"לראות את בתי האהובה מתפתלת מכאבים ולהבין שזה בגללי"

קוראים לי גבי חכמי, אני בן 50, נשוי ואב לשלושה ילדים. בגיל 14, הכאבים החזקים מהם סבלתי עד אז, קיבלו שם - מיגרנה.

מאותו יום חיי, כמעט תמיד, התנהלו סביב כאבי הראש שלי. שלושה עשורים וחצי סבלתי ממיגרנה, שעם הזמן עוצמת הכאב, ותדירות ההתקפים היו כמו בימים הטובים ביותר של הבורסה - בסימן עלייה. בין 6-8 התקפים בתקופה של שבועיים הגיעו בלי להחסיר . תמיד אומרים שהזמן עושה את שלו, אבל פה זה ממש לא המקרה, ממש להיפך. היו פעמים רבות שההתקף נמשך אפילו יומיים. בכל התקף כזה נאלצתי ליטול משככי כאבים רבים מכול הסוגים, שקיבלתי מהרופאים הרבים אליהם פניתי. אבל בהתקפים החזקה מהם סבלתי - גם זה לא עזר.

במצב כזה, ההתנהלות כמשפחה היא מורכבת. למיגרנה רצונות משלה, ולא משנה אם נסענו לטייל בארץ, בחו"ל, או שזה קרה במהלך ארוחות ערב משפחתיות, בילוי עם חברים או סתם בילוי עם חברים בים - המיגרנה, כמו מיגרנה, החליטה שלא בא לה - ופשוט הייתי מושבת.

פעם אחר פעם נאלצתי לבטל תוכניות, ובמקרים שכבר יצאתי מהבית והגיע התקף - הייתי עושה פניית פרסה וחוזר מיד הביתה. לא פעם נשארתי בבית לבדי כשאשתי והילדים הלכו בלעדיי. אם זה להישאר מקופל בחדר במלון בחו"ל, להגיע לפארק מים באירופה בחופשה משפחתית, ופשוט מאוד לשבת כל היום עם כיסא בצד ולא לעשות כלום כשכל המשפחות מבלות מסביבך, והילדים ואשתי מסתכלים עליך במבטי אכזבה. אין תחושה קשה מזו.

גם את טקס סיום כיתה י"ב של בתי נאלצתי לפספס. בזמן שהיא הנחתה את הטקס המרגש מול כל המורים וההורים, אני, אבא שלה, שרק חיכה לרגע הזה להיות גאה בבתו, ולמרות אין ספור משככי כאבים שנטלתי באותו יום, הייתי שרוע במיטה על המיטה בבית בחוסר אונים. לא אוכל לשכוח את האכזבה שלה, וגם את חוסר ההבנה - למה אבא שלה לא היה לצידה.

אבל ההתמודדות הזו, האישית והמשפחתית, לא נעצרה כאן. לצערי הגדול, המיגרנות האלו עברו בתורשה. זה התחיל כשהבת הבכורה שלי הייתה בכיתה ב' והתלוננה על כאבי ראש.

אני זוכר שלקחתי אותה לרופאים מומחים, עשינו בדיקות, והתפללתי שזה משהו חולף, ושהמיגרנה שלי לא עברה אליה. אבל התשובה לא אחרה להגיע - גם היא סובלת ממיגרנות. כבר אז נאלצתי להכיר בעובדה שאני, כאבא, העברתי לילדה הקטנה שלי, את הכאב והסבל שילוו אותה למשך כל החיים.

לאחר כמה שנים, גם הבן הקטן שלי התחיל להתלונן על כאבי ראש בגיל מאוד צעיר. זה החזיר אותי לאותם הפחדים והחששות שחוויתי עם בתי. שוב הרגיש לי שבמקום לתת חיים מאושרים ורוגע, אני מעביר לעוד ילד כאב וסבל. זו תחושה קשה מאוד ואיומה כאבא, איך לא? להכיר בעובדה שאתה מעביר את הילדים שלך, שאתה רק רוצה להגן ולשמור עליהם, סבל ויגון. נכון, זה לא בכוונה ולא תלוי בי, אבל ההכרה בכך שבגללי הם יסבלו היא לא פשוטה כלל.

כשהבת שלי או הילד הקטן אומרים לי שיש להם כאב ראש, זה מעורר בי תחושה מאוד קשה של כישלון וכאב, שלא רק שאני לא מצליח להגן על עליהם, אלא אני גורם לכאב שהם חווים, ובטח כאשר הם יודעים בתוך תוכם שאבא שלהם העביר להם את המחלה. הם אולי לא מטיחים בי האשמות ישירות, כמו שאני לא האשמתי את אמא שלי, שגם היא סבלה ממיגרנות, אבל מספיק לראות את המבט על הפנים שלהם כשהם סובלים - כדי לעורר בי תחושת כישלון.

לאחרונה חגגנו לאימי היקרה יומולדת 80. עבור כל משפחה היה מדובר באירוע מכונן ומרגש, עם חגיגות רבות. אבל עבורי זה היה עוד יום של כאב. המשפחה כבר התרגלה לראות אותי סובל מכאבי ראש, עצוב עד כמה שזה יהיה. האחיין שלי שראה אותי סובל, יושב בצד ולא חוגג עם כולם, ניגש אליי ושאל אותי לשלומי. אחרי שיחה קצרה הוא נזכר בחבר שהכיר שגם הוא סבל ממיגרנה כמוני, והחל טיפול מניעתי בזריקה וזה עזר לו.

כבר למחרת קבעתי תור לנוירולוג, להתייעצות נוספת, אחת מיני רבות. יחד דנו באפשרויות הטיפול השונות, והבנתי שיש כיום חידושים רבים בתחום. שאלתי אותו מה ניתן לעשות כדי להקל על הסבל, והוא הסביר לי שקיימים כיום טיפולים מניעתיים חדשים אשר פועלים במנגנון ספציפי למחלה. לשמחתי, מאותה פגישה הותאם לי טיפול מניעתי בזריקה, זה עוזר לי ואני מרגיש שיפור עצום.

היום, אחרי שמצאתי פתרון שמקל על הסבל, ומאפשר לי תפקוד יום-יומי נורמלי, חזרה לי התקווה. אני שמח שיש דרכים למנוע מיגרנה והילדים שלי, בתקווה רבה, לא יצטרכו לעבור את הסבל הרב וארוך השנים שאני עברתי. זה גם החזיר לי את הכבוד, שאולי אבד עם השנים, בתור אבא.