מה קורה למוח האנושי בכל שלבי החיים? למחקרים האלה יש תשובות די מדהימות

האם המוח שלנו הכי חד כשאנחנו ילדים? מה קורה לו בגיל 40? ולאחר מכן, בגיל הפנסיה? עד לאחרונה התשובה לשאלות האלה לא היתה ברורה. תרשימי צמיחה שעוקבים אחר מדדים כמו גובה ומשקל נותנים תמונה ברורה יחסית של טווח ההתפתחות הגופנית האנושית, אבל מדענים יודעים פחות, הרבה פחות, על אבני הדרך העיקריות של התבגרות המוח.

כדי לנסות ולפתור חלק מהתעלומות הללו, צוות בינלאומי של חוקרים אסף נתונים של סריקת מוח ממחקרים רבים המייצגים 101,457 מוחות בכל שלבי החיים. הנסרק הצעיר ביותר במחקר היה עובר בן 16 שבועות; המבוגר ביותר היה בן 100. על פני מערך הנתונים הגדול הזה, המדענים הצליחו לגלות כמה עובדות די מדהימות:

• עובי קליפת המוח, השכבה החיצונית המקומטת של המוח, מגיעה לשיא בערך בגיל שנתיים. האזור הזה מעורב בתהליכים כמו תפיסה, שפה ותודעה.
• נפח החומר האפור, המייצג את המספר הכולל של תאי מוח, מגיע לשיא בילדות, בערך בגיל 7.
• החומר הלבן, המורכב מהקשרים בין נוירונים המאפשרים לאזורים במוח לתקשר במהירות, נמצא בנפח הגבוה ביותר שלו בערך בגיל 30, ומתחיל לרדת בבגרות מאוחרת יותר.

חשוב לציין שהמחקר נועד לתת תמונה רחבה על התבגרות המוח האנושי, ולא מהווה מפה מותאמת אישית לאנשים בודדים. יעקב זיידליץ, מחבר שותף למחקר ומדען מחקר במכון Lifespan Brain של בית החולים לילדים של פילדלפיה ואוניברסיטת פנסילבניה, אמר לוושינגטון פוסט כי התפתחות המוח משתנה ככל שאנו מתבגרים. הוא הוסיף כי אפילו חלקים שונים של המוח, כמו אזורים המעורבים בראייה לעומת דיבור, מגיעים לאבני דרך משלהם בנקודות שונות בחיים.

בעוד שחלק מהמרכיבים המבניים הללו נקשרו להתנהגויות - חומר לבן נקשר בקבלת החלטות יעילה יותר, למשל - ישנם עדיין שינויים גנטיים, תאיים ותפקודיים מורכבים יותר העומדים בבסיס השינויים המבניים הגדולים. ובעוד שהמוח מוגדר בעיקר מלידה, עם יצירת נוירונים חדשים, האופן שבו חלקים שונים של המוח מתקשרים זה עם זה משתנה במהלך החיים. החדשות הטובות הן שבניגוד לחלקים אחרים בגוף, המוח שלנו בנוי להשתנות במהלך חיינו, ולעמוד באתגרים שמציבים כל שלב בחיים.

בתקופת הינקות המוח של תינוקות הוא כמו ספוג. המוח סופג מידע סביבתי, במיוחד מההורים או מהמטפלים. בשנה הראשונה למשל, תינוקות יכולים ללמוד כל שפה, אבל היכולת הזו מצטמצמת במהירות על סמך הצלילים או הסימנים שהם שומעים או רואים. כיוונון מהיר זה הוא הסיבה לכך שיכול להיות הרבה יותר קשה ללמוד שפות חדשות מאוחר יותר בחיים, במיוחד כאלה השונות משפת האם.

גם תהליכים תאיים וגנטיים חשובים מתנהלים בתקופה זו. בעוד שרוב הנוירונים נוצרים בזמן הלידה, סוגים אחרים של תאים במוח כמו תאי גליה מתפתחים ומתבגרים במהירות בשנים הראשונות לחיים. תאי גליה - שיכולים לעזור ליצור סינפסות, לבודד קשרים, לספק חומרי הזנה ולהרוס פתוגנים במוח - ימשיכו להתבגר במשך כמה עשורים.

החל מגיל 18 חודשים עד שנתיים בערך, המוח עובר לכיוון למידה, הכוללת גם חיזוק קשרים חשובים וגם הפחתת קשרים שאינם בשימוש. כדי לעזור למוח לתעדף חוויות מסוימות, מתפתחים קשרים מעכבים יותר, הפועלים כבלמים לעיבוד מידע, על פני מעגלי מוח.

כדי להפחית את הקשרים, תינוקות מאבדים כמחצית מהסינפסות הללו שהם זה עתה יצרו בתהליך המכונה גיזום סינפטי. כדי לחזק את הקשרים, נוצרת מיאלינציה, התהליך שבו קשרים עצביים עטופים ומבודדים בחלבון השומני. התהליך הזה חשוב במיוחד להתפחותם של הילדים מכיוון שהם לומדים לעבד רגשות, לקיים אינטראקציה במסגרות חברתיות ולפתח מיומנויות תקשורת מורכבות יותר.

מכיוון שיש כל כך הרבה חיבור וחיזוק במהלך הילדות, המוח רגיש במיוחד לאינטראקציות עם מטפלים ואחרים בסביבתם. ללחץ הנובע מטראומה או הזנחה בתקופה זו עלולים להיות השפעות עמוקות מאוד על שאר התפתחות המוח של הילד במהלך החיים.

גיל ההתבגרו נחשב לגיל לא פשוט מבחינה התנהגותית: מגיל 10 עד 19 לערך, ישנם שינויים דינמיים ברשתות המוח המעורבות בלמידה כיצד לעבד רגשות ומניעים סביב חוויות שונות. "במהלך גיל ההתבגרות, אתה צריך ללמוד להסתדר בעצמך, כיוון שלא תהיה לך אותה הגנה מהורים כפי שהייתה לך כשהיית צעיר יותר", אמר קייסי, "לימוד הגבולות של חוקי החברה מכין אותך להיות מבוגר מתפקד".

רגישות מוגברת זו לסביבה באה לידי ביטוי בהתקף נוסף של גיזום סינפטי ומיאלינציה נרחבת, אך במיוחד במעגלים העומדים בבסיס הרגש והתגמול. זו הסיבה שבני נוער מקבלים תמריץ לחקור חוויות חדשות, לא משנה כמה מסוכנות או מאיימות הן יכולות להיות.

אמצע עד סוף שנות ה-20 נחשבים לרוב כסוג של "שיא" של התפתחות המוח, או דוגמה למועד שבו המוח "התבגר". מיתוס זה נובע בחלקו מהעובדה שנפח החומר הלבן, התורם ל"מהירות" עיבוד המידע, מגיע לרמה גבוהה בגילאים אלו. רשתות עצבים מושחזות ומותאמות ללא הרף לבגרות צעירה, במיוחד אלו המעורבות במחשבה רציונלית ובהתחשב בהשלכות עתידיות. עם זאת, המוח בשום אופן לא "סיים" עם התפתחותו, אלא פועל באסטרטגיה אחרת.

ככל שהמוח מתקדם בשנות ה-30 וה-40, הפלסטיות הסינפטית של מבוגרים, או היכולת של קשרים להתחזק או להיחלש בתגובה לשינויים בפעילות, נחשבת לתעדוף מחדש ולא להפחתה.

בשנות ה-40 ואילך, החיים עוברים לכיוון התפקידים המאתגרים של הבגרות - קריירה, טיפול במשפחה ונתינה לדור הבא. חוויות כגון מעורבות בקהילה, בחירות אורח חיים או חשיפה ללחץ או רעלים עלולות להשפיע באופן דרסטי על התפתחות המוח והזדקנות. כך למשל, בן 50 שהוא מאוד חברתי ומתאמן באופן קבוע, נוסע או מתנדב עשוי להיות בעל מוח "צעיר" יותר מבן 50 שמבודד במידה רבה מאחרים ולעתים רחוקות עוסק בפעילויות מעשירות.

מחקרים מראים שמבוגרים יותר העוסקים במשימות אימון זיכרון, תשבצים ואפילו משחקי וידאו יכולים לשפר כמה תפקודים קוגניטיביים, אך המנגנונים העומדים בבסיס הממצאים הללו עדיין אינם ידועים.

בשלב מאוחר בחיים, המוח אכן מתכווץ בגודלו ויכול להתחיל להתנוון. עם זאת, לאנשים מבוגרים יש גם פוטנציאל לחוכמה גדולה יותר הבנויה על בסיס חיים שלמים של חוויות. כמה חוקרים הציעו שמעגלי המוח הקשורים לעיבוד רגשי וקבלת החלטות מוסריות עשויים להיות מעורבים במרכיבים שונים של חוכמה, אם כי המחקר הזה עדיין מוגבל.

כך או כך, ברור כי הזדקנות וחכמת חיים לא מקבלות את הכבוד המגיע להן בכל הנוגע לתפקוד המוח, והאמת - בכלל.