חולי סוכרת מתמודדים עם לא מעט קשיים וסיבוכים, ואחד הקשיים המאתגרים והשכיחים הוא כף רגל סוכרתית. בעוד שהתופעה הזו עשויה להישמע לרבים כמו פצע לא נעים ולא יותר, למעשה מדובר בהידרדרות מסוכנת שחשוב מאוד לטפל בה. ד"ר דניאל קידר - רופא בכיר במחלקה לכירורגיה פלסטית בבית חולים איכילוב - התארח בפודקאסט מרפאת מומחים כדי להסביר למה זה קורה ואיך מטפלים בזה.
"לאנשים שסובלים מסוכרת יש הרבה בעיות שנלוות לכך - פגיעה במערכת החיסונית, הם חולים הרבה יותר, זה בא עם מחלות לב וכלי דם, הכליות נפגעות, ולא פחות חשוב: נפגעת להם התחושה באזורים מרוחקים, למשל ברגליים", הסביר ד"ר קידר. ואובדן התחושה הזה משמעותי מאוד. "כשלמישהו יש תחושה הוא יודע לשמור על כף הרגל מחבלות קטנות, אנחנו כל היום הולכים על הרגליים ומקבלים חבלה פה וחבלה שם, ומתישהו זה הופך לפצע", הסביר, והבהיר כי הפצע הוא לא בגלל הסוכר, אלא שבגלל שלא מרגישים טוב את הרגל - נחבלים יותר.
זו הסיבה שמדריכים אנשים עם סוכרת לעקוב אחר מצב הרגליים שלהם ולבדוק בסוף כל יום שאין להם פצע שהם לא שמו לב אליו. לפעמים רופאים אף מציעים לחולי סוכרת לבקש מבן הזוג להסתכל על הרגל בסוף היום ולהרגיש אותה. אם רגל אחת חמה יותר מהשנייה - שווה לבדוק שאין זיהום ברגל.
ברגע שיש פצע, המצב מתחיל להידרדר
"ברגע שיש פצע, משם זה מתחיל להידרדר", אמר ד"ר קידר, "או שהפצע מזדהם בדרך, או שיש החמרה מעצם זה שיש חבלות חוזרות לאזור הפצע, ומתישהו זה יוצא משליטה". עוד חשוב להבין כי לחולי סוכרת הפצעים מחלימים פחות טוב, וגם יש חשש שהם בכלל לא ירגישו את פצע, וכך יזניחו אותו.
ברגע שהפצע הופך להיות מזוהם זה יכול להיות מסכן חיים. בנוסף, "כדי להגיע למצב של ריפוי הפצע והחלמה של התהליך הזיהומי, והרבה פעמים צריך לעשות המון ניתוחים קטנים, ואין לנו הרבה רזרבות בכף הרגל. כל פצע אין איך לסגור אותו, ובסוף זה נכנס למעגל נוראי שכשכבר מגיעים לאשפוז ויש פצע סוכרתי מזוהם, זה בדרך כלל מסתיים באשפוז מאוד ארוך", הסביר ד"ר קידר.
באשפוז הזה בדרך כלל מבוצעים המון ניתוחים שהמטרה שלהם היא להציל את החיים, שכן יש סכנה לספסיס (אלח דם), וגם להציל את הרגל. ד"ר קידר הוסיף כי גם במקרים בהם אפשר לגרום למטופל להתגבר על הזיהום המסוכן, לפעמים אין ברירה וצריך לכרות את הרגל או חלקים ממנה.
"אני פוגש את המטופלים שבהם יש פגיעה משמעותית, שכבר היה צריך לפתוח את פצעים שלהם, וכבר ממש מודאגים שלא יודעים איך לסגור את הפצע", הוא סיפר, "אנחנו רוצים לשמור על איכות החיים של המטופל, לדאוג שהוא ישמור על הניידות והיכולת לזוז, ולא לכרות את הרגל". ד"ר קידר הוסיף כי אנשים סוכרתיים שעוברים כריתה של כל כף הרגל, הרבה פעמים סובלים מעוד מחלות, ולכן לא מתאים לפרוטזות, ואז הם מוצאים את עצמם בכיסא גלגלים או במיטה. "כשעוקבים אחרי אנשים כאלה, שהיו פעילים ועברו לכיסא גלגלים, בטווח של 5 שנים מהקטיעה - הרוב לא שורדים, ואני מדבר על אנשים בני 50 ו-60", הוסיף.
והממצא הזה מטריד במיוחד, שכן אנשים עם סוכרת שנאלצים לעבור קטיעה של הרגל יותר בסכנה מאשר אנשים עם סרטן. "במקרים של סרטן מעי או סרטן קיבה, עם הטיפול הרפואי שיש היום אפשר לחיות 5 שנים אחרי הגילוי של הסרטן, אבל אם תיקחי אנשים שעברו כריתה של כף הרגל, רובם אחרי 5 שנים לא חיים. ואם נוכל לשמור על הרגל שלהם - נציל אותם", אמר ד"ר קידר, "כאן אני נכנס". הוא הוסיף כי מבחינתו "הצלחה זה להביא אדם להחלמה של הפצע, ולחזור ללכת. אם הפצע החלים והוא לא חזר ללכת, לא עשינו שום דבר. אם הוא יכול ללכת - הצלתי אותו".