שגרה בצל מלחמה: כך תעזרו לילדים לחזור בהדרגה ללימודים

עבור כולנו, וכן עבור ילדים הסובלים מהפרעות קשב, השגרה המשתנה, החרדה וחוסר הוודאות, עלולה להיות מורכבת מאוד.

התקופה הנוכחית מעוררת חרדה אצל ילדים (ומבוגרים) רבים. במצבים שהפרעת קשב מתקיימת לצד חרדה, עלולה להיות החמרה בתסמינים של הפרעת הקשב. עליה בחרדה, עליה בדאגנות, במחשבות ורגשות שלילים, עלולים להקשות עוד יותר על ההתנהלות היום יומית ביניהם יכולות הריכוז, הקשב, הארגון וכן הגברה באימפולסיביות וסף תסכול נמוך.

הפרעת קשב היא הפרעה שכיחה במיוחד שמתבטאת בכמה אופנים. כ-7% עד 10% מהילדים ומבני הנוער מאובחנים כסובלים מהפרעת קשב וריכוז (ADHD).

לעיתים, זה אינו רק קושי להקשיב או ללמוד, אלא בקושי רחב יותר, בין היתר בוויסות התנהגותי, שיכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, כמו התנהגות אימפולסיבית, אי שקט מוטורי ורגשי וקושי בתכנון והתארגנות. כל אלו משפיעים רבות על הילדים, בייחוד בתקופת הלימודים שמצריכה מהם קשב רב.

החזרה לשגרה קשה, ועל אחת כמה וכמה לילדים הסובלים מהפרעות קשב. אחד הקשיים העיקריים לילדים עם הפרעות קשב הוא קשיים בארגון ובתפקודים הניהוליים. ילדים אלו נוהגים להימנע ממשימות קשות ולדחות הכל לרגע האחרון- בעיקר משימות הקשורות בלימודים.

כל הילדים עברו תקופה ארוכה של היעדר מסגרות חינוכיות. השנה, המציאות של הילדים מורכבת עוד יותר, חופשת החגים שכעת התחברה עם המלחמה.

בימים האחרונים, באזורים מסוימים מתחילה חזרה הדרגתית ללימודים. חלקם פרונטליים וחלקם בזום.
אז מהן ההמלצות החשובות ביותר לתקופה הזו?

1. יצירת עוגנים קבועים בסדר היום
אנחנו ההורים, וכן הילדים מוצפים, טרודים ומודאגים. אחד הדברים החשובים ביותר להקלה בתחושת החרדה, בעיקר בילדים הסובלים מהפרעות קשב, הוא סדר יום קבוע, הכולל שגרה מובנית וחוזרת עד כמה שניתן, על מנת להפחית חרדה אצל הילדים ולסייע להם לתפקד באופן טוב יותר. עוגנים יכולים להיות שעות ארוחות קבועות, שעות לימודים, זמן משחק, זמן מסך, זמן משפחה וכדומה.

2. לנסות לשמר שגרת לימודים בתקופה הקרובה- לא רק בבית הספר:
המשימה הזאת חשובה אך מורכבת בימים בהם אין שגרה, וההנחיות לגבי מסגרות הלימודים באזורים השונים בארץ מתעדכנות ומשתנות מדי יום. על מנת לסייע לכך ניתן לעשות מדי בוקר "טקס" עם הילדים שבו עוברים על הלו"ז להיום (באיזה שעות יש לימודים/ מה השיעורים/ האם הם בזום או לא/ מה עושים אחר הצהרים), על מנת ליצור יציבות, וודאות וזמנים קבועים.

3. שוחחו עם המחנכים:
שיתוף הפעולה עם ביה"ס והגורמים המחנכים הוא משמעותי וחשוב על מנת להקל ולסייע בהתמודדות הילדים עם החזרה לשגרה. מומלץ לקיים שיחות שוטפות עם המחנכים והמורים, להסביר להם כיצד מתבטאת הפרעת הקשב והריכוז של ילדיכם, האם יש שינוי במצבו הרגשי כעת בעקבות המלחמה, מה הצרכים שלהם וכיצד הם יכולים לסייע, ובכך להגביר את סיכויי הצלחתם.

4. התאמת הסביבה הלימודית:
בהמשך לסעיף הקודם, לילדים עם הפרעת קשב מומלץ לאפשר הקלות סביבתיות בבית הספר, כמו מתן אפשרות להתאווררויות יזומות במהלך השיעור, סימן מוסכם בין המורה לילד (כגון נגיעה בכתף) על מנת לאפשר לילד לחזור לריכוז, תוספת זמן במבחנים והיבחנות בסביבה שקטה ונטולת גירויים. בנוסף, ישיבה בכיתה במקום קרוב ללוח הינה חשובה, על מנת להפחית כמה שיותר גירויים סביבתיים. יצירת סביבת לימודים מותאמת ומופחתת גירויים חשובה בבית.

5. שינה בזמנים קבועים:
זמני השינה בקרב הילדים הם הזמנים החשובים ביותר להתפתחותם. חשוב שהילדים ילכו לישון בשעה מוקדמת, ויתעוררו בשעה מוקדמת יותר (גם בימים שאין בהם לימודים פרונטליים) על מנת להסדיר את השעון הביולוגי של הילד, שלרוב קצת השתנה בשל החופשות הממושכות.

6. לאפשר "נפילות" לעיתים:
לקחת בחשבון שכולנו בתקופה דינאמית מאד ומלאת חוסר וודאות. לילדים שונים יש תגובות שונות למצבי לחץ וחרדה. לכן, עלולים ויכולים להיות רגעים של התנגדות, סירוב או הימנעות מכניסה לזום, מהליכה לבית הספר וממפגשים חברתיים. נכון וכדאי לעודד את הילדים לשמור על השגרה כמה שיותר ולהחזירם לפעילות. יחד עם זאת, ניתן לאפשר "נפילות" קטנות ולהתגמש מעט אל מול צורך הילד בהפסקה, בזמן נטול דרישות ולהתמקד בהקניית ביטחון בזמנים אלה.

7. חזרה לטיפול תרופתי:
ההמלצה היא לחזור בתקופה הקרובה לטיפול התרופתי במידה והילד לא נטל כאשר לא היו לימודים, ולהמשיך לקחת אותו באופן רציף, על מנת להבטיח שהילד יחזור לשגרה בצורה מיטבית וחלקה ככל הניתן. באופן כללי, מומלץ לא לעשות שינויים תרופתיים (להפסיק תרופה/ לשנות מינון) בשבועות של ההסתגלות, זאת משום שלא ניתן לדעת אם התופעות שהילד חווה (שיכולות לכלול החמרה בחרדה, דכדוך והסתגרות, כאבי ראש ובטן) הינן כחלק מתהליך ההסתגלות הטבעי של הילד, או נובעות מהיעדר הטיפול התרופתי או תופעות לוואי של התרופות.

כיום, קיימים טיפולים תרופתיים וטיפולים לא תרופתיים להפרעת הקשב, כאשר הטיפול האופטימאלי הוא שילוב של שניהם.

הטיפולים התרופתיים להפרעת הקשב מחולקים לממריצים (סטימולנטים) וללא ממריצים כאשר השוני ביניהם הוא אופן הפעולה ומשך הפעולה (בשעות). ההחלטה על טיפול תרופתי הינה בהתאם לרמת החומרה של ההפרעה ולמידת הפגיעה התפקודית. כאמור, הפרעת הקשב עלולה להשפיע על תחושת המסוגלות והדימוי העצמי של הילד ולפגוע בתפקודו החברתי, הלימודי והמשפחתי.

מחקרים מראים שהטיפול הסטימולנטי יעיל בכ 70-80% מהילדים המאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז עם התפתחות תקינה, אך יחד עם אחוזי התגובה הגבוהים, הטיפול התרופתי עלול לגרום לילדים רבים תופעות לוואי, שלעיתים מקשות מאוד על הילד ומשפחתו. לעיתים יש צורך להחליף מספר תרופות ולשנות מינונים על מנת להגיע לטיפול האופטימאלי עבור הילד המסויים. קשר טוב ואמון עם הרופא המטפל יסייעו בכך.

בנוסף, קיימים גם טיפולים לא תרופתיים לרבות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) טיפול המתמקד בזיהוי ושינוי של אמונות ודפוסי חשיבה שליליים, ריפוי בעיסוק שמתמקד בשיפור הארגון והתפקודים הניהוליים, הדרכת הורים וכדומה.

התקופה הקרובה עלולה להיות מאתגרת ומלחיצה, אך בעזרת כלים נכונים, שיתוף פעולה והיערכות מוקדמת, ניתן יהיה לעבור אותה בצורה נכונה.


ד"ר מריאלה מושבה היא פסיכיאטרית בכירה בחטיבה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, בי"ח לילדים ספרא