השחקנית מייגן פוקס, שנחשבת כבר שנים כסמל מין, אמרה לאחרונה בראיון שנתנה אחרי שהופיעה על השער של גליון ספורטס אילוסטרייטד, כי היא סובלת מהפרעת גוף דיסמורפית.
"יש לי דיסמורפיה בגוף. אני אף פעם לא רואה את עצמי באמת כמו שאנשים אחרים רואים אותי", אמרה פוקס בראיון. "לא הייתה מעולם נקודה בחיים שלי שאהבתי את הגוף שלי". פוקס הסבירה שהיא התחילה להרגיש כך בילדותה. "כשהייתי קטנה, זה היה כמו אובססיה שהייתה לי, שאני צריכה להיראות ככה", אמרה. "ולמה הייתה לי מודעות לגוף שלי כל כך צעיר, אני לא בטוחה. המסע לאהוב את עצמי הולך להיות בלתי נגמר, אני חושבת".
אי התאמה בין האופן שבו מישהו תופס את עצמו לבין איך שאחרים רואים אותו הוא סימפטום מובהק של דיסמורפיה בגוף. על פי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי היא "מאופיינת בעיסוק מוגזם בפגם מדומיין במראה הפיזי או דאגה מוגזמת בולטת עם חריגה גופנית קלה". כמו במקרה של פוקס, לאיך אנשים נראים בפועל - או עד כמה הם אטרקטיביים - אין ממש קשר.
מה זו בעצם הפרעת גוף דיסמורפית?
הפרעת גוף דיסמורפית (Body Dysmorphic Disorder; BDD) ידועה פחות מהפרעות אחרות בתחום דימוי הגוף, למשל, הפרעות האכילה אנורקסיה או בולימיה, אך היא שכיחה למדי, ומקיפה 1%-2% מהאוכלוסיה. בכל זאת, בשנים האחרונות מופנית לכיוונה תשומת לב הולכת וגדלה במדיה ומתברר שלא מעט ידוענים סובלים או סבלו ממנה, בהם רוברט פטינסון, שרה מישל גלר, אומה ת'ורמן, סולנית להקת גארבג' שירלי מאנסון וכמובן מייקל ג'קסון.
BDD פורצת לראשונה בגיל ההתבגרות, ונוטה להופיע בשכיחות גבוהה יותר אצל אנשים שיש להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה הסובלים מ-OCD. בכל זאת, אין עדות ברורה למוטציה גנטית. מחקרים אף מצביעים על שכיחות גבוהה של הזנחה וניצול לרעה במהלך הילדות של הסובלים מההפרעה. בנוסף,
הפרעות אכילה, כמו גם דיכאון קליני וחרדה חברתית, נלוות לא פעם להפרעת BDD.
קיימת תת-צורה של דיסמורפיה בגוף: דיסמורפיה של השרירים, שמשפיעה בעיקר על גברים, מסומנת על ידי עיסוק בתפיסה שגופו של האדם אינו רזה או שרירי מספיק - לעתים קרובות ללא קשר למידת השרירים של האדם.