מכירים את זה שהילד לא רוצה להיכנס למקלחת - ואז הוא לא רוצה לצאת מהמקלחת? ואת זה שאחרי המקלחת הוא ממש לא יודע מה הוא רוצה לאכול (מה שבטוח, הוא לא רוצה את מה שהצעתם) ואז הוא רוצה רק עוד סיפור אחד. ועוד אחד. ועוד אחד. ואז הוא נכנס סוף סוף למיטה, אתם מרגישים שעוד רגע תוכלו לנוח קצת, אבל אז מגיע שלב השירותים, הרעב והצורך לספר כל מה שקרה בגן (מה קרה ל"כיף" שענית בצהריים)? בשלב הזה אתם שואלים את עצמכם, למה זה כל כך מסובך?
קודם נסביר שאתם לא לבד בתחושה הזו, ושעות הערב הן מאתגרות ברוב הבתים. תוך כדי שהערב מתנהל והילד מנהל משא ומתן מקצועי במשיכת זמן, ההורים מרגישים שטנק הדלק שלהם התרוקן. אין יותר מקום להכיל "לא בא לי", אין סבלנות ל"רק עוד סיפור אחד", ובטח שאין כוח שוב ללכת למלא עוד כוס מים וללוות את הילד לשירותים, בפעם החמישית. השאיפה היא שהילד ילך לישון לבד. להגיד לילה טוב ולצאת מהחדר. שהילד פשוט ילך כבר לישון.
למה הם לא רוצים לישון?
בואו ננסה לבחון את הדברים מנקודת המבט של הילד: לישון זה לא "פשוט". ללכת לישון זאת סוג של פרידה - פרידה מהיום ומהסובבים אותו. בלילה יש משהו מאיים, ולפעמים הילד הולך לישון בהרגשה שהעולם ממשיך להתנהל בלעדיו. תחושת פספוס. בשפה המקצועית קוראים לזה: FOMO. ועכשיו תוסיפו לזה גם פחדים וקשיים רגשיים שיש לילדים. בסופו של דבר, כדי שילד יילך לישון בקלות, הדגש צריך להיות על אווירה נעימה ולא על "לתקתק את הערב". לנהל את הערב בצורה עדינה, אני קוראת לזה: קפסולת זמן - זמן איכותי, כייפי, חיוני, חשוב ומרפא לשני הצדדים.
כדי ליצור קפסולת זמן כזו, עלינו להבין למה הילד מתנהג ככה ולשאול את עצמנו את השאלות הבאות:
חסר לו זמן עם ההורים? קשה לו בגן או בבית ספר? זאת תקופה של פחדים? האם הבית עובר איזשהו שינוי כמו הריון, לידה, מעבר דירה או משבר כלשהו?
אם הבנו שאין משהו שדורש התייחסות מיוחדת, למדו את הילדים להתגייס ללו"ז הערב ועזרו להם לנהל את זה בצורה יפה. כך נגיע למצב שאת כל הזמן שאנחנו מבזבזים כל ערב על ויכוחים וזירוזים, נוכל להשקיע בעוד סיפור. נוכל להגיד לילד: אתה יודע? היה לי ממש כיף איתך הערב ואפילו נשאר לנו זמן, בוא נקרא עוד סיפור. ואז הילד ילמד ששווה לו לזרום עם ערב נעים, כולם יהנו מהערב וילכו לישון בהרגשה טובה.
חשוב מאוד ללמד את הילד שיש לו"ז לערב. יש זמן לכיף, יש זמן לאמבטיה, יש זמן לארוחת ערב, יש זמן לטקס שינה ויש זמן ללכת לישון. חשוב גם ללמד את הילד לעבוד יחד לפי הלו"ז ולא לנסות למשוך זמן של כל חלק מהערב. אנחנו צריכים ללמד את הילד שהזמן שלנו הוא לא בלתי מוגבל. יש הרבה זמן שמוקצב לילד, והילד גם יכול לנהל ביחד איתנו את הזמן הזה. בהמשך הערב הזמן הזה יגמר, וכל שאר השאלות והרצונות יצטרכו לחכות למחר. ברור שאנחנו כהורים נבחין שלפעמים לילד יש קושי וניתן לו את מלוא תשומת הלב גם כשיגמר הזמן - אבל זה לא יקרה כל יום וללא סיבה.
אני יודעת שקפסולת זמן כזו עשויה להישמע לא אמינה, אבל אני מבטיחה שאם משנים בבית את השפה לשפה חיובית, ועושים את זה בדרך נכונה ובונה שמעניקה לילד גם גבולות וגם ביטחון, כל הדינמיקה משתנה לטובה ואז אפשר להנות משני העולמות: גם ללוות ילדים לישון עם טקס, וגם שאחר כך הם יירדמו עצמאית ממקום שלו ורגוע.
נעמה צובל היא מדריכת הורים ומשפחות