הבוס רעיל ועברתם גזלייטינג? כולם משתמשים במושגים האלה מבלי להבין מהם

שפה היא דבר חי, דינמי, משתנה, והשפה של היום היא לא השפה של לפני מאה שנים, גם לא של לפני חמישים שנים ואפילו לא השפה של לפני חמש שנים. מושגים משדות מקצועיים שונים זולגים לשפה היום יומית ואנחנו משתמשים בהם באופן תדיר. לרשתות חברתיות וסדרות טלוויזיה יש חלק משמעותי בכך, ואם אתם מבלים אפילו מעט זמן אונליין, סביר להניח שלשפה היומיומית שלכם נכנסו מושגים פסיכולוגיים, אולי בלי ששמתם לב אפילו. כל מה שצריך הוא פוסט טיקטוק ויראלי אחד. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר היא המילה "גזלייטינג" (בעברית "נרנור" ובעדכון האחרון של האקדמיה ללשון עברית "גזלות"), שאם אתם לא חיים מתחת לסלע במדבר וגלשתם באינטרנט לפחות פעם אחת בשנה האחרונה בוודאי נתקלתם בה. השימוש בה זלג באופן כל כך עמוק ליום יום שלנו עד שהיא זכתה בתואר "מילת השנה" של מילון מרים וובסטר בשנה הקודמת.

למילים יש כח משום שהן מעצבות תודעה, מאפשרות תהליכים ובסופו של דבר מייצרות מציאות. לא סתם קביעת הנרטיב באמצעות בחירת מילים מוקפדת חשובה כל כך עבור רבים. תחשבו רק האם מה שקורה בין רוסיה ואוקראינה הוא "מלחמה" או "תמרון", האם מה שקורה בארץ בחודשים האחרונים הוא "רפורמה" או "הפיכה", האם פעולה של צה"ל בשטחי הרשות הפלסטינית היא "סבב", "מבצע", "מהלך" או משהו אחר? זה משנה באיזו מילה משתמשים כי בסוף, זה מעצב דעת קהל.

העניין הוא שכאשר מדובר במונחים מקצועיים, לא תמיד השימוש שאנחנו עושים בהם הוא שימוש נכון, ובהרבה מאוד מקרים הוא שימוש מוטעה. אחת התוצאות של התהליך הזה יכולה להיות דילול המשמעות של אותם מושגים וריקון מתוכן. מעבר לכך, מכיוון שלמילים כאמור יש כח, כאשר נעשה בהן שימוש באופן שגוי הוא יכול להוביל לתוצאות הרסניות, וכשמדובר במונחים פסיכולוגיים יש לזה אולי משמעות חשובה במיוחד שביכולתה להשפיע על חייהם של אנשים בצורה עמוקה. שימוש מהיר ולא נכון במושגים מקצועיים יכול להסיט את תשומת הלב שלנו מניואנסים, לעקר שיחות רציניות וחשובות ולקבע מצב קיים של סטיגמה חברתית, ולכן חשוב להבין מה המשמעות שלהם ואיך (ומתי) נכון להשתמש בהם.

הנה כמה מושגים שעוברים אביוז ונמצאים בשימוש יום יומי, ברוב המקרים בצורה לא נכונה.

המושג שחלחל מהספרה המקצועית לספרה הפופולרית בצורה הכי עמוקה מאז ומעולם כנראה, ובשנים האחרונות משמש כתיאור התנהגויות לא רגישות, שקרים או לפעמים סתם הבעת דעות שונות משלנו. אני שומע את המילה הזו כל הזמן - בקליניקה ומחוץ לה - בדרך כלל בצורה של האשמה ובתיאור של הגזלייטר כמי שלא לוקח אחריות על ההתנהגות והפעולות שלו. האמת היא שזה הרבה יותר אפל וגרוע מסתם שקרים או חוסר רגישות. גזלייטינג היא מניפולציה עמוקה וקשה, שמטרתה לגרום לאדם להטיל ספק בתפיסה שלו, בחוויה שלו, בזיכרון שלו, בשפיות שלו ובמציאות שלו. זה לא סתם שקר לבן, גזלייטינג הוא מאפיין של מערכות יחסים מתעללות (כמו בסרט "גזלייט" משנת 1944, משם הגיע המושג). למשל, אדם עשוי להתעקש באופן שחוזר על עצמו שאירוע מסוים לא התרחש, למרות שהוא כן, ולהגיד לקרבן שהוא פשוט זוכר לא נכון ו/או ממציא. המטרה של גזלייטינג היא לא "לצאת טוב" כי מישהו עשה משהו רע, היא ליצור בלבול אמיתי ועל ידי כך לנטוע ספק עמוק בתפיסת העצמי והמציאות, ומדובר בהתנהגות אלימה וכוחנית של כפיה ושליטה.

עוד לפני פייסבוק ונטפליקס, היתה בריטני ספירס ששאלה Don't you know that you're toxic? ומאז, כל דבר שעושה לאנשים קצת לא נעים ומתסכל אותם הופך ל"רעיל". הבוס שלכם רעיל, חברים מעצבנים רעילים, אפילו הבריסטה המסכן שלקח לו יותר מדקה להכין לכם קפה רעיל. אבל לא כל דבר שמתסכל אותנו הוא באמת רעיל, ולפעמים כדאי לדעת להכיל תסכול בלי להאשים את העולם, וכדאי להשאיר את הרעילות למצבים מתעללים שבהם מישהו גורם לנזק באופן מכוון. אם מישהו בחיים שלכם גורם לכם לפגיעה רגשית באופן מכוון, זה רעיל. אם מישהו לא מתאים לכם או סתם אדם שקשה להסתדר איתו, זה לא אומר שהוא רעיל, ולהדביק להם את הכותרת הזו זה לא נכון, לא הוגן ויכול להיות פוגע פוגעני.

האבחנה החביבה ביותר על משתמשי האינטרנט היא כנראה להחליט שמישהו או מישהי הם נרקיסיסטים, מה שהפך פשוט לתיאור של כל אדם שמרוכז בעצמו. זה באמת מושג שנזרק לאוויר בקלות דעת ובאופן שגוי לחלוטין, הרבה פעמים כדי לתאר לא רק מי שמרוכז בעצמו, אלא גם מי שיש לו תכונות שאנחנו סתם לא אוהבים. המונח המלא הוא הפרעת אישיות נרקיסיסטית ומדובר באבחנה קלינית שחלק מהמאפיינים שלה הם תחושת כשרון וחשיבות עצמית מופרזות, תפיסה פנטזמטית של כח ומראה, נטיה לנצל אחרים, צורך עמוק בהערצה ותשומת לב וחוסר יכולת להתמודד עם ביקורת. בניגוד למה שחושבים בטעות, מי שבאמת סובלים מההפרעה הזו לא באמת אוהבים את עצמם אלא סובלים מפגיעה קשה באגו (הפסיכולוגי, לא הפופולרי, עוד מושג שיכול להיכנס לרשימה הזו) ולמעשה מנסים לפצות על חוסר בטחון עמוק.

החלקתם על קצה המדרגה ונפלתם בכניסה לעבודה וכל המשרד ראה אתכם? כמה טראומטי! אם תספרו על זה על זה בטיפול, יזדהו עם התחושה הקשה שלכם (ואם לא, זה זמן טוב לעזוב) אבל כנראה תהיה העדפה למילים כמו מביך, מחריד או מאכזב. לא טראומטי. טראומה היא הפרעה עמוקה, חמורה וכרונית, שלעיתים משפיעה לא רק על הנפש אלא גם על מערכת העצבים באופן גופני לגמרי. אנשים שסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) חווים לחץ ומתח קיצוניים בכל דבר שמזכיר להם את החוויה הטראומטית ולמעשה חווים אותה מחדש. הם סובלים, בין השאר, מסיוטים, חוסר סבלנות, תוקפנות וחרדה, ובמקרים חמורים מנסים להתאבד כדי להפסיק את הכאב הבלתי נשלט. תיאור של נפילה במדרגות בתור טראומה, הופך את מה שבאמת טראומטי לבנאלי וחסר משמעות.

אם, כמוני, אתם צריכים שכוס הבירה שלכם תהיה בזווית מסוימת וזה מציק לכם כשהיא לא, זה לא אומר שיש לכם OCD, אולי שאתם סתם קצת מוזרים. גם אם אתם לא בטוחים אם נעלתם את הדלת כשיצאתם מהבית, גם אם אתם צריכים שהבית יהיה מסודר ממש או שאתם לא יכולים ללכת לישון רגועים אם לא סיימתם לקפל את הכביסה, גם אז אין לכם OCD.

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית היא משהו עמוק וקשה הרבה יותר. מדובר בהפרעת חרדה שמבוססת על צורך קיצוני בשליטה וחשיבה מאגית, שבה דברים נעשים בצורה מסוימת (ורק בצורה הזו) כדי לבסס את תחושת השליטה והרגעת החרדה. לא מדובר בסתם אי נוחות או רצון לסיים מטלות כדי לא לעשות אותן בבוקר. מדובר בפחד עמוק וקשה, חרדתי, שאם הדברים לא יעשו יהיו לכך השלכות קטסטרופליות. אמנם כלפי חוץ רק ההיבט ההתנהגותי גלוי לעין, אבל למעשה ההתנהגות היא ניסיון לפיצוי על היבט קוגניטיבי שבו מי שיש לו OCD סובל ממחשבות חודרניות וחרדתיות מבלי שהוא יכול לשלוט עליהן.

חבר שלכם אף פעם לא רוצה ללכת למסיבה ותמיד מעדיף להישאר בבית? בסדר, אבל זה יהיה ממש לא נכון לחשוב שהוא אנטי סוציאלי. למעשה יש סיכוי שאולי הוא אינטרוברט. בשפה היומיומית המושג "אנטי סוציאלי" מתייחס לחוסר רצון להיות עם או ליד אחרים, אבל למעשה מדובר גם הפעם בהפרעת אישיות שאחד הביטויים שלה הוא התעלמות והפרה חוזרות של זכויותיהם של אחרים. מדובר בהתנהגות אימפולסיבית, נטולת אמפתיה, ונטולת מודעות לאופן שבו ההתנהגות של האדם משפיעה על אחרים סביבו. הסובלים מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית יתאפיינו לרוב במניפולטיביות, רמאות וחוסר זהירות.

זה מונח שחדר לתרבות הפופולרית לאחרונה באופן יחסי, והוא כנראה זה שהשימוש בו נעשה באופן השגוי ביותר. ההנחה (הלא בלתי סבירה יש לציין) היא שהתקשרות טראומטית היא מצב שבו שני אנשים חולקים ביניהם חוויות טראומטיות וזה מקרב ביניהם ומחזק את הקשר שלהם על בסיס הטראומה. מושג שיתאר מצב כזה הוא מעולה, אבל זה ממש לא המקרה, תחשבו יותר בכיוון של הזדהות עם התוקפן.

טראומה בונד הוא מצב שבו נוצר קשר או התקשרות בין התוקפן לבין הקורבן. דוגמה אחת למצב כזה יכולה להיות תסמונת שטוקהולם שבה הקורבן מפתח רגשות חיובים כלפי התוקפן. קשר טראומטי הוא למעשה קשר רגשי, ואף התקשרות הורמונלית, שמפתח הקורבן כלפי התוקף. קשר כזה יכול להופיע פעמים רבות במערכות יחסים מתעללות (זוכרים גזלייטינג?) כאשר התוקפן מציג מעברים אינטנסיביים בין התעללות לאהבה, והגוף והמוח של הקורבן לומדים להיתלות במופעי האהבה כדי לחוות הקלה. זה עלול ליצור מצב שבו הקורבן עלול לטעות ולחשוב שהתוקפן צריך לשרוד, כדי שהוא יוכל להמשיך לקבל, לכאורה, אהבה.

גם במושג הזה נעשה שימוש שגוי בהרבה מאוד מקרים, כאשר לרוב משתמשים בו לתיאור של "פיצול אישיות" כאשר אדם אחד מחליף בין זהויות שונות, כמו ד"ר ג'ל ומיסטר הייד (מה שהיה "הפרעת ריבוי אישיויות" והיום נקרא "הפרעת זהות דיסוציאטיבית", DID).

המושג סכיזופרניה מגיע מלטינית (כמובן) ופירושו "נפש חצויה", או - שסעת. אך אין הכוונה למספר אישיויות, אלא לשסע וניתוק בין פונקציות שונות של המיינד. מגוון הסימפטומים של סכיזופרניה הוא רחב למדי, אך כדי להשתמש באבחנה הזו חייבים להופיע אחד מהבאים למשך חודש לפחות: הלוצינציות (תפיסת גירויים חושיים שלא קיימים במציאות), דלוזיות (מחשבות שווא), ו/או דיבור בלתי מאורגן. בהקשר הזה יש לתרבות הפופולרית השפעה משמעותית, כאשר במקרים רבים הדימוי החברתי של אנשים הסובלים מסכיזופרניה הוא של רוצחים סדרתיים אלימים במיוחד (שהם, אם כבר, סובלים מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית), אך למעשה ברוב המוחלט של המקרים מדובר באנשים מאוד לא אגרסיביים שסובלים לא רק מההפרעה הנפשית, אלא גם מסטיגמה חברתית קשה.