איך זה שכל שנה ישראל ממוקמת גבוה במדד האושר העולמי? גילינו את הסוד

האם הקלישאה על הדשא של השכן באמת נכונה וממה בדיוק נובעת האמונה שבמקומות אחרים החיים טובים יותר? כישראלים, קל לנו להתמקד בכל הצרות שמלוות את החיים שלנו ולחשוב שבמדינות אחרות פשוט קל יותר לחיות. לכן, כל שנה מחדש, אנחנו מופתעים לגלות שישראל שומרת על מיקום גבוה ויציב ברשימת המדינות המאושרות בעולם.

ברשימה הזאת נמצאות עוד מדינות מפתיעות יותר ופחות, כאשר רובן המוחלט הן בצפון אירופה, שם אנשים אמנם מדווחים על רמות גבוהות של אושר וסיפוק מהחיים, אך גם אחוזי ההתאבדויות ושיעורי הדיכאון והחרדה גבוהים באופן יחסי. הפער הזה, מטבע הדברים, מעלה הרבה תהיות. וזה בדיוק מה שגרם לכתבת הגארדיאן לוסי פטרסון לעשות את כל הדרך לפינלנד כדי לספוג קצת מהאושר המיוחד של המדינה הפסטורלית.

פטרסון מעידה שתמיד ראתה את עצמה כחלק מקבוצה של "אנשים מעצבנים שתמיד מסתכלים על חצי הכוס המלאה". לכן, היא מספרת, חבריה התקשו להבין מה עוד היא רוצה ללמוד מהעם הפיני, שכבר שנה שישית ברציפות מוגדרים כ"אנשים המאושרים בעולם". אולם האושר של פטרסון, על פי הנתונים, לא כזה נפוץ בבריטניה, שם כמעט מחצית מהאזרחים העידו כי לא חשו אושר אמיתי בשנתיים האחרונות. ב"דו"ח האושר העולמי", בריטניה ממוקמת במקום ה-19 והלא מכובד, הרבה מתחת לישראל שנמצאת במקום הרביעי ומתחת למדינות כמו ארצות הברית, ניו זילנד, שוויץ ונורבגיה.

במסעה לפינלנד, פטרסון בילתה את רוב זמנה באגם סאימה, כשלוש שעות וחצי מהלסינקי. שם היא שהתה בווילה עם סאונה פרטית, בליבו של יער אורנים פוטוגני, עם נוף שאנחנו בישראל יכולים רק להסתכל עליו ולקנא. "השהייה שלי שם עזרה לי ללמוד על ההרגלים שנפוצים אצל הפינים ומשפיעים על האושר שלהם", כתבה. "לדוגמה, האהבה שלהם לסאונות, שידועות ביתרונות הרבים שלהן לבריאות הגוף והנפש. בנוסף, הפינים נוטים לבלות הרבה בטבע, תחביב זול ובריא שכולנו יכולים לאמץ".

ואכן, מחקרים רבים הראו שמספיק לבלות רבע שעה בטבע בכל יום כדי להוריד את לחץ הדם ולשפר את בריאות הגוף והנפש. וזה לא חייב להיות באגמים פסטורליים או ביערות אירופיים. גם לנו לא חסרים מקומות יפים ליהנות מהם, במרחק קצר מהבית.

בפינלנד, הנתונים מראים כי האזרחים מדווחים על רמות גבוהות יותר של תמיכה חברתית , חופש, נדיבות, היעדר שחיתות שלטונית ומערכת סוציאלית יעילה ואיכותית. עם זאת, לטענתה של פטרסון, האושר שלהם מושפע יותר מכל מתפיסת העולם שלהם, שמתבטאת גם בפתגם פיני מוכר שאומר (בתרגום חופשי) כי "אושר הוא מקום שנמצא בין מעט מדי ליותר מדי".

האמירה הזאת מתארת בפשטות את מה שרבים מהפסיכולוגים מרבים לטעון בהקשר של אושר והרדיפה האינסופית אחריו. כולנו, מטבע הדברים, רוצים להיות מאושרים יותר, אך הרדיפה אחר האושר היא ברוב המקרים גם מה שעלול להרחיק אותו מאיתנו. הנאה היא תחושה רגעית וחמקמקה, כזאת שבאה והולכת, בלי להישאר יותר מדי. מי ששואפים להרגיש אותה כל הזמן, עלולים דווקא לפתח דפוסים מזיקים שבטווח הארוך יהפכו אותם לאומללים יותר, כמו הדחקת רגשות שליליים, הימנעות מאתגרים או התמכרות לחומרים מזיקים.

מחקרים מעניינים מרחבי העולם מראים כי באופן די אירוני, דווקא אנשים שמקיימים אורח חיים פשוט ומתמודדים עם אתגרים משמעותיים, נוטים לדווח בטווח הארוך על רמות גבוהות יותר של אושר בהשוואה לכלל האוכלוסייה. מנגד, אנשים שזוכים לפרסום ואהדה, או לחילופין, זוכים בלוטו, במקרים רבים סובלים יותר מדיכאון, חרדה וחוסר סיפוק מהחיים. על אותו היגיון, במדינות "מאתגרות" כמו ישראל על כלל הצרות שלה, או במדינות בצפון-אירופה שמתמודדות עם קור קיצוני וחשיפה מוגבלת לשמש, אנשים נוטים להעריך יותר את התקופות שבהן השמש מבצבצת מבעד לעננים.

התופעה הזאת זכתה בחוגים אקדמיים מסוימים לכינוי "פרדוקס הפסימיות" (The pessimism paradox) אשר גורם לחלק מהאנשים בסביבה מסוימת לחוות יותר פסימיות וייאוש, בעוד שאחרים מדווחים דווקא על אושר, סיפוק ואמונה בעתיד טוב יותר.

וכאמור, גם אצלנו בישראל רבים מדווחים על רמות גבוהות של אושר, למרות שאחרים ורבים לא פחות מרגישים חנוקים, לחוצים ואפילו די מיואשים. אז מה אפשר ללמוד מזה כדי לשפר את המצב שלנו ולהיות קצת יותר שמחים בחלקנו? אחד הצעדים הראשונים בדרך הזאת הוא להפסיק לרדוף אחרי אושר והנאה ובמקום זאת לחפש משמעות עמוקה לחיים ולעשייה שלנו.

כשיש לנו מטרה גדולה שמנחה אותנו, האושר נדחק הצידה ובאופן די אירוני גם מתעצם בהדרגה בטווח הארוך. אבל המטרה הזאת לבדה לא מספיקה. מחקרים מראים כי אנשים מאושרים יותר הם בדרך כלל אלו שמנהלים מערכות יחסים משמעותיות יותר, שומרים על אורח חיים פעיל וגם אוכלים בריא, יודעים להרגיע את עצמם כשצריך ובעיקר מקפידים לאזן את עצמם בדרכים טבעיות ולא להיסחף אחרי רגשות עוצמתיים שעולים בכולנו ונוטים להציף ולטלטל אותנו מאוד.