כבר יותר מחצי יובל שנים שאני מטפל באנשים כדי להטיב עם איכות חייהם. הניסיון הקליני שצברתי לימד אותי שהקו הדק בין מה שמתקרא "נורמלי" ל"פתולוגי" הוא מאוד גמיש ומשתנה בין אנשים שונים. מה שלאחד הוא אפשרי, יכול לגרום לאסון אצל אחר. מילות המפתח הן: מידתיות ומצוקה. האם תרחיש שבו אדם נוסע על טייס אוטומטי בדרכו לספק את גחמותיו ותאוותיו מוביל אותו בסופו של דבר לתהום?
אנחנו בחודש הקניות, חודש הסיילים והמבצעים שגורמים למיליוני בני אדם ברחבי הגלובוס לחייך. "בלאק פראדי" בפתח, "סייבר מאנדיי" אחריו ועוד היד נטויה. מוצרי צריכה גורמים לאדם חדווה ושמחה, מי יותר ומי פחות. כל איש מוצא את הז'אנר האהוב עליו להוצאת כספו כדי לשדרג איכות חייו. הכי טבעי ונורמלי. אז מתי נעשית חציית קו והקניינות הופכת לפתולוגית כפייתית?
1. האדם הוציא כספים מעבר ליכולתו הכלכלית. כתוצאה מכך הבזבוז שאינו מידתי עבור אפשרויותיו גורם ללחץ גדול מצד הבנק, להחזר צ'קים עד הפיכתו ללקוח מוגבל, הגבלת מסגרת, חובות ונושים. אין חרדה גדולה מחרדה כלכלית קיומית, במיוחד אם האדם הופך האויב הכי גדול של עצמו ויצר אותה במו ידיו. רגשות האשמה והתיאוב העצמי רק מוסיפים שמן למדורת הלחץ.
2. הקניות שהיו אמורות למלא בחדווה ובכיף הופכות לקונפליקט זוגי קשה הכולל מריבות סוערות וריחוק עד כדי איום על שלמות הקשר. במיוחד כשאחד משניים חש זלזול ופזרנות מהצד השני, תוך הוצאת כספים מאד לא מידתית ותואמת למשק הכלכלי הביתי ובאופן חד צדדי, מזלזל ולכאורה לא מתחשב.
3. האדם נגעל מעצמו. מסתכל בחפצים שקנה ומתבייש כי הוא יודע שמרביתם יהיו ללא שימוש. חלקם לא הוצאו מהקופסא או נשארים עם התווית של תג המחיר, אחרים יישארו במקומות מסתור בבאג'ז הרכב או במחסן הביתי. הטא מפנים ומבין שאיבד רסן ושליטה וקנה סדרות שלמות של אותו מוצר בשינויים קלים ומרגיש שעשה צחוק מעצמו ומוצף רגשות אשמה נוראיים. קנה מוצרים שאין ולא יהיה לו צורך בהם. בגדים שלא ילבש. נעליים שלא ינעל. חש שדיבוק נכנס בו ולרגע איבד את השפיות ואת קנה המידה. תחושת גועל וסיאוב מחלחלת על השחתת סכומי עתק ושריפת כסף לריק.
הפרעה טורדנית כפייתית
כרופא קלינאי מומחה אני מאוד מעריך את וידויה של אירית רחמים על מחלת הקניינות הכפייתית ממנה סבלה. באופן אמיץ היא יצאה מהארון איפה שרבים מתביישים ומסתירים. כל המלעיזים עליה ברשתות התקשו להבין את המצוקה האותנטית שניסתה להעביר ואת העובדה שחלק מתהליך הריפוי הלא פשוט שלה הוא הכרה במחלתה ומכירת הבגדים (מרביתם חדשים עם התווית) במחירי ריצפה לציבור. היא דיברה מעומק ליבה ולצערי אנשים התקשו להזדהות כי הסתכלו בקנקן ולא במה שבתוכו.
קניינות כפייתית (בז'רגון מקצועי נקראת אוניומניה) היא תת סוג של הפרעה טורדנית-כפייתית, או כפי שאתם מכירים אותה OCD, וכן, יכולה להיות ממכרת והרסנית. לא מדובר בסתם חוסר אחריות, שכן האדם הוא לרוב דווקא חולה שליטה.
אם בעבר חשבנו ש-OCD תוקף שלושה אחוזים בלבד מהאוכלוסייה היום כבר מדברים על אחוזים גבוהים בהרבה. ההפרעה הזאת זכתה לכינוי "מחלת האנשים החכמים", אבל אפשר גם לכנותה "מחלת האנשים המוצלחים והמצליחים". התסמינים הטורדניים-כפייתיים, ששימשו אצל אותם אנשים מנגנון הגנה, דרך פעולה ומנוע, יכולים לעבור בקלות את הגבול הדק ולהפוך להפרעה.
השורה התחתונה היא פגיעה באיכות החיים, של הסובל ושל הסובבים אותו. לעיתים זו תהיה פגיעה אנושה. מדובר לא פעם באנשים שהם מושא לקנאה. כאלו שהגיעו לפסגה, אך מתקשים ליהנות מהנוף שנשקף ממנה.
היום המודעות ל-OCD גדולה יותר מאשר בעבר. אנשים יודעים שהתסמינים הכפייתיים משתלטים עליהם, לטוב ולרע, ולכן הם מרשים לעצמם לבוא לקליניקה ולומר: "דוקטור, תעזור לי לייצר לעצמי פיסת רוגע" , במקרה של קניינות כפייתית "דוקטור, אנא תן לי שליטה ושפיות". האדם מבין שהוא לא יכול להמשיך כך והוא אף מתבייש להסתכל במראה ומגיע למצבים של שינאה עצמית יוקדת על התנהגותו. מבחינת הפסיכיאטריה זהו הישג תודעתי חשוב.
OCD כוללת שלושה מאפיינים:
1. לחץ מחשבות בלתי פוסק שאינו נשלט ואינו ניתן לעצירה. מוחו של האדם משול לרכב שנוסע כל הזמן במהירות מסחררת וכתוצאה מכך נשחק. אין יכולת להוריד הילוך או להעביר לניוטרל. אין אפשרות לדחוק מחשבות או לופים של בעיות המתרוצצות במוחו של הסובל - יש רשימת מטלות שצריך לבצע וכל זה במקביל לשחזורים של שיחות וסיטואציות מההווה והעבר.
הקונפליקט התמידי הופך אותו ל"מתלבט נצחי", שכן הוא מתקשה להחליט, בין אם מדובר בהחלטות דרמטיות המשפיעות על עתידו, ובין אם בהחלטות יומיומיות פשוטות. אין יכולת של סינון בין עיקר וטפל ובמקום זה מתקיימת הצפה של דאגות וחרדות. הראש עובד שעות נוספות, הלחץ גובר וכתוצאה מכך פעמים רבות הלוקים בתופעה יירדמו רק כאשר יהיו מותשים. לעיתים חלק מהם "מטפלים" בעצמם על ידי אלכוהול במינונים עולים או כדורי הרגעה.
2. שאיפה לשלמות וכתוצאה מכך - צורך בשליטה. הדבר מתבטא בקושי להאציל סמכויות, בעיסוק בפרטים הקטנים ובהצפה שלהם. כל פעולה הופכת ל"פרויקט", והאדם ינוע בין "פרויקטים" ויתקשה לשלב ביניהם, או יסבול מדחיינות כרונית. הוא מתגלה כלא גמיש, מציף ומתיש את עצמו ואת הסובבים אותו. ההרגשה היא ש"אני עושה משהו כמו שאני רוצה לעשות אותו, או שהוא לא ייעשה בכלל". חשוב לציין כי האדם הפרפקציוניסט אינו מקפיד על שלמות בכל דבר, אלא רק בתחומים החשובים לו. עניינים אחרים הוא יכול להטיל על אחרים או לבצע באופן שטחי. הלוקה ב-OCD עלול לסבול מ"פתיל קצר", סף גירוי נמוך והתפרצויות על הסובבים אותו כי הוא "יוצא מדעתו" כשדברים לא נעשים בצורה מושלמת, בדיוק כפי שביקש. פרטים קטנים יכולים להפריע את מנוחתו ולמנוע ממנו שקט פנימי, מה שיקשה עליו גם להבין סדרי עדיפויות ולהכיר בכך שיכולותיו מוגבלות, למרות כישרונו.
3. התנהגויות כפייתיות. מדובר על טקסים בלתי נשלטים שנכפים על הסובל ומרגיעים לכאורה לרגע את החרדה המציפה. אחד השכיחים בהם הוא קנינות כפייתית בו האמצעי הופך למטרה ויכול בהדרגה להשתלט על ישותו של האדם. האדם כועס על עצמו ולפרקים הופך סביבתו לשק החבטות שלו. ההתפרצות לא מאחרת לבוא, אבל היא מעידה בראש ובראשונה על מצוקת הלוקה ולא על אופיו ואישיותו. הוא יכול להיות אדם טוב לב, העושה מעשי חסד ומיטיב עם אחרים, אך כלפי גרעין הסובבים הפנימי שלו הוא יתקשה לשלוט בהתנהגותו, בשל מצוקתו.
טקסים שכיחים לאלה הסובלים מ-OCD הם טקסי ניקיון מתישים, רחיצות ידיים, סטריליזציה והיגיינה - צ'ק ליסט של מטלות, כשהאדם משועבד לרשימות שהכין לעצמו ומתקשה למצוא מנוחה עד שיסיים אותן, בדיקה חוזרת של סגירת דלתות, גז, דוד שמש או קריאה חוזרת של טקסט. חזרה על פעולות ספציפיות וריטואלים אישיים שפיתח שוב ושוב, כדי לזכות בשקט ובשלווה המיוחלים. טקסים שכיחים אחרים יהיו עיסוק בסימטריה ובארגון חפצים על פי חוקיות ספציפית שכל שינוי בה גורם לאי נוחות, אגרנות כפייתית של בגדים, רהיטים, עיתונים וניירות, אכילה כפייתית על בסיס רגשי, חיפוש אובססיבי אחר מידע בתחומים שונים ואפילו עיסוק אובססיבי במין ואהבה אובססיבית שתגבול בהטרדה וקנאה חולנית לבן הזוג.
הסובל מ-OCD יכול להגיע שוב ושוב לרופאים מומחים ולבצע בדיקות חוזרות. הדאגה לבריאותם ולשלומם של בני המשפחה היקרים יכולה להדיר שינה מעיניו. כל שיעול של ילד, כל איחור של הבעל, מכניסים ללחץ אינסופי. מנהלים כפייתיים רבים הם וורקוהוליקים המתקשים להתנתק מהעבודה הן במחשבה והן פרקטית, במעשה: גם בביתם הם יהיו מחוברים לעסק ולמשרד.
איך מטפלים בבעיה?
הטיפול ב-OCD הוא מורכב ומשולב. לפרקים יהיה קשה להביא את האובססיבי הסובל לטיפול כי הוא יאמר "מה רוצים ממני?", במקרה של קניינות כפייתית: יתבייש, יסתיר, יחביא וישקר את אהוביו ובעיקר את עצמו. הוא יתקבע באמונותיו וחוסר הגמישות לא תאפשר לו לשמוע אלא רק להשמיע. שיחה עימו תהפוך למונולוג ולא דיאלוג. פעמים רבות יגיע בלחץ בני משפחתו הסובלים ממרותו ומטקסיו. הלחץ והמצוקה בו הוא מצוי משפיעים על הווייתם ומחלחלים לכל בני הבית. הם גם מתקשים לראות את יקירם האהוב סובל כשטקסיו שולטים בו, מעבירים אותו על דעתו ומוצאים ממנו התנהגות שאינה תואמת את אישיותו. הטיפול יכלול:
1. טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT)
המטפל יגביל בהדרגה את הטקסים וילמד את האדם להתקיים בלעדיהם. לסובלים מקניינות כפייתית, בשלב הראשון יוחמרו או יוגבלו מאוד כרטיסי האשראי ופנקסי הצ'קים. הוא יקבל ממבוגר אחראי, איש אמונו, וכל הוצאה תירשם בקפדנות. במהלך הטיפול מלמדים טכניקות של השהייה ודחיית סיפוקים ולעולם לא קניה ספונטנית חסרת מעצורים. כל מוצר שרואה צריך לסמנו ולבקש שישמר עבורו למשך מספר ימים במהלכם יעשה חשיבה מחודשת אם באמת נדרש לו ויביא לו תועלת, תוך התייעצות עם אדם נייטרלי עליו הוא סומך.
מטרת הטיפול היא להבין בסופו של דבר שקניינות נועדה לספק ולמלא חסר וחסך שיש לספקו בדרך אחרת תוך שינוי באורח החיים. הקניות מהוות פיצוי על משהו חסר, ולכן חלק מהטיפול הוא ליצור סדר יום עמוס, עשיר ומלא ובעיקר אקלקטי ומגוון, תוך רגעי פסק זמן למנוחה ושלווה יזומים. בטיפול יעבדו גם על הגשמה עצמית ומיצוי; השמת גבולות לוורקוהוליזם או אובססיות אחרות; שילוב פעילות גופנית בהדרגה, באופן קבוע ומחייב; שיפור הזוגיות בכלל והמיניות בפרט, תוך עבודה מתמדת; הוספה של מנעד חברתי, בילויים, תרבות, קריאה והעשרה.
בנוסף, ילמדו טכניקות של הסחת מחשבות הטורדות את המנוחה ומעלות חרדה. הדבר נעשה באמצעות מתן כלים לוגיים ומעשיים. סדרת מפגשים שבמהלכה מגבשים עם המטופל תכנית עבודה מסודרת ונותנים לו שיעורי בית משימתיים.
עוד שלב הוא בו המטפל מלמד אותו להמיר חשיבה שלילית בחשיבה חיובית. לסגל לעצמו טכניקות של סילוק מחשבות ניהיליסטיות וקודרות ולשכלל אותן, תוך הבנה לוגית שמחשבות כאלה אינן חלק מישותו. המטפל מעניק לו ידע שיכול להקל על מערכת העצבים האוטונומית בגופו ומלמד אותו לזהות מראש מצבי דחק אישיים שהביאו אותו בעבר לנקודות שבירה שגרמו לצורך בפיצוי כפייתי על ידי קניות.
במהלך הטיפול בונים לוח משימות של חשיפה הדרגתית מבוקרת למצבי הדחק. המטפל בונה תכנית אישית להכחדה הדרגתית של קניינות קומפולסיבית -טקסית. פעילות הגוזלת מהמטופל זמן, אנרגיה וכסף רב, ופוגעת באיכות חייו.
2. לעתים נמליץ על טיפול תרופתי. כאשר תסמיני החרדה מופיעים בעוצמה גבוהה, ונהיה בטוחים שיתרונות הטיפול עולים לאין שיעור על תופעות הלוואי האפשריות, אנו עשויים להשתמש במינון גבוה של תכשירים המעלים את רמת הסרוטונין במרווח הסינפטי במוח (SSRI).
צריך לזכור שאנשים הסובלים מ-OCD נוטים לסבול מתופעות לוואי מרובות ומהסתגלות לא קלה לתכשירים. לכן נדרשת התאמה אישית של הטיפול, כדי להגיע למקסימום השפעה חיובית עם מינימום תופעות לוואי. החידוש בספרות המקצועית בשנים האחרונות הוא הוספה של תכשירים נוגדי פסיכוזה במינון נמוך, המעניקים למטופל שקט, שלווה ורגיעה, מאפשרים לו לשלוט במחשבותיו ובדחפי הקניות הבלתי נשלטים, מעלים את סף הגירוי וההתפרצויות ומסייעים לשינה.
ולסיום, חשוב לזכור: סבלנות! הטיפול התרופתי, איכותי ככל שיהיה, יתחיל להשפיע רק אחרי כארבעה שבועות (ומדובר באנשים ללא דחיית סיפוקים, שרוצים תוצאות מיידיות), כשבתחילה תהיה תקופת הסתגלות שעלולה להיות מלווה בתופעות לוואי שיחלפו אחר כך.