האם המכשיר הזעיר הזה יכול לעכב את מחלת הדמנציה?

מה מפחיד יותר, לאבד את השמיעה או לפתח דמנציה? ואולי שניהם יחד? מחקרים מראים שירידה באיכות השמיעה, שנובעת מתהליכי הזדקנות טבעיים, עלולה לפגוע בתפקוד השכלי (קוגניטיבי) שלנו, שכולל בין השאר כישורי למידה וחשיבה, זיכרון לטווח קצר ולטווח ארוך, התמצאות בזמן ובמרחב, תפיסה חזותית, קשב, עיבוד מידע ויכולת שיפוט. החדשות הטובות הן שבמקרים מסוימים מכשיר שמיעה עשוי לפתור את שתי הבעיות גם יחד, לפחות במידה מסוימת.

ככל שאנחנו מזדקנים, רבים מאיתנו חווים ירידה בשמיעה ובמקרים חמורים אפילו התחרשות מלאה. לא פעם מגלים שלאנשים עם אובדן שמיעה הקשור לגיל יש היסטוריה משפחתית של ירידה בשמיעה, כך שנראה שיש לזה בסיס גנטי. אובדן השמיעה עלול לנבוע גם מחשיפה לרעש ומתהליכים ניווניים של עצב השמיעה או אובדן תאי שערה באיבר השמיעה באוזן הפנימית, שאחראים על תרגום גלי הקול לאותות עצביים. כמו כן, בגיל מבוגר עולה השכיחות של בעיות בריאות כמו סוכרת או מחלות לב וכלי דם, שעלולות גם הן לפגוע בשמיעה, וכך גם השימוש בתרופות מסוימות. התופעה נפוצה יותר וחמורה יותר אצל גברים, וההידרדרות בשמיעה מתחילה אצלם בממוצע בגיל צעיר יותר לעומת נשים.

ירידה בשמיעה איננה רק תופעה מתסכלת שפוגעת באיכות החיים - היא גם נפוצה מאוד: אחד מכל שלושה אנשים מעל גיל 60 סובל מלקות שמיעה, ומעל גיל 85 כל אדם שני חווה ירידה בשמיעה. נכון להיום יותר מ-1.3 מיליארד אנשים ברחבי העולם מתמודדים עם מידה זו או אחרת של אובדן שמיעה, והמספרים צפויים לעלות עם הזדקנות האוכלוסייה והעלייה בתוחלת החיים.

אף שמדובר בבעיה נפוצה מאוד, הרוב המכריע של הסובלים מירידה בשמיעה נוטים להזניח את הבעיה ומשאירים אותה ללא טיפול. לדוגמה, בארצות הברית לבדה, כמעט 27 מיליון מבני ה-50 ומעלה סובלים מלקות שמיעה, אך רק אחד מכל שבעה מהם משתמש במכשיר שמיעה. רבים מתעלמים או מכחישים את הבעיה, ובממוצע חולפות עשר שנים מתחילת הירידה בשמיעה ועד שאדם פונה לבסוף לעזרה.

בשנים האחרונות מצטברות יותר ויותר ראיות לכך שפגיעה בשמיעה עלולה להוביל לירידה בתפקוד השכלי ולהעלות את הסיכון לדמנציה. תהליך הירידה בתפקוד הקוגניטיבי פוגע באיכות החיים ובקשרים החברתיים ולעיתים מתווספים אליו דיכאון, חרדה או פרנויה ובמקרים קשים הוא מוביל לדמנציה.

דמנציה (קיהיון) היא שם כללי לתהליכים ניווניים שבאים לידי ביטוי באובדן חמור של זיכרון ובבעיות שכליות אחרות. במחקר שעקב במשך למעלה מעשר שנים אחרי 639 מבוגרים, נמצא שאובדן שמיעה קל כמעט הכפיל את הסיכון להתפתחות דמנציה בהמשך החיים, ואובדן שמיעה בינוני שילש אותו. יתר על כן, אנשים עם לקות שמיעה חמורה היו בסיכון גבוה פי חמישה לפתח דמנציה.

המחקר הזה, לצד ראיות מדעיות נוספות, תומך בהשערה שלפיה בעיות שמיעה אינן רק תסמין בלתי קשור שמופיע לפעמים לצד דמנציה, אלא גורם סיכון בפני עצמו. יתרה מזאת, אובדן שמיעה נחשב כיום למשמעותי ביותר מבין 12 גורמי הסיכון הניתנים למניעה להתפתחות דמנציה, לצד גורמים כמו עישון, בידוד חברתי ושימוש יתר באלכוהול. מעריכים שהוא אחראי לשמונה אחוזים ממקרי הדמנציה.

מכאן נובע שליקויי שמיעה צריכים לשמש נורת אזהרה שמתריעה על מצב הדורש טיפול מונע. מחקר שעקב במשך 25 שנה אחרי 3,777 אנשים בני 65 ומעלה גילה ששכיחות הדמנציה אצל אנשים עם בעיות שמיעה הייתה גבוהה מהממוצע, אבל היא לא הופיעה כמעט בכלל אם הם השתמשו במכשיר שמיעה. בנוסף, מחקר בארצות הברית, שעקב במשך כמעט עשרים שנה אחרי הביצועים השכליים של יותר מאלפיים אנשים מעל גיל 50, גילה שהסכנה לירידה בתפקודם של אלה שהרכיבו מכשירי שמיעה הייתה נמוכה יותר מאלה שלא השתמשו בהם.

נתונים שנאספו בעשור האחרון מלמדים שבשנת 2020 כמעט שישים מיליון אנשים ברחבי העולם סבלו מדמנציה. מעריכים שהמספר הזה יוכפל כמעט פי שניים בכל עשרים שנה והוא צפוי להגיע ל-152 מיליון בשנת 2050. מכיוון שאיננו יודעים לרפא תהליך דמנטי שכבר החל, הדרך היחידה למנוע את ההידרדרות היא לזהות גורמי סיכון משמעותיים ולתקן אותם מבעוד מועד.

במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת הרפואי The Lancet, בדקו חוקרים אם הרכבת מכשיר שמיעה תשפיע על הירידה בזיכרון ובתהליכי החשיבה שמתרחשת עם הגיל. הם גייסו למחקר קרוב לאלף אנשים שסבלו מאובדן שמיעה קל עד בינוני, אבל ללא ליקוי קוגניטיבי משמעותי, ועקבו לאורך שלוש שנים אחרי הביצועים השכליים שלהם.

לקבוצה אחת גויסו אנשים בריאים בני 84-70. בקבוצה השנייה, שהייתה קטנה יותר, נכללו משתתפים ממחקר רפואי מתמשך אחר, שהיו מבוגרים יותר ועם יותר גורמי סיכון לירידה מנטלית, וקיבלו ציונים נמוכים יותר בממוצע במבחנים קוגניטיביים לעומת הקבוצה הראשונה.

את כל המשתתפים חילקו באקראי לשתי קבוצות חדשות. לקבוצה הראשונה הרכיבו מכשירי שמיעה, ואילו לשנייה סיפקו טיפול חלופי שכלל סדרת סדנאות שמחנכות לאורח חיים בריא ולמניעת מחלות כרוניות. בתום שלוש שנים בדקו את תפקודם השכלי של כל המשתתפים.

בדיקת הציונים שקיבלו המשתתפים העלתה שלא היה הבדל משמעותי בתפקוד השכלי של שתי הקבוצות. כלומר מכשיר השמיעה לא מנע או הפחית את הירידה בתפקוד. אבל כשהתמקדו רק במשתתפים מהמחקר האחר, שהיו מלכתחילה בסיכון גבוה לירידה בתפקוד המנטלי, התמונה השתנתה. בקבוצה הזאת, אלה שהרכיבו מכשיר שמיעה חוו הידרדרות קוגניטיבית הרבה יותר איטית לעומת אלה שלא נעזרו במכשיר שמיעה, והיקף הירידה שחוו היה נמוך כמעט בחצי. כך שמכשיר השמיעה עזר לבלום את הירידה בתפקוד של מי שהיו פגיעים יותר לדמנציה מלכתחילה.

החוקרים סבורים שבנוסף להשפעה הישירה של השמיעה על תהליכים שמתרחשים במוח ועל קצב ההתנוונות שלו, היא יכולה להשפיע גם על מצב הרוח, העצמאות, הקשרים החברתיים והיכולת לבצע פעילות גופנית. כל אלה עשויים להאט את קצב ההידרדרות השכלית הקשורה לגיל.

"הממצאים מספקים ראיות משכנעות לכך שטיפול באובדן שמיעה הוא כלי רב עוצמה להגנה על התפקוד השכלי בגיל מבוגר", מציין המחבר הראשי של המאמר, פרנק לין (Lin), ובטווח הארוך הוא אולי דוחה דמנציה". על כן הוא ממליץ, ליתר ביטחון, לאנשים בגיל מתקדם לבדוק את שמיעתם ולטפל בכל ליקוי שיימצא.

עבור מי שחוששים נציין שמכשירי השמיעה המודרניים הם קטנים ומתוחכמים יותר מהמכשירים המסורבלים שהיו בשימוש בעבר. הם מתאימים את עצמם באופן אוטומטי לצליל ומשאירים אותו כמה שיותר נעים וטבעי. אם בעזרת מכשיר פשוט, יעיל ובטוח אפשר לשמור על התפקוד השכלי ועל איכות החיים, למה לא להשתמש בו?

לכתבות נוספות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי