מרבית הגברים הישראלים צפויים להתמודד עם נסיגת קו השיער והתפתחות של קרחת במהלך חייהם, בעיקר על רקע גנטי. אולם במקרים מסוימים, נשירת שיער יכולה לנבוע מסיבה אחרת לחלוטין - מחלה שנגרמת מפעילות יתר של מערכת החיסון, הפוגעת בנשים וגברים, ילדים ומבוגרים כאחד. אלופציה אראטה גורמת לנשירת שיער, חלקית או מלאה, מהקרקפת ומאזורים שונים בגוף. מדובר במחלה שאינה מסכנת את חיי החולים באופן ישיר, אולם מחקר שהתפרסם לאחרונה מראה כי בין שליש לשני שלישים מהחולים במחלה עלולים לסבול מהפרעות נפשיות כתוצאה ממנה, וכי רבים מהחולים גם חווים מחשבות אובדניות, כאשר קרוב לאחד מכל 20 חולים אף ניסה לממש מחשבות אלה בניסיונות פגיעה עצמית.
יש חוסר הבנה מצד הסביבה, החברה, ואפילו קובעי מדיניות הבריאות, שלא תופסים את המחלה כמשמעותית עבור המטופלים. בעוד שבפועל, הספרות המחקרית מראה בבירור כי יש פגיעה משמעותית באלמנטים שונים של חיי המטופלים. המחקר, שהתפרסם בכתב העת של האגודה האירופית לדרמטולוגיה (JEADV), סקר מחקרים שבחנו את השפעת המחלה על תחומים שונים של החיים והראה כי שכ-75 אחוזים מהחולים דיווחו שהמחלה פגעה באיכות החיים שלהם, ויותר משליש אף אמרו שהפגיעה הייתה קשה. מלבד הפגיעה הנפשית, המחלה עלולה לפגוע במידה ניכרת ביכולת ההשתכרות של הסובלים ממנה. המחקר מצא עוד כי שיעור האבטלה של חולים אלה גבוה כמעט פי שניים מהשיעור באוכלוסייה הכללית, וכי קרוב לשני שלישים מהחולים סיפרו שהמחלה השפיעה על קבלת ההחלטות בצמתים המשמעותיים בחייהם - בעבודה, בלימודים ובחיים הרומנטיים.
כשהגבות נעלמות, הסיכוי למצב נפשי ירוד - עולה
אלופציה אראטה היא מחלה אוטואימונית, שבה מערכת החיסון של הגוף פועלת בצורה לא תקינה ומתחילה לתקוף את זקיקי השערה - האברונים מהם צומחות השערות - וגורמת לנשירת שיער ולהפסקת הצמיחה של שערות חדשות.
הזקיקים לא נפגעים באופן קבוע, ואם הדלקת עוברת השיער יכול להתחדש. אלופציה אראטה היא מחלה שכיחה, שפוגעת באחד מכל 50 אנשים במהלך חייהם. במרבית המקרים, המחלה מתפתחת לראשונה בשנות ה-20 או ה-30, אם כי היא יכולה להופיע בכל גיל, וגם בילדות או בגיל ההתבגרות.
אצל מרבית החולים, המחלה תתבטא בהופעת אזור עגול או אליפטי ללא שיער - לרוב בקרקפת או בזקן, אבל כל אזור בגוף עשוי להיות מושפע.
כמו מחלות אוטואימוניות רבות, גם אלופציה אראטה מתלקחת, נרגעת, ואז יכולה להתלקח שוב. אצל חלק ניכר מהמטופלים, השיער יחזור לצמוח כעבור כשנה, אבל אצל רבים מהם המחלה תופיע שוב בהמשך - באותו אזור או באזורים אחרים בגוף. אצל שיעור ניכר מן החולים, ההתפרצויות הבאות עלולות להיות נרחבות יותר. לעתים המחלה משפיעה על כל שיער הקרקפת ויכולה גם לגרום להיעלמות כל שיער הפנים והגוף. היעלמות הגבות והריסים היא לעתים קרובות זו שגורמת להשפעה המשמעותית ביותר על הנראות וגם על המצב הנפשי הירוד של החולה.
בדרגות החומרה הקשות יותר של המחלה, הסיכוי להתחדשות הצמיחה באופן ספונטני נמוכה יותר. כיום, לא ברור מה הגורם להתפתחות אלופציה אראטה ומה גורם למחלה להחמיר. לחלק לא מבוטל מהחולים יש רקע גנטי, ונמצאו מספר גנים הקשורים למחלה, אבל אין דרך לחזות מראש מי יחלה וכמה חמורה תהיה המחלה. אצל תאומים זהים, אם לאחד יש את המחלה, יש 50 אחוזים סיכוי שהיא תתפתח גם אצל השני.
4.5% מהחולים דיווחו על נסיונות אובדנות
פעמים רבות, הפגיעה מתמקדת בזקיקי השיער שמכילים צבע, ולא בזקיקי השיער הלבן. לכן אלופציה אראטה היא ההסבר למקרים, המאוד נדירים, בהם שיערם של אנשים "הלבין בן לילה", כשבמציאות מדובר בהתפרצות של אלופציה אראטה, שגרמה לכל השיער עם הצבע לנשור, ורק לשיער הלבן להישאר על הראש. אבל אלו המקרים הנדירים של המחלה.
מהלך המחלה אצל רוב האנשים יכלול - איבוד שיער, צמיחה מחודשת, איבוד שיער פעם נוספת וכן הלאה. הדינמיקה הזו רק מוסיפה לסטרס שהמחלה גורמת - כי החולים לא יודעים אם הם יקומו מחר בבוקר עם כל השיער על הראש. עד היום, מחקרים שונים בחנו את השפעת אלופציה אראטה על חולים בקבוצות אוכלוסייה שונות. במחקר החדש, ביקשו החוקרים לאסוף יחד את כלל המחקרים כדי לקבל תמונת מצב מלאה של השפעת המחלה על חייהם של החולים.
תמונת המצב העולה מהמחקר היא עגומה. הפגיעה באיכות החיים בחולי אלופציה אראטה, כך המחקר מראה, חמורה יותר מאשר אצל הסובלים מהתקרחות מסיבות גנטיות, וגם אצל מי שסובל מפסוריאזיס. הפגיעה המשמעותית ביותר היא בזהות העצמית. החולים מתקשים להכיר את עצמם. רבים מדווחים שהם מתקשים להסתכל במראה. המחקר מצא עוד שהפגיעה באיכות החיים לא הייתה מוגבלת רק לחולים, אלא גם כללה את בני משפחותיהם. בייחוד הורים לילדים עם המחלה, שחיים עם תחושת אשמה שהם לא מצליחים למצוא פתרון לילד. חולים גם מתקשים לשמור על מערכות יחסים רומנטיות תקינות, ועד שליש מהחולים דיווחו שהפסיקו מערכות יחסים בגלל המחלה, לצד שכיחות גבוהה של איבוד חברים והתבודדות.
המחקר גם מדגיש את העול הנפשי הכבד של המחלה, שבין שליש לשני שלישים מהחולים המבוגרים דיווחו על חרדה או דיכאון, בין 13-38 אחוזים דיווחו על מחשבות אובדניות וכ-4.5 אחוזים דיווחו על ניסיונות אובדנות. בחולים מבוגרים, הבדידות שמלווה את המחלה לעתים קרובות גם מגבירה את הסיכון להתפתחות דמנציה.
הטיפול במקרים קלים ופריצת הדרך שמשנה את התמונה
בנוסף, המחקר מצביע על הקשיים של החולים בשוק העבודה - שכיחות גבוהה של הפסד ימי עבודה, פריון עבודה נמוך יותר, פחות קידומים והעלאות שכר וסיכון כמעט כפול להיות מובטל. המחלה גם גורמת לעול כספי באופן ישיר בהוצאות על ההתמודדות עם ההתקרחות. אם המחלה פוגעת בשנות ה-20 וה-30, שזה המצב הנפוץ, היא עלולה גם להשפיע על החלטות ארוכות טווח שישפיעו על כל המשך החיים.
המחקר גם מראה שכשהחולים טופלו, והשיער צמח מחדש, מצבם הכללי השתפר. כיום, עבור חולים עם מחלה קלה - כאשר ההתקרחות מערבת פחות מ-20 אחוזים משטח הקרקפת, הטיפול העיקרי הוא טיפול מקומי במשחות סטרואידים. מדובר בטיפול בטוח מאוד. במבוגרים אפשר גם לבצע טיפול בזריקות של סטרואידים לאזור הנשירה, אולם טיפולים אלה מועילים למחלה מוגבלת.
אפשרות נוספת היא טיפול במשחה שמעודדת צמיחה ומיועדת לסובלים מהקרחה מסיבות גנטיות שלעתים מועילה גם לחולי אלופציה אראטה.
אפשרות שלישית היא מריחה של חומרים מעוררי דלקת, מתוך מחשבה שהסטת פעולת מערכת החיסון מזקיקי השיער לעור תאפשר התחדשות הצמיחה. אולם גישה זו גורמת לגירודים ופריחה ואינה נעימה לחלק מהמטופלים.
בחולים עם מחלה משמעותית יותר, הטיפולים היחידים שהיו זמינים עד לתקופה האחרונה היו תרופות שמדכאות באופן לא סלקטיבי את מערכת החיסון. חלק מהטיפולים היו אפקטיביים, אבל בגלל תופעות הלוואי לא ניתן לתת אותם למשך יותר מכמה שבועות, ואחרים לא היו יעילים במיוחד.
בשנים האחרונות, התחוללה פריצת דרך כשגילו ששימוש בתרופות שניתנו למחלות דלקתיות אחרות, שנקראות מעכבי JAK, יעיל גם לטיפול באלופציה אראטה. לתרופות ממשפחה זו יש פרופיל בטיחות טוב יחסית, שמאפשר לתת אותן לאורך זמן, אם נשארים תחת מעקב רפואי מסודר.
לאחרונה, תרופות שמבוססות על מנגנון זה, שמיועדות לטיפול באלופציה אראטה, אושרו לשימוש על ידי ה-FDA, והחודש, אישר גוף זה לראשונה גם תרופה לטיפול באלופציה אראטה בדרגה קשה, המיועדת לא רק למבוגרים אלא גם למתבגרים מגיל 12. במחקרים, גם אצל חלק ניכר מהחולים עם מחלה קשה מאוד, התרופות הללו הביאו לשיפור משמעותי בצמיחת השיער. מדובר בפריצת דרך משמעותית, וחשוב להדגיש שיש חשיבות לטיפול מהיר במחלה, משום שככל שמתמהמהים בטיפול, סיכויי ההצלחה יורדים.
פרופ' יובל רמות הינו רופא בכיר במחלקת העור במרכז הרפואי הדסה