתופעות הלוואי היא יובש פה, שעלול לגרום להגדלת הסיכון לעששת, ולמחלות וזיהומים בחלל הפה.

ייתכן שהיובש בפה נובע גם בגלל הירידה בתיאבון, שנגרמת כתופעת לוואי משימוש בריטלין או תרופות דומות שניתנות להפרעות קשב וריכוז. תופעת לוואי נוספת של התרופות היא הנטייה להקאות. הקאות עלולות לגרום לארוזיות, עלייה בחומציות הפה ושחיקת שיניים במידה וההקאות נמשכות לאורך זמן.

ממצאי המחקרים לגבי ילדים עם הפרעות קשב והבריאות הדנטלית שלהם אכן אינם מעודדים. אולם גם להורים וגם לרופאי השיניים המטפלים בהם, יש בהחלט יכולת לשנות את המצב.

ישנן לא מעט פעולות שניתן לעשות כדי להקל על ילדים עם הפרעת קשב וריכוז במהלך טיפול שיניים. חשוב, למשל, להסביר להם את מהלך הטיפול תוך שימוש בהדגמות והסברים ברורים. בצורה זו נוכל לעזור לילד לשמור על ריכוז. רצוי גם לקבוע את הטיפול לשעות הבוקר, כשהילד יותר עירני, מרוכז ומשתף פעולה. כך נגדיל את הסיכוי שהסבילות שלו תהיה גבוהה יותר לישיבה בכסא הטיפולים.

בזמן הטיפול חשוב לתת הנחיות קצרות וברורות. יש להפחית הפרעות ויזואליות ושמיעתיות (כמו מוסיקה, פתיחה וסיגרה של דלת החדר, הפחתת רעשי רקע או הסחות דעת אחרות) כדי לעזור לילד להתרכז בפגישה. רצוי לטפל בילד בזמן שהוא נוטל תרופה ולהימנע מטיפול בתקופות בהן הילד לא נוטל את התרופה (בחופשים או בסופי שבוע).

בנוסף, יש לעודד גישה חיובית לשמירה על היגיינה אורלית בבית על-ידי הפשטת ההסבר, חזרה על ההסבר של צורת הצחצוח הנכונה ומתן חיזוקים חיוביים.

קשר ותקשורת חיובית עם ילדים אלו במרפאת השיניים, תוריד את רמת החרדה והסיכויים להצלחת הטיפול יגדלו. כשהילד ירגיש בטוח, הוא גם יביע אמון בצוות המטפל. כשמערכת הקשר בין הרופא, הילד ומשפחתו תהיה חיובית - הילד גם יישפר את רמת ההיגיינה האורלית, יסכים להפחית בצריכת מזונות מסוכרים ויגיע לביקורים סדירים במירפאה. האחריות לכל אלו היא משותפת - למשפחה ולרופא השיניים.

ד"ר סיגלית בלומר היא מומחית לרפואת שיניים לילדים, ראש המחלקה לרפואת שיניים לילדים בביה"ס לרפואת שיניים, אוניברסיטת ת"א ובעלת מרפאות פרטיות בת"א ובחולון