כך תדעו אם הבנים שלכם סובלים מהפרעות אכילה

דימוי גוף הוא לא עניין לנערות בלבד, אלא גם לנערים צעירים. במחקר שנערך השנה בבריטניה על ידי קרן הצדקה למניעת מעשי אובדנו, נמצא כי 48 אחוזים מהגברים בגילאי 16-40 סובלים מבעיה של דימוי גוף ברמה "חמורה מספיק כדי להשפיע על מצבם הנפשי".

הנערים והגברים הודו כי סוגיית דימוי הגוף אכן מעסיקה אותם מאוד, אך הם לא מעזים לשוחח עליה עם המשפחה או החברים. המחקר הראה גם כי בנים מאוד דומים לבנות בכל מה שקשור להעלאת תמונות לרשת. וכן, גם הם מושפעים מאוד מתגובות שליליות על המראה החיצוני שלהם. בדומה לנערות, גם הם עלולים לספוג את השיפוטיות והביקורתיות על מראה גוף ואת השיח הנפוץ במדיה ועלולים לפתח דימוי עצמי שלילי ואף הפרעת אכילה.

ב-2019 נערך בבריטניה סקר דומה על ידי קרן ה-Mental Health Foundation,שהעלה כי 28 אחוזים מהגברים חווים חרדה הקשורה לדימוי גוף, 21 אחוזים מתלבשים באופן שמסתיר את מה שהם תופסים כפגמים בגופם, 22 אחוזים מרגישים רע בהשוואה לגברים אחרים, 11 אחוזים מדווחים על מחשבות אובדניות על רקע בעיית דימוי גוף ו-4 אחוזים אומרים שפגעו בעצמם על הרקע הזה.

מחקר אחר הראה כי גם נערים וגברים חשופים ללחץ שמפעילה המדיה החברתית ומושפעים עמוקות ממסרים ונורמות סביב ההופעה החיצונית. זו הסיבה שגם הם מוציאים סכומי כסף ניכרים על מנוי לחדר כושר, תספורות, מוצרי טיפוח וטיפולים להסרת שיער. מ

חקר לא פחות מפתיע נערך על ייד מגזין לייף סטייל בקרב 1,000 נשים וגברים ושפך אור חדש על דימוי הגוף והאהבה העצמית בקרב המגדרים השונים. המחקר מצא כי בעוד שנשים מתבוננות במראה 16 פעמים ביום בממוצע, הגברים הביטו על עצמם לא פחות מ-23 פעמים ביום. הגברים הודו שהם מבלים בממוצע 10 דקות ביום מול המראה, שזה שווה ערך ל-6.5 ימים בשנה. ואם זה לא מספיק, המחקר גילה כי שני שליש מתוכם משתמשים ב-3 מוצרי טיפוח לפחות, חלקם כאלה המיועדים לנשים.

דימוי הגוף מעסיק כמעט את כולנו, אולם מעסיק במיוחד את המתבגרים הצעירים. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הוגדר "דימוי גוף" כתמונה של הגוף שלנו כפי שאנו יוצרים אותה בתודעתנו. עם התפתחות המחקר בתחום, השתנתה ההגדרה והתווסף לה האלמנט ההשוואתי - דימוי גוף הוא הדרך שבה אנשים תופסים את גופם אבל לא פחות חשוב מכך, גם הדרך בה אותם אנשים מעריכים כי הוא נתפס בידי אחרים. רובנו הגדול סובלים מדימוי גוף שלילי, כלומר, חוסר שביעות רצון או סתירה בין אידיאל היופי שאנו מאמינים בו לבין איך שאנחנו תופסים את הגוף שלנו. זה אומר שאנחנו לא סתם מסתכלים במראה, לא מרוצים ממה שאנחנו רואים וממשיכים הלאה, אלא שאנחנו מסתכלים ומתבאסים. ואין גיל מתאים יותר מגיל ההתבגרות כדי להתבאס.

בגיל ההתבגרות, המתבגר חווה צונאמי של שינויים גופניים, הורמונליים ורגשיים. הגוף משתנה, הקול מתחלף, השיער צומח והוא נעשה מודע יותר ויותר למראה החיצוני שלו. המודעות הזו מתעצמת לא רק בגלל השינויים האישיים שהוא חווה בינו לבין עצמו אלא גם בעקבות השוואה לחבריו וניסיון לחקות דמויות מודל בולטות ברשת. חוסר שביעות הרצון מהמראה החיצוני עלולה להביא לירידה משמעותית בביטחון העצמי, לפגוע בבריאותו הנפשית, להשפיע על הלימודים ומערכות היחסים שלו, וזה עוד לפני שדיברנו על הפרעות האכילה, הדיכאון והמחשבות האובדניות שעלולים לנבוע מכך. בוקר אחד הנער יכול להרגיש על קצה העולם ושעה אחר כך, להחליט שהוא לא יוצא מהבית עם "השיער הזה" או "אין מצב שאני לובש את הדבר המכוער הזה למסיבה."

מתבגרים משלמים מחיר מנטלי כבד בעקבות השימוש באינסטגרם, פלטפורמה המקדמת סטנדרט של מראה חיצוני בלתי ניתן להשגה באמצעות תמונות ערוכות, המנותקות לרוב מהמציאות. באינסטגרם ניתן למצוא מיליוני פוסטים בנושא דיאטות, ניתוחים פלסטיים, תמונות של "לפני" ו"אחרי", אימוני כושר ועוד, שמעבירים מסר אחד ברור- מי שרזה הוא יפה ומוצלח. השיטוט ברשתות גורם למתבגרים לחיות במצב קבוע של השוואה לא מודעת לאחרים ולהרגיש שהחיים של כולם טובים, יפים ומוצלחים, בעוד שהחיים שלהם הרבה פחות.

מחקר מאנגליה שנערך ב-2017 מצא כי התמונות שסלבס מעלים ברשתות החברתיות משפיעות על דימוי הגוף של הצעירים - יותר מ-50 אחוזים מבני הנוער חשו חוסר ביטחון לגבי דימוי הגוף שלהם לאחר שעקבו אחר משפיעני רשת באינסטגרם. מה שמטריד הוא שמדי עשור, הגיל בו ילדים מתחילים בתהליך ההשוואה הזה הולך ויורד והיום אפשר למצוא כבר ילדים בגיל 6 שמנסים להתלבש, לסדר את השיער ולהצטלם בתנוחות דומות לאלה של הדוגמנים ומשפיעני הרשת שהם עוקבים אחריהם.

1. ירידה או עלייה קיצונית במשקל - הורים לפעמים עסוקים מדי מכדי להבחין ופתאום, ביום אחד, שמים לב שהילד הוסיף או השיל ממשקלו ק"ג רבים. לירידה או עליה קיצונית במשקל יש פוטנציאל גבוה להפוך להפרעת אכילה ויש לבדוק מה עומד מאחוריה.

2. התנהגויות אובססיביות של עיסוק יתר באוכל, במשקל, בפעילות גופנית - אם אתם מבחינים שאחד מתחומים אלה או יותר הופכים למרכז עולמו באופן קיצוני (מסרב להצטרף לארוחה המשפחתית במסעדה, מבלה את כל זמנו הפנוי בחדר הכושר ועוד), הדבר מצריך בירור מעמיק. בהקשר זה, חשוב לשים לב גם לתגובה הרגשית שלו במידה ואתם מתנגדים להתנהגויות אלו שלו- אם התגובה הרגשית היא קיצונית וחסרת פרופורציות, זוהי נורת אזהרה.

3. אמירות של שנאה עצמית - כמו "אני מכוער", "אני שונא את האף שלי"- אם זה נמשך לאורך זמן, יש כאן משהו מתחת לפני השטח שאסור להתעלם ממנו, גם אם אינו מלווה בשינוי התנהגותי או גופני נראה לעין.

בכל אחד מהמקרים הללו, מומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה שיוכל גם להפנות לרופאים מומחים או מרפאות ייעודיות, בהתאם לצורך.

עופרי עמית וקנין היא פסיכולוגית קלינית מהמרפאה להפרעות אכילה של מכבי בחיפה