אלא אם אתם חיים במערה מנותקת מהעולם, כנראה שמעתם שהמלכה אליזבת השנייה מתה. מן הסתם גם שמעתם שיעברו לא פחות מעשרה ימים בין מותה לבין קבירתה ואם אתם כמונו בטח תהיתם - איך זה אפשרי? האם הגופה לא תירקב? איך היא תשמר במצב ייצוגי במשך תקופה ארוכה כ"כ?
אצלנו בישראל אנחנו רגילים במצוות איסור הלנת המת שמחייבת שהקבורה תיערך ללא דיחוי, מלבד עיכובים החיוניים לכבוד המת. אבל שלא כמו ביהדות, האנגלים לא ממהרים לקבור את המלכה. ארונה של המלכה, שהלכה לעולמה בבלמורל, הועבר לאדינבורו ומשם ישונע חזרה ללונדון ב"מבצע חד קרן". בחמשת הימים הראשונים גופתה של המלכה תהיה בארמון בקינגהאם. לאחר מכן היא תועבר לכנסיית ווסטמינסטר בתהלוכה, בו תהיה לציבור גישה לארונה של המלכה במשך שלושה ימים על מנת שיוכלו לחלוק לה כבוד אחרון וניתן יהיה לבקר בו 23 שעות ביממה.
ביום העשירי בלבד תתקיים ההלוויה המלכותית בווסטמינסטר ובצהריים של יום ההלוויה יתקיימו שתי דקות דומיה לזכרה. לאחר מכן ארונה של המלכה יועבר לטירת וינדזור, לקבורה בקפלת סנט. ג'ורג לצד בני משפחת מלוכה אחרים וכמובן לצד הנסיך פיליפ.
אז מה קורה כל הזמן הזה לגופה שלה?
מסתבר שלא הרבה. קודם כל, קברנים מומחים מסבירים שניתן לשמור בבטחה גופה אפילו בבית למשך מספר ימים, כל עוד התנאים בחדר קרירים. בכלל, רק כשבוע לאחר המוות העור הופך רפוי ורק כמה שבועות אחר כך נושרים השיער, השיניים והציפורניים. בתנאי קירור של חדר מתים גופה תחזיק מעמד בקלות במשך 4-6 שבועות מבלי להראות סימני ריקבון כלל.
איך נשמרת גופת המלכה?
מכיוון שהגופה של המלכה לא תהייה בקירור בחדר מתים וקיים צורך לשמור עליה לאורך כל אותה תקופה עד לסוף הטקסים, כיצד מתבצע השימור? על פי מחקר שפרסם "שער המחקר", מדובר בתהליך שנקרא "חניטה זמנית" - קבוצה של טכניקות המשמשות לשימור גופות לפרק זמן קצר. טכניקות אלו מסתמכות כולן על הזרקת כימיקלים ספציפיים לגופו של הנפטר כדי לשמר אותו באופן זמני ולמנוע ממנו להתפרק, לצבור ריחות לא נעימים, חיידקים ומיקרואורגניזמים.
לפי האתר healthvaluetips גופת המלכה נשמרת באמצעות החדרת נוזל חניטה לעורקים וכלי הדם. בתהליך זה קבוצה של כימיקלים המשמשים בתהליך החניטה מוזרקת לכלי הדם דרך עורק הצוואר, שהוא אחד מהעורקים הראשיים של הגוף. על מנת להבטיח כי נוזלי החניטה יחולקו באופן שווה בכל גופו של הנפטר, הרופאים מפעילים מכשיר חניטה מיוחד להעזר בהחדרת החומרים האלו לכלי הדם. אם זרימת הדם לא מספיק טובה, משתמשים בשיטות אחרות להזרקה כדי להכניס את החומרים האלה לגופה.
המלכה תיקבר בארון מרופד עופרת - בגלל פיצוץ של מלך
בנוסף: כמו הנסיכה דיאנה והנסיך פיליפ לפניה, הארון של המלכה מרופד בעופרת. למעשה, הוא כבר מרופד בעופרת ומוכן עבורה במשך 30 שנה. הנוהג של הכנסת בני מלוכה (לאחר מותם) לארונות קבורה מרופדים בעופרת החל לפני מאות שנים. מלכים, מלכות, נסיכים ונסיכות הונחו בארונות קבורה מעופרת כדי לשמר טוב יותר את גופתם. המסורת החלה בתקופה שבה שיטות שימור הגופה המודרניות עדיין לא היו זמינות, כשהשימוש בפורמלין לשימור גופות החל רק ב-1869.
הסיבה לריפוד העופרת היא כדי שלא יקרה משהו כמו שקרה למלך הנורמני הראשון של אנגליה, ויליאם הכובש, שמת בשנת 1087 בגיל 59. וויליאם ספג פציעה בקרב שפילחה את מעיו וגרמה לו למות לאיטו. באותו זמן החליטו מקורביו - שאל רובם לא התייחס יפה, כולל בנו שעמו היה במלחמה ממשית - לא לקחת על עצמם את עניין ארגון הלוויתו. לאחר מותו, גופתו נותרה מפורקת על לוח אבן בזמן שהמתינה למישהו שיתנדב לקבור אותה. בסופו של דבר, אביר אחד אכן לקח את זה על עצמו והעביר את הגופה 112 קילומטרים לקאן כדי לקבור אותו.
בזמן הזה הגופה המשיכה להתפרק וצברה גז בתוכה. עם ההגעה לעיר, שריפה במקום חיממה עוד קצת את הגופה שהמשיכה להתרחב. ביום ההלוויה גופת המלך הייתה נפוחה מדי מכדי להתאים לסרקופג. הקברנים, שלא נרתעו מחוקי פיזיקה בסיסית, ניסו לדחוס אותו לשם בכל מקרה. ברגע הזה הגופה התפוצצה, המעיים הנפוחים התפרצו לכל עבר, וסרחון בלתי נסבל תקף את כל הנוכחים בטקס הקבורה, על פי הנזיר הבנדיקטיני וההיסטוריון אורדרייק ויטאליס - האבלים התכסו ב"מיץ מלך מת".
למלכים שנכנסו לארון שלהם במאות השנים הבאות היה סוף מכובד יותר הודות לשיטה שבזכותה גופם נשמר עד לשנה יותר ממה שקורה בארונות קבורה סטנדרטיים. ארונות קבורה מצופי עופרת מאטים את תהליך פירוק הגוף על ידי שמירת הלחות מהארון. העופרת אינה מתכלה ולכן נשארת אטומה, מונעת פירוק, וגם מומעת מריחות או גזים כלשהם להשתחרר.