היום ה-66 למלחמת חרבות ברזל, במגה אירוע הכי גדול שחוותה מדינת ישראל, עם אלפים רבים מדי של פצועים והרוגים - ממשלת ישראל עדיין לא הקימה גוף מתכלל שיירכז את הטיפול הבריאותי והנפשי של החיילים. משרדי הממשלה השונים, אלה שאמורים לטפל בעשרות אלפי נפגעי האיבה ואלפי פצועי צה"ל בבתי החולים, כמעט ולא מתקשרים ביניהם.
את זה בטוח לא שמעתם במהדורות החדשות שמקיפות אותנו 24/7. על פי גורם בכיר במערך בריאות הנפש של הצבא, מאז תחילת הלחימה פנו למעלה מ-5,000 חיילים ולוחמים לקבל סיוע נפשי בעקבות אירועי המלחמה, הזוועות, והמראות הלא אנושיים אליהם נחשפו.
אותם 5,000 נפגשו לשיחה עם קב"ן על קו הגבול, בסיוע צוותי בריאות הנפש שנמצאים בקווי הלחימה. חלקם הגדול אמנם חזרו להילחם לאחר העזרה הראשונית הנפשית שקיבלו, אבל אלף מתוכם, שאובחנו עם תגובת קרב קשות, הופנו עד כה לעורף, לשלושה מתקני בריאות הנפש של הצבא, שם הם מטופלים או מאושפזים לתקופות שונות של עד חודש ימים. הטיפול המהיר הזה אמור למנוע פוסט טראומה בעתיד.
מתוך אותם אלף מטופלים, חלק חוזרים ללחימה, אחרים עוברים לאשפוז פסיכיאטרי, ויש גם כאלו שהצבא משחרר הביתה להמשך טיפול בחסות משרד הביטחון.
כלומר - חייל אחד מתוך כל חמישה חיילים שפנו לעזרה נפשית בשדה הקרב, כאלף לוחמים ולוחמות, טופלו או אושפזו במתקני בריאות הנפש של הצבא או במחלקות פסיכיאטריות בבתי החולים השונים. כל אלה לצד מאות לוחמי ולוחמות צה"ל שנפצעו בגופם ונמצאים במחלקות השיקום. כל חייל או חיילת הם סיפור אישי, מורכב ובעיקר עצוב בפני עצמו. כל סיפור כזה מגיע עם משפחה שלמה מסביב שצריכה מעכשיו להתמודד בעצמה ובעיקר לתמוך בבן או בת משפחתם, שהלחימה פגעה בנפשם. ובואו לא נשכח שאנחנו עדיין בעיצומה של המלחמה. המספרים האלו עוד יעלו.
אבל אלו מחירי המלחמה, ואת המחירים האלו מוכנים היוצאים לקרב לשלם. ברגע שעלו על מדים, הסכימו לכל ההשלכות שעלולות לקרות. אבל המדינה ששלחה אותם, שצריכה לקחת אחריות עליהם ולפרוש כנפיה על אלו שנפלטו משדה הקרב עם פגיעה, פשוט לא עומדת בחלקה בעסקה.
איך אפשר להסביר למשל שעד היום, למעלה מחודשיים מפרוץ הלחימה, לא נערך דיון בנוסח שולחן עגול, בו יושבים כל נציגי הממשלה שאמורים לדאוג לחוסן ולטפל בפצועים ובבני משפחותיהם? מאבקי כוח, אגו, תקציבים פוליטיקה ובירוקרטיה, אלה הם המרכיבים (אולי בסדר שונה) שמונעים מלוחמים ואזרחים לקבל את הטיפול שמגיע להם ממדינת ישראל.
יש דברים שגם אחרי ה-7 באוקטובר לא השתנו, הקונספציה נשארה, אנשים מדממים והנתק נמשך. משרד הביטחון ואגף השיקום מטפלים בחיילי צה"ל שנפגעו במלחמה, פועלים תחת חוק נכי צה"ל. אלא שבעוד מספר חודשים, כשפצועי צה"ל יבקשו טיפולים מהמדינה, ניתוחים או סיוע בטיפול פסיכולוגי כדי להתגבר על הטראומות - הם יקבלו תשובה מנומסת שהנושא פשוט לא נמצא בחוק.
מסתבר שרפורמת "נפש אחת" של משרד הבטחון וארגון נכי צה"ל, שאמורה לתקן את חוק נכי צה"ל, ולדאוג לזכויות ולטיפולים שלהם עברה בכנסת רק בחלקה. למעשה, רק שני פרקים מתוך שישה בחוק זה עברו בכנסת. השאר, אלה שעוסקים בטיפול בלוחמים שלנו שמחרפים את נפשם וחושבים שהמדינה תדאג להם, עדיין לא עברו. מהר מאוד יגלו אותם חיילים - לוחמים ולוחמות, שכשצריך את המדינה, היא לא שם. אבל היא תשלח אותך בשמחה לתוך סבך הבירוקרטיה.
אפילו רפורמת "נפש אחת" לא עברה במלואה בכנסת
במושב החורף של הכנסת היה צריך להביא לוועדת העבודה והרווחה את סעיפי רפורמת "נפש אחת", אלה שהכי דחוף להביא, אלא שמספקים את המזור לפצועים. אלא שעד היום, היועצים המשפטיים והפקידים מעכבים את זה. למה? התשובה השכיחה - יש מלחמה. לא קצת התבלבלנו? בגלל המלחמה, החוק הזה צריך לעבור ומהר - לא מחר, אתמול.
באוגוסט האחרון התכנסה בדיון חירום שדולת הלומי הקרב בכנסת שבראשה עומדים ח"כ מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי) וח"כ יצחק קרויזר (עוצמה יהודית), בעקבות עוד שני מקרי התאבדות של לוחמי צה"ל על רקע שירותם הצבאי. השדולה דרשה להקים צוות בין-משרדי לטיפול בהלומי הקרב.
בישיבה נכחה השרה אורית סטורק, כנציגת הממשלה והבטיחה להביא את הטיפול הלקוי בהלומי הקרב לשולחן הממשלה. והיא הביאה. אל דבריה של סטרוק בממשלה הצטרפו גם השרים אופיר סופר, יריב לוין ועידית סילמן. גם ראש הממשלה הביע התעניינות גדולה ודאגה ודרש ממזכירות הממשלה לפעול מול שר הביטחון להקים גוף שיטפל בנושא. סטרוק שיגרה מכתב שזה עומד לקרות. זה לא קרה.
לאן פנינו? אין ספק כי אגף השיקום במשרד הבטחון, עם מצבת כוח אדם דלה, מנסה להתמודד עם האירוע הזה, אבל לא מצליח. ללא הגדלת תקציבים והכפלת אנשי הטיפול, לא יקבלו לוחמי ולוחמות צה"ל את השיקום הראוי. עוד לפני המלחמה הנוכחית, מצבת כוח האדם של אנשי הטיפול עמדה על עובדת סוציאלית אחת על כל 850 פצועים. מאז תחילת המלחמה הוכרו עוד 2,000 נכי צה"ל. תבינו בעצמכם את איכות הטיפול שיקבלו.
אם הממשלה, בדגש על קבינט המלחמה, לא ישכילו לדאוג ליום שאחרי, לאלה שב-7 באוקטובר עזבו הכל, עלו על מדים, יצאו לקרב מול מחבלי חמאס, חרפו נפשם למען המדינה, וחזרו פגועים, אם באנשים קדושים אלו המדינה לא תטפל, או תטפל בגמגומים מתמשכים - תדע כל אם עברייה, בפעם הבאה שישראל תזדקק לבניה או לבנותיה, כי גורל ילדיה נתון לחסדי פקידים ובירוקרטיה, כי הממשלה - פשוט לא עושה את תפקידה.
הדר כהן הוא מקים ומנהל אתר "הגשר - מדברים פוסט טראומה"