וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

דרכי התמודדות להורים לילדים שחוו התעללויות בגנים

נגה הילה מותנה, בשיתוף JAMA

עודכן לאחרונה: 27.7.2023 / 8:47

אנחנו עוברים תקופה קשה מנשוא בכל מה שנוגע לטלטלת הגנים וסיפורי ההתעללויות בחסרי ישע. הידיעה שהפקדנו את ילדנו במקום שאמור להיות הכי בטוח עבורם התגלה כמקום מסוכן ואכזרי. והכאב הגדול, שהכל קרה "מתחת לאף שלנו". אז מה עושים עכשיו?

גן ילדים. ShutterStock
הורים יקרים - זו לא אשמתכם/ShutterStock

כל גן נוסף שהתפרסם לאחרונה בחדשות עם ידיעות מזעזעות על התעללות בילדים, לא השאיר אף עין יבשה וגרם לכיווץ וזעזוע. הכאב הזה בלתי נתפס, בלתי נסבל ומפרק. לתת אמון זה דבר כל כך בסיסי וכשהוא נשבר - זה מרסק לרסיסים. אנחנו לא נביאות או נביאים ואנחנו לא מעל הטבע. כולנו יכולים להיות קורבן וליפול למניפולציות מתוך תקווה, אופטימיות ואמון בסיסי בבני אדם.

כעת הורים רבים נאלצים להתמודד עם ההשלכות על הנפש העדינה של ילדיהם ועם תחושות אשמה קשות.

מה עושים עכשיו? איך אפשר לתת מענה מיידי להתמודדות עם המצב המטלטל הזה? נגה הילה מותנה, מדריכת הורים ומשפחה, מנחת NLP, מטפלת הוליסטית לילדים ויועצת זוגית כאן כדי להסביר:

חשוב לי לומר לכם הורים יקרים- זו לא אשמתכם! עשיתם כמיטב יכולתכם כשבחרתם בגן שבחרתם, מתוך המלצות, בדיקות מקיפות ומתן אמון.

יש נטייה מובנת להורה שילדו חווה התעללות בגן, להעביר את עצמו מסכת של אשמה עם שאלות קשות: "איך לא ראיתי?" "איך לא קישרתי?" למה לא הקשבתי לתחושת הבטן שלי?" "למה לא התעקשתי יותר כשחשדתי או כשמשהו לא זרם לי טוב"ועוד שאלות של הלקאה עצמית מלאות באשמה. העניין הוא שרק בדיעבד מתחילים לחבר נקודות שהופכות לקו ברור. זה מידע שהמוח פשוט מנסה להדחיק ומתקשה להאמין שזה אפשרי.

ילדים משחקים בגן. shutterstock, ShutterStock
תמצאו בתוככם סבלנות ואורך רוח גם לתגובות של ילדכם וגם לחוסר הרצון לשתף במה שהיה/ShutterStock, shutterstock

חבקו את עצמכם על היותכם הכי טובים ברגע הנתון

חבקו את עצמכם שלא ידעתם או לא שמתם לב או אפילו שבחרתם "להחליק" ולא לעשות עניין מכל דבר כי לא רציתם להיות "הורים מציקים" או "קטנוניים" או סתם כי לא היה לכם נעים.
אתם בסדר גמור! אתם בסך הכל אנושיים. תזכירו את זה לעצמכם כל הזמן.

מה אפשר לעשות עכשיו מול עצמנו ומול הילדים? איך מתקדמים מכאן?

1. תעצרו ותנשמו רגע- תעשו משהו עבור עצמכם. כן, דווקא עכשיו כשנדמה שהעולם קורס, תעצרו ותהיו בנוכחות. תבכו, תכעסו, תכתבו, תרוצו, תנשמו, תעשו עיסוי או כל טיפול אחר לגוף ולנפש, תתנו לעצמכם את הרגע להיות בנוכחות מחזקת, מחברת, מחבקת. הגוף שלנו מגיב למה שהנפש עוברת וחשוב שנהיה קשובים לזה. שמרו על עצמכם כדי שתוכלו לתפקד, הילדים שלכם יצטרכו אתכם חזקים, רגועים, בטוחים וממוקדים עבורם ולכן חשוב שתדאגו לעצמכם על מנת שתוכלו להכיל אותם. תנו לעצמכם את המקום להרגיש ולחבק את מה שיצוף באהבה, בלי ביקורת או שיפוטיות.

2. חבקו את הילד / הילדה שלכם, תחזרו על מנטרות. "אמא/אבא פה", "הכל בסדר", את/ה בסדר". תכילו את ההתנהגות שעד כה לא הייתה מובנת לכם ועכשיו מובנת לכם מדי. תשקפו ותאמרו: "אני רואה שקשה לך, זה בסדר, אני פה. אני אוהב/ת אותך" תנו לגיטימציה לרגש. רק שיוציאו את מה שעובר עליהם מבפנים ויקבלו חיבוק. כך הם יקבלו את המסר שמותר להרגיש הכל מבלי להינזף על כך. מסר של "אני בסדר גם כשאני לא בסדר לפעמים" מסר של- "אני אהוב תמיד, בדיוק איך שאני, ברגע הזה"

3. הראו אלטרנטיבה אחרת לסמכות. כדי ליצור אמון מחדש יידרש זמן. כדי להבין שמה שהיה שם היה לא בסדר ולא תקין- צריך להראות אלטרנטיבה למה שכן בסדר, למה שכן הגיוני, למה שאמור להיות ובכך לצמצם את הלא בסדר ולהפוך אותו לחריג. גם מולכם, וגם מול המדריכה או המדריך בחוג, מול דוד, דודה, סבא או סבתא. מול כל דמות סמכות שילדכם נפגש עימה.

4. תיידעו/תשתפו את האנשים הקרובים שבאים עם ילדכם באינטראקציה קרובה שהם עברו משהו. בקשו מהם להיות רגישים כלפיהם. לחבק, להכיל, ולהיות חלק ממיצג האלטרנטיבה לסמכות אוהבת, מחבקת ומכילה.

5. חלק מההשלכות שטראומה מביאה איתה, הן תחושת אי ודאות, חוסר אונים וחוסר שליטה וכן פגיעה באמון מול בני אדם. סדר שהיה ברור- לפתע כבר לא ברור ויש חוקים חדשים שנלמדו. ניתן לעבוד על זה ולייצר מציאות אחרת. מציאות יציבה, רגועה, בטוחה עם מערכת יחסים חדשה של אמון. אפשר להתחיל לייצר מצבים בהם גם אתם מחזירים שליטה לחייכם וגם הילדים שלכם מרגישים ודאות. אם זה לעשות הכנה מראש לקראת מעבר, שינוי, מפגש, לאפשר להם בחירה, לשתף אותם במה הולך להיות ולתת להם לומר מה דעתם ואם יש משהו נוסף או אחר שחשוב להם שיהיה. כל מה שיתן להם תחושת ביטחון, ודאות, בחירה ושליטה.

6. תמצאו בתוככם סבלנות ואורך רוח גם לתגובות של ילדכם וגם לחוסר הרצון לשתף במה שהיה. מדובר בחוויה טראומתית ומנגנוני ההגנה האנושיים מייצרים הדחקה והכחשה. זה בסדר שיש התנגדות לשיח, היא מגיעה מהחלק הלא מודע של ילדכם מתוך כמיהה ורצון טבעי להתנהל בתוך המציאות הבלתי נתפסת. הרפו וחבקו ובמידת הצורך- היעזרו באיש מקצוע המתמחה בתחום (PTSD) על מנת לקבל ליווי מותאם, רגיש, מכיל ומקצועי. אם וכאשר הדברים יצופו- תחזקו את ילדכם על עצם על השיתוף, על האומץ שהם גייסו כדי לדבר ותחזקו את העובדה שילדכם - היה בסדר גמור.

המהות כרגע היא להיות בנוכחות עם מה שצף, לחזק ולתחזק את עצמכם על מנת שתוכלו לגייס משאבים וכוחות לתמוך בילדכם. תחבקו, תכילו ותציגו אפשרות אלטרנטיבית לדמות המייצגת סמכות על מנת לייצר אצלם אמון עתידי מחודש, תוך כדי שאתם מעבירים את המסר - ששום דבר ממה שקרה לא קרה באשמתם או באשמתכם. שום דבר ממה שקרה לא בגלל משהו שהם עשו, אמרו או התנהגו.
הזכירו להם כל הזמן שהם בסדר גמור וגם אתם.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

לראשונה טיפלו בסיבה בגללה חליתי בפיברומיאלגיה ולא בסימפטום

בשיתוף מרכז איריס גייר לטיפול דרך אבחון בגלגל העין
פעוטות משחקים עם קוביות פלסטיק גדולות. ShutterStock
שום דבר ממה שקרה לא בגלל משהו שהם עשו, אמרו או התנהגו/ShutterStock

אפליקציית Jama הוקמה במטרה לתת מענה לאימהות לתינוקות בגילאי לידה ועד גיל שלוש, ולרכז עבורן תוכן, פעילויות, טיפים ממומחים וסרטונים שילוו אותן לאורך התקופה המאתגרת הזאת. כל התכנים באפליקציה "גדלים" יחד עם התינוק ומותאמים באופן מדויק לשלבי ההתפתחות שלו, כך שהאימהות מקבלות רק את מה שרלוונטי להן ומעניין אותן בכל רגע נתון.

אפליקציית Jama היא ה-מקום של האימהות בישראל לפגוש ולהכיר אימהות נוספות סביבן, וליצור חברויות חדשות ומרגשות במסע המרתק.

חפשו אותנו בגוגל: https://app.jama.co.il/

נגה הילה מותנה, בשיתוף JAMA

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully