בשבועות האחרונים, רבים מאיתנו מרגישים שהמוח שלנו "הזדקן" בכמה שנים. פתאום הכול עובד לאט יותר, הכול קשה יותר, הריכוז הופך למשימה בלתי אפשרית והשמחה נראית כמו זיכרון רחוק. אז עכשיו, דווקא במצבים כאלו, חשוב ללמוד עוד על איך המוח שלנו עובד ולרתום את הידע הזה כדי לצאת מה"לופ" ולייצר שגרה בריאה וחיובית יותר, בתוך כל הכאוס והצער שמקיפים אותנו מכל עבר.
חקר המוח, באופן מובן לחלוטין, הוא אחד הנושאים הפופולריים ביותר באקדמיה בשנים האחרונות, כאשר חוקרים רבים מרחבי העולם מנסים להשיב על שאלת השאלות - האם אפשר "להחזיר את המוח לאחור" ולהפוך אותו לצעיר, חד ורענן יותר? במבט ראשון, למי שאינו מכיר את התחום, נראה כי התשובה לכך היא בהכרח שלילית, אך כשבוחנים מחקרים עדכניים שפורסמו בכתבי העת המובילים בעולם, מגלים תמונה אופטימית הרבה יותר.
אבל לפני שנגיע לאופטימיות, כדאי לעצור לרגע ולהודות באמת. כולנו מרגישים, או שנרגיש במוקדם או במאוחר, בהידרדרות מסוימת ביכולות הקוגניטיביות שלנו. מחקרים מראים שהתהליך הזה מתחיל במקרים רבים כבר בגיל 30, אם כי בצורה איטית ומתונה, כאשר בשנות ה-60, ההידרדרות מתרחשת בצורה מורגשת ובולטת הרבה יותר. ההידרדרות הזאת באה לידי ביטוי בין היתר ביכולות כמו זיכרון, קשב, ריכוז ומהירות תגובה, אבל כפי שהדגשנו בהתחלה - זו לא חייבת להיות גזרת גורל.
רייצ'ל וו Rachel Wu)) וג'סיקה צ'רץ' (Jessica A. Church) הן פסיכולוגיות שפרסמו מאמר מקיף בנושא במגזין Scientific American. בין היתר הן כתבו כי "בכל שנה, הורים ומורים רואים איך חופשות הקיץ פוגעות בהתקדמות הלמידה של הילדים שלהם. וכמו הילדים, גם אצלנו המבוגרים, לאחר שהחינוך וההכשרה הפורמלית מסתיימות, אנשים רבים מעבירים שנים, אם לא עשורים, בלי הזדמנויות משמעותיות ללמידה והתפתחות".
להיות בתנועה, בעשייה ובלמידה
במילים פשוטות, הפסיכולוגיות, שנשענות על שורה ארוכה של מחקרים על בריאות המוח, מציעות שבהיעדר גירויים, אתגרים והזדמנויות ללמידה, המוח יתנוון והיכולות הקוגניטיביות ייפגעו. עדות לכך ניתן למצוא בצורה הפוכה לגמרי בקרב אחת הדמויות הבולטות ביותר כאן אצלנו בישראל, נשיא המדינה המנוח שמעון פרס. פרס היה חד וצלול עד לרגעיו האחרונים וסיים לעבוד זמן לא רב לפני שהלך לעולמו.
מכורח תפקידו, וגם המוטיבציה והמסירות שהיו לו, הוא לא הפסיק לעמוד בפני אתגרים, משימות והחלטות מכריעות. וכך, בניגוד לכל היגיון בריא, הצליח לשמור על מוח צלול בהרבה מאנשים שצעירים ממנו בכמה עשורים.
התיאוריה הזאת, חשוב להבין, נבחנה כאמור בשורה ארוכה של מחקרים. החוקרות וו וצ'רץ' לדוגמה בחנו זאת בצורה מצומצמת יחסית, על קבוצה של 33 אנשים מעל גיל 55, שהתבקשו ללמוד שורה של מיומנויות חדשות, משירה ונגינה ועד לשפה זרה. באופן לא מפתיע, החוקרות דיווחו כי תוך שלושה חודשים נרשם "שיפור משמעותי בזיכרון ובתשומת הלב לפרטים של המשתתפים". למעשה, השיפור לטענתן היה כל כך דרמטי, עד שאותם נבדקים השיגו תוצאות דומות במבחנים קוגניטיביים לאלו של אנשים בשנות ה-30 לחייהם. בנוסף, אותם אנשים המשיכו לשפר את היכולות הקוגניטיביות גם זמן רב לאחר שהשיעורים שקיבלו הסתיימו.
באופן כללי, למידה מכל סוג, יכולה לגרום להפעלה מאומצת של אזורים מסוימים במוח, בדגש על קליפת המוח הקדם מצחית, ולתרום לאותם השינויים המבורכים. בנוסף, מחקרים מראים כי למידת כישורים חדשים יכולה לסייע בהתגברות על טראומה ובשיפור ההתמודדות עם דיכאון, חרדה ובעיות רגשיות נוספות.
לצד זאת, מחקרים מצאו כי אנשים בכל גיל ובייחוד בגילים מבוגרים, יכולים לשפר את תפקוד המוח באמצעות פעילות גופנית מכל סוג, כאשר באופן די מפתיע, דווקא ריקוד נמצא כסוג הספורט היעיל ביותר לשמירה על צלילות החשיבה בעשורים המתקדמים של החיים.