"העמידו אותי בכל מיני תנוחות כדי לשמוע את פעימות הלב של התינוקת. לפחות 20 סטודנטים נכנסו לחדר בלי לבקש רשות או להציג את עצמם. כשהעמידו אותי על ארבע נחשפתי לגמרי. ניסיתי לכסות את עצמי מאחורה אבל האחות העיפה לי את היד. הרגשתי שמפשיטים אותי מהכבוד שלי. ליטרלי".
כל אישה שלישית בעולם המערבי מתארת את חווית הלידה שלה כמאורע טראומטי, כלומר, מאורע שבו היולדת חוששת לחייה או לשלומה הגופני או לשלומו של העובר שלה. כתוצאה מן הטראומה, אחת מעשר נשים תסבול לאחר הלידה מסימפטומים פוסט טראומטיים, ולעיתים - אף מהפרעה פוסט טראומטית מלאה (PTSD).
חשוב להבין כי הפרעה פוסט טראומטית גובה מחיר יקר ומקשה מאוד על התפקוד. נשים אלו ירגישו שהן מתקשות "לחזור לעצמן" לאחר הלידה. הן יחושו דרוכות, מוטרדות, מפוחדות וחרדות. הן ירבו לחשוב על מאורעות הלידה הקשים, או אפילו לחוות אותם כחזיונות (פלאשבקים) במהלך היום או כסיוטים במהלך הלילה. הן עלולות להישאר עם מחשבות קשות אודות עצמן ולעיתים קרובות יאשימו את עצמן במאורעות הלידה ויחוו בושה גדולה: "למה לכולן יש לידות מוצלחות ורק אני מתחילה ככה את ההורות..?" או "הייתי צריכה לעשות דברים אחרת..".
דיכאון אחרי לידה
מכיוון שהמחשבות אודות הלידה מעוררות מצוקה גדולה, הנשים יטו להימנע מכל מה שעלול להזכיר את הלידה, ולכן הן יצטמצמו מבחינה חברתית (על מנת שלא לפגוש נשים שילדו או לשוחח עם חברות על הלידה), הן עלולות שלא להיפגש עם הדולה שליוותה אותן ולא יעבדו איתה את חווית הלידה, הן יתקשו לפנות לבדיקות רפואיות שגרתיות ולא ידאגו לעצמן מבחינה בריאותית (בפרט אם המאורע הטראומטי נבע מן האינטראקציה עם הצוות הרפואי) וילכו ויסתגרו בביתן.
ההימנעות והעדר התמיכה סוללים את הדרך אל דיכאון לאחר לידה שמופיע בשיעורים גבוהים מאוד אצל נשים אלו. דיכאון זה מתבטא לעיתים קרובות בקושי להתחבר אל התינוק הפעוט ובתחושות של קהות חושים ותפקוד "אוטומטי", ללא שמחה או סיפוק סביב ההורות הטרייה. בנוסף, יכולים להתלוות לכך קשיי שינה, ירידה בתאבון, התקפי זעם, כאבי ראש, בלבול, עייפות ועוד.
רק בשנים האחרונות מתבררים ממדי התופעה. במשך שנים רבות נשים שרדו לידות קשות, התמודדו עם השלכותיהן הנפשיות בשקט, תוך כדי שהן נושאות בעול הגידול של הרך הנולד וללא שהן זוכות בהכרה חברתית, מחקרית, או מקצועית, לסבל שהן חוות. אם זאת, בעשרים השנים האחרונות, התפתח מחקר מקיף בתחום, ועימו הולכת וגוברת ההבנה שמדובר בתופעה רחבת היקף:
מטא-אנליזה שנערכה בשנת 2014 מצאה שכ - 3% מהנשים מפתחות הפרעה פוסט-טראומטית לאחר לידה, ב - 2017 הערכות המחקריות כבר עמדו על 4%. מחקר שפורסם לאחרונה (2022) על ידי פרופ' דני חורש מאוניברסיטת בר אילן וחוקרים נוספים, בחן נתונים של 54,711 לידות ממדינות שונות, ומצא כי 4.7% מהנשים סובלות מ - PTSD מלא כתוצאה מן הלידה, וכי 12.3% מהנשים סובלות מסימפטומים פוסט טראומטיים ברורים. כלומר - 1 מ - 20 נשים מפתחת הפרעה פסיכיאטרית בעלת השפעות נפשיות ניכרות כתוצאה מאירוע טבעי שמתרחש בין כתלי בית חולים.
את המשמעות הפנומנאלית של האחוזים הללו, ניתן לתפוס כשמעמידים אותם אל מול התפתחות של PTSD כתוצאה מהשתתפות במלחמה. על פי ארגון ה-veterans האמריקאי, 6% מהחיילים שחוזרים משדה הקרב חשופים להתפתחות של הפרעה פוסט טראומטית. כלומר, לידה ושדה קרב, מובילים לחוויות נפשיות דומות הן מבחינת השכיחות והן מבחינת הסימפטומים.
מה הופך לידה לטראומטית?
ישנם גורמים ברורים שתורמים להיווצרותה של טראומה בלידה. מצבה הנפשי של האם לפני ההיריון ובמהלכו וקיומן של חוויות טראומטיות קודם להריון - בהחלט מציבים את היולדת בסיכון לתגובה פוסט טראומטית בעקבות הלידה. גורמים שונים הקשורים בלידה עצמה גם הם יכולים לתרום: לידות מכשירניות או כאלו שלוו בהתערבויות רפואיות מרובות, ביצוע של ניתוח קיסרי חירום, לידות שנמשכו זמן רב, או כאלו שבהן רמת הכאב הסובייקטיבית של היולדת נחוותה כגבוהה - כל אלה יכולים לתרום להתפתחות של תגובה פוסט טראומטית ללידה.
עם זאת, מחקרים מורים שהגורם המשפיע ביותר על היווצרותה של טראומה לאחר לידה הוא היחס לו זוכה היולדת. נשים יכולות לעמוד בלידות קשות וממושכות, ולצלוח אותן בתחושת הישג והעצמה - אם הן מרגישות בטוחות, מוגנות ונשמעות במהלך הלידה.
מחקרים איכותניים הסורקים את התיאורים של נשים שפיתחו PTSD לאחר הלידה מציגים תמונה אחידה: הנשים הפוסט טראומטיות תיארו חוויה בין-אישית קשה במהלך הלידה. בעוד הן מגייסות מאמצים עילאיים על מנת ללדת, הן חשו שהצוותים הרפואיים ולעיתים גם מלווי הלידה, התייחסו אליהן בצורה חסרת אמפתיה, מכאנית ולעיתים אף מבטלת. נשים דיווחו על החלטות שהתקבלו מעל לראשן, פרוצדורות רפואיות שנעשו בגופן מבלי שהן קיבלו אינפורמציה מספיקה או שהסכימו לכך, אמירות קשות שנאמרו עליהן ועל גופן, ולעיתים - פעולות שנחוו כאלימות. אותן האמירות חזרו על עצמן: "הרגשתי חסרת אונים וחסרת שליטה", "בלתי נראית", "אף אחד לא דאג לי, או הקשיב לי", "הרגשתי לא בטוחה".
"אחרי שעה שהתינוק לא זז בתעלת הלידה, ומנסים לעשות וואקום שוב ושוב, הרופא אמר שזה מאוחר מדי לקיסרי חירום. התינוק היה ממש תקוע. והצוות התחיל לדבר כאילו אני לא שם. הרופאה המתמחה דיברה עם האחות על הסבירות שהתינוק יינזק, ואני ממש שם, ממש לפני הפנים שלה".
מה הופך לידה לחיובית?
בניגוד לתפיסה הרווחת אישה היוצאת "בידיים מלאות", לא משאירה את חוויית הלידה מאחוריה בבית החולים ומתמקדת בהכרח בתינוק הבריא שחוזר איתה הביתה. חווית הלידה יכולה להיות רגע מכונן בהולדתה של האם במידה והיא יוצאת מן הלידה מחוזקת ובעלת בטחון, לאחר שהייתה קשובה לגופה, הרגישה את כוחו ואת עוצמתו, ועשתה את הלא יאומן - בראה חיים. מחקרים מראים שיולדות שמגיעות מלוות בדולות, או במלווי לידה משרי בטחון ובעלי ידע - חוות לידות חיוביות יותר. זאת משום שחוויית לידה חיובית לרוב עומדת במספר קריטריונים:
האישה חשה מרכזית בלידה, כזו אשר מחוללת את הלידה, ולא כזו שהלידה נעשית לה. הדבר אפשרי גם עבור נשים שבוחרות לקבל אפידורל או מבקשות ניתוח קיסרי - כל עוד האישה היא זו שבוחרת בסוג הלידה שמתאים עבורה.
הצוות הרפואי, חרף העומס הבלתי אפשרי בו היו נתונים, אפשר ליולדת להרגיש בטוחה, מטופלת, ושטובתה וטובת תינוקה עומדת אל מול עיניהם.
גם במצבי חירום, בהם היה זמן מועט לקבל החלטות, היולדת לא נשארה מבולבלת וחסרת ידע אודות המתרחש. ההבנה של המצב, גם בסיטואציות מורכבות, אפשרה ליולדות לחוש בעלות שליטה וכך פחות מוצפות ומבוהלות.
היולדות חשו כי מכבדים אותן ואת דעתן. נשים ככלל, נוטות להיות קשובות לצוותים רפואיים ולבטל את דעתן, משום שלעיתים קרובות הן אינן חשות כבעלות סמכות וידע מספק אודות הגוף שלהן. יולדות אשר התאפשר להן לבטא את דעותיהן ורצונותיהן, בנוגע לעצמן ולילד שלהן, חשו מועצמות ובטוחות בכישוריהן.
לאחר הולדת התינוק, אנו כחברה נוטים לדלג על החוויה האימהית, ובאופן כמעט מיידי להפנות את תשומת ליבנו אל התינוק המהפנט. זו אחריותינו כמעגל שני ושלישי שמקיף ותומך באימהות, לאפשר לאם הטרייה סביבה מחזיקה ומגדלת לא פחות מזו המתאפשרת לתינוק. לאחר כל הלידה, חשוב להתעניין בחוויית הלידה האותנטית שחוותה האישה ולאפשר לה לספר על כך (ככל שהיא מעוניינת).
ובנוסף, להכיר במאמצים הרבים ובכוחות הניכרים שמפגינות יולדות. אמירות חיוביות, מוקירות ומעצימות, מאפשרות ליולדת לחוש את יכולותיה. וכשהאם מתבססת ומתחזקת, כך גם מתאפשרת אימהות מזינה יותר עבור התינוקות הרכים.
ענבר פריד צאיג היא פסיכולוגית קלינית, ראשת המרחב הנשי - הכשרות וטיפול CBT אינטגרטיבי לנשים, הרצתה בכנס של התנועה לחופש בחירה בלידה שנערך בשבוע שעבר.