כבר 33 שנים שעידית לייבה (55) מקרית מוצקין, משמשת כאחות חדר ניתוח ברמב"ם. מתחילת המלחמה, כשיותר ויותר חיילים פצועים הועברו לבית החולים, לייבה הוסיפה אלמנט נוסף לטיפול שהיא מעניקה בתור אחות, ומכניסה לחדרי הניתוח כלבי שירות שהיא מאמנת כדי לשמח מעט את החיילים. "יש לי פינה חמה בלב לחיילים שלנו", היא מספרת לוואלה! בריאות. "אני מוכנה להילחם למענם בכל כלי שיש לי".
במהלך השנים לייבה ראתה אלפי פצועים ומטופלים שעברו הליכים כירורגיים, חלקם הגדול מצילי חיים. כך היה גם ביום שבת, ה-14 באוקטובר, אז הגיעו בשעות הערב חיילים שנפגעו בגבול הצפוני, אחד מהם במצב קשה, שפונה אל המרכז הרפואי במסוק. אותו רגע של מפגש ביניהם - פצוע ומטפלת, בחדר הניתוח, היה תחילתו של סיפור לא רגיל, בו לייבה מחזיקה בתפקיד כפול. היא היתה שם כשחייו של החייל ניצלו, והיא שם גם כעת, מלווה אותו בדרך להחלמה. היא והכלבים שלה.
"אני זוכרת אותו היטב", היא משחזרת את אירועי היום הגורלי שבו הגיע משה יהודה, בן 35 ממושב איתן, ליד קרית גת במסוק לרמב"ם, "הוא היה במצב לא טוב. הייתה סכנה גדולה לרגל שלו שנפגעה וטופלה בחוסם עורקים יותר מידי שעות. הניתוח היה מורכב מאוד ונמשך 12 שעות. הצוותים הרפואיים נלחמו עליו כמו אריות. אני זוכרת שבחוץ ישבה אשתו, הילה, שהשאירה בבית שלוש ילדות והגיעה במהירות מאשדוד לרמב"ם. היא היתה מפוחדת וחרדה לשלומו של בעלה. יצאתי אליה, הרגעתי אותה, היה חשוב לי להבהיר לה שהיא לבד. אנחנו איתה".
הניתוח, שנמשך אל תוך הלילה, גם אחרי שלייבה כבר סיימה את המשמרת, הצליח, ורגלו של יהודה ניצלה. יום למחרת היא הגיעה אל היחידה בה אושפז כדי לשאול לשלומו, להציע תמיכה למשפחה ולהרגיע את הצורך שלה לדעת שהם בסדר. בימים שאחרי היא חזרה אל יהודה ואל המשפחה שוב, הפעם עם הנשק הסודי שלה - כלבי השירות שהיא מאמנת כתומכי טיפול לצרכים שונים, אותם כלבים איתם היא מסתובבת כבר שבועות ברמב"ם בין המחלקות, ומבקרת את החיילים והאזרחים הפצועים, כמו גם את המטופלים מן המניין, הכל חלק מהניסיון שלה להקל במעט, לעזור איפה שאפשר, לתת מענה טיפולי ייחודי ובעיקר לשמח, להסיט את המחשבה למשהו קצת יותר חיובי.
"אני ידעתי למי אני מגיעה באותו היום", לייבה מסבירה, "אבל משה ואשתו לא ידעו מי אני. אחרי כמה רגעים להילה נפל האסימון והיא שאלה אותי אם אני לא האחות מחדר הניתוח. הצגתי את עצמי ומאז אנחנו בלתי נפרדים", היא צוחקת, "אני מגיעה אליהם כמה פעמים בשבוע, עם הכלבים, שלא יהיה רגע משעמם".
"אנחנו צוחקים בינינו, מי זו המשוגעת הזו שמסיימת משמרת בחדר ניתוח ומגיעה לשמח אותנו עם הכלבים", אומר יהודה, "כשהיא מגיעה עם הכלבים, כל האנרגיה משתנה. יש בינינו חיבור שהוא בלתי רגיל. היא הפנים הראשונות שאני מחבר לרמב"ם, היא תמכה במשפחה שלי, והיא ממשיכה לתמוך בי גם עכשיו. היא מביאה איתה משהו מאוד מקליל, משנה אווירה. יש ימים עמוסים, ואז הכלבים הם עוד חלק ביום, ויש ימים שהכל כבד ואני במיטה ולא יכול לצאת, ואז הם מגיעים וזה פאזה אחרת. חוסר הדינמיות פתאום מתאזנת. אני תמיד שמח לראות אותם. כבר קבענו לעל האש כשאצא מפה".
מטפלים על ארבע
היכולת של הכלבים הטיפוליים לחולל שינוי במצבם הרפואי או הנפשי של המטופלים ידועה ומוכרת היטב. הכלבים, שעוברים אימונים במטרה לתמוך ולסייע באלו הזקוקים להם, יודעים למלא תפקיד בהפגת מצבי מתח, חרדה ודחק, סיוע בקשיים פיזיים ומנטליים, תמיכה במצבים של הלם קרב, הרחת מצבים רפואיים כמו ירידה בסוכר, סיוע לעיוורים, סיוע לפעולות של חיזוק הגוף ופיזיותרפיה ועוד.
היוזמה של לייבה, שכאמור משמשת גם כמאמנת כלבים טיפוליים, נעשית בתמיכת הנהלת ביה"ח, ובשיתוף עם המרכז להכשרות כלבי שירות בקרית טבעון, המרכז הישראלי לכלבי נחייה בבית עובד ופרויקט "צו 8 לכלבים".
"הליטוף של הכלב, ההברשה שלו, הליקוק שלו והחיבור איתו בכלליות מפריש אנדורפינים והורמונים משככי כאב", מסבירה לייבה את הרציונל שבהבאת הכלבים למחלקות האשפוז, "על פניו אנחנו באים לשמח אנשים, וזה באמת נכון. המפגש עם הכלבים הוא באמת משמח, שובר שגרה ומסיח את הדעת, גם למאושפזים וגם לצוות המטפל. אבל יש במפגש הזה עוד המון תהליכים רפואיים ונפשיים, שמסייעים בתהליכי ההחלמה והתמודדות. אני ראיתי מטופלים עם כאבים וחולשה שמגיבים בצורה מדהימה לכלבים, קמים מהמיטה ויוצאים איתם לסיבוב. יש גם מי שמשתחרר הביתה מוקדם מהצפוי. ראינו ילדים מאושפזים שמצליחים להגיב ולתקשר אחרי המפגש עם הכלבים, נשים בהריון בסיכון שהמדדים שלהן מתייצבים, מטופלים שהיו בדיכאון והסכימו לשתף פעולה ועוד אינספור סיטואציות מרגשות. יש פה קסם על ארבע".