זה אולי ישמע לכם לא קשור - אבל ייתכן שמקורה של מחלת הפרקינסון היא בתוספתן. מדענים הציעו לאחר מחקר מצא כי אנשים שהוציאו את האיבר היו בעלי סיכוי נמוך יותר לפתח את המצב.
חוקרים בבלגיה ובארה"ב בדקו את הרשומות הרפואיות של כ-25,000 חולי פרקינסון כדי לקבוע אם בעיות מעיים יכולות להיות סימן אזהרה למחלה הנוירודגנרטיבית. הם מצאו כי חולים שסבלו מעצירות ותסמונת המעי הרגיז (IBS) היו בסיכון גבוה פי שניים לפתח פרקינסון מאלה ללא תסמינים אלו.
עם זאת, התוצאות גם הצביעו על כך שאלו שהוסרו להם התוספתן - בדרך כלל רק בתגובה לזיהום - היו בסבירות נמוכה ב-52% לאובחנה עם המחלה הנוירודגנרטיבית. מומחים אמרו כי המחקר מצביע על כך שהאיבר - שאין לו תפקיד ידוע - הוא המקור של פרקינסון, אם כי נדרשים מחקרים נוספים כדי לאשר את הממצא הזה.
מה זה תוספתן בכלל?
התוספתן או בשמו הלטיני vermiform appendix הוא איבר דמוי תולעת (ומכן שמו Vermiform) השוכן בבטן הימנית התחתונה בחיבור בין מעי הדק למעי הגס. גודלו נע בין 2 ל-20 ס"מ, כאשר הממוצע עומד על 9 ס"מ, וקוטרו 8 מ"מ. התוספן מכיל תאים ממערכת העיכול והוא חלק ממנה. אם נמתח קו דמיוני בין הטבור לעצם האגן הימנית נוכל למצוא את התוספתן בחלקו האמצעי של הקו עם נטייה לעצם האגן.
רובנו נוהגים לחשוב שהתוספתן הוא איבר חסר תוחלת בגוף, ואפילו דעת הרופאים נחלקות בין איבר חסר משמעות לבין תאוריות התפתחותיות, השייכות לאבותינו ותאוריות אבולציוניות שונות. אך ככל הנראה התוספתן הוא יותר מ'סתם איבר' והוא אף יכול לגרום למחלות משמעותיות.
מומחים מאמינים שהוא שימש את אבותינו כדי לעכל מזון קשה כמו קליפת עצים. כמה מחקרים מצביעים על כך שהוא מייצר ומאחסן חיידקים שמגבירים את בריאות המעיים.
התוספתן הוא המקור לפרקינסון?
המחקר האחרון, שפורסם בכתב העת Gut, מצביע על כך שהתוספתן עשויה להיות מקור לחלבון אלפא-סינוקלאין מקופל. החלבון נמצא במוח, בלב וברקמות השריר, אך כאשר הוא מסתבך, הוא יוצר גושים רעילים שנחשבים כמסייעים להתפשטות פרקינסון.
ד"ר טים ברטלס, ראש קבוצה במכון לחקר הדמנציה הבריטי ב-UCL, אמר: "נקודה מעניינת של המחקר היא הקשר המגן לכאורה של כריתת תוספתן עם מחלת פרקינסון, מה שמרמז בנוסף לכך שהתוספתן עשוי להיות המקור שלאחר מכן מתפשט בכל המעי ובסופו של דבר למוח. "מאחר שהקשר האחרון היה בטווח הטיית המעקב הפוטנציאלית, יש לאמת זאת עוד יותר".
לצורך המחקר, צוות המדענים מבתי החולים האוניברסיטאיים לובן ומאיו קליניק אריזונה חקרו אנשים עם פרקינסון. הם הושוו עם חולים בני אותו גיל, מין ומוצא אתני שלא חלו במחלה זו כדי להשוות אבחנות של מצבי מעיים ברשומות הרפואיות שלהם בחמש השנים שלפני גילוי הפרקינסון שלהם.
הם גילו שעצירות, קושי בבליעה וגסטרופרזיס - מצב שמאט את תנועת המזון למעי הדק - שהיו קשורים כולם להכפלת הסיכון לפתח פרקינסון בחמש השנים שקדמו לאבחון. חולים שסבלו מ-IBS ללא שלשול היו בסיכון גבוה יותר ב-17%.
קלייר בייל, מנהלת שותפה למחקר בפרקינסון בבריטניה, אמרה כי "הממצאים מוסיפים משקל נוסף" להשערה ובעיות מעיים עשויות להיות סימן מוקדם למחלה. היא הוסיפה: "ההבנה כיצד ומדוע מופיעות בעיות מעיים בשלבים המוקדמים של פרקינסון יכולה לפתוח הזדמנויות לגילוי מוקדם וגישות טיפול המכוונות למעי לשיפור הסימפטומים ואף להאט או לעצור את התקדמות המצב".