הגיע השלב הזה בשנה שהורים מתלבטים אם לשלוח את הילד לחוג, באיזה גיל כדאי להתחיל ואם כבר שולחים - אז לאיזה מהחוגים שמציפים את השוק? הנה כמה עצות שכדאי להכיר:
1. אני מאוד ממליצה לשלוח את הילד לחוגים שבהם הוא לא לבד עם מבוגר אלא חלק מקבוצה של ילדים. יש משמעות גדולה ליכולת של הילד להשתלב בקבוצה חברתית בסביבה שהיא לא פורמלית ומפוקחת באופן חלקי. בדרך זו אנחנו מעודדים את הילד לקיים אינטראקציה חברתית שהיא לא במסגרת פורמאלית של בית ספר או גן ילדים.
היכולת של הילד להתמודד עם מערכות חברתיות במצבים שונים היא יכולת חשובה ביותר להתפתחות שלו וגם לבריאות הנפשית. זה מרכיב שהילד צריך אותו להמשך. היכולת של אנשים להצליח בעבודה נקבעת לא על ידי אינטליגנציה ואינטלקטואליות, אלא על ידי היכולת שלהם להתנהל חברתית. ולכן, מעבר לתחום החוג עצמו או פיתוח כשרון ספציפי של הילד, המרכיב המרכזי שהילד לומד הוא התנהלות בסיטואציות חברתיות שונות והיכולת הזו היא גורם משמעותי שילווה אותו לכל החיים מעבר למה שנלמד בחוג עצמו.
בשחמט למשל, גם אם הפעילות היא אחד עד אחד, עדיין יש אינטראקציה. עצם זה שהפעילות הינה קבוצתית היא משמעותית. אם הילד רוצה ללמוד פסנתר והוא לומד לבד עם מבוגר, זה בסדר אך כדאי להירשם לחוג נוסף שהוא קבוצתי.
2. חשוב ללכת עם מה שהילד מבקש ולהקשיב לו. אם הוא רוצה ללכת לחוג כדורגל בגלל חברים, דווקא כן כדאי לאפשר לו גם אם אנחנו לא מתלהבים מזה, כי העניין החברתי חשוב מאוד וצריך לכבד את זה. זכרו שבסופו של דבר מרבית החוגים הם מעין תוספת שמיועדת לרווחה הנפשית של הילד, להפגת שעמום ומתח, ולכן הדגש הוא על הנאה.
זה לא אומר שהילד יכול לקפוץ מחוג לחוג כל חודש. אם לילד יש נטייה להשתעמם מחוג ולרצות לעבור מחוג לחוג צריך לעשות איתו חוזה. החוזה יכול להיות ממש כתוב, שבו הוא מתחייב לתת לחוג תקופה מסויימת של נסיון ולא להפסיק לפני, למשל עד לחנוכה, ורק אז להחליט אם לעזוב את החוג. הרבה פעמים יש התלהבות ראשונית ואז ירידה ורק אחרי הירידה נכנסים למישור של הנאה ועקביות בחוג.
בנוסף, יש חשיבות ללמד את הילד להתחייב ולנסות דברים ולא לוותר מהר. במיוחד אם אנחנו יודעים שיש ילדים שקשה להם חברתית ודווקא להם חשוב להתנסות ולפתח את הכישורים החברתיים שלהם. זה לא אומר שהילד צריך בכל מחיר להשאר בחוג אבל בהחלט צריך לקבוע זמני יציאה אפשריים ולא על פי תחושה רגעית של הילד, שיכולה גם לעבור.
3. מה בדבר המוכנות הרגשית של הילד לחוג ומתי נכון להתחיל? היום יש מגוון של חוגים והם מאוד מתאימים להתפתחות הרגשית של הילדים. כשמדובר בילדים צעירים, חשוב שהחוגים יהיו בנויים על פעילות, יהיו ממוקדים ולא יימשכו הרבה זמן. לא הייתי ממליצה בגילאים קטנים (3 למשל) להשתלב בחוג בו לילד אין יכולת לזוז הרבה במרחב כי זה מנוגד למרחב הפיזי והרגשי של הילד. גיל 3 לא מתאים לשחמט למשל, אבל כן יתאים לחוג עם תנועה כמו תיאטרון, בלט, ג'ודו, חוג בו אפשר לנוע, להפעיל דמיון, לדבר ולנוע. רק בגילאים בוגרים יותר (10 פחות או יותר) הייתי ממליצה על חוגים בהם אין תנועה במרחב, שהילד יכול לשבת 45 דקות רצוף (דרישה גדולה בגיל צעיר מאוד, בטח מחוץ לביה"ס).
4. מתי זה יוצר לחץ ומתי צריך להרפות? יש להורים רבים נטייה להגשים את החלומות הלא ממומשים שלהם דרך הילד ולרשום אותם לחוג שהם תמיד רצו לעצמם. אבל זה לא פייר כי לילד צרכים ורצונות משלו וההורה צריך להקשיב לילד. גם אם זה משהו שההורה פחות מתחבר אליו, נסו לא לשלוח לו מסרים של חוסר שביעות רצון.
מה כן אפשר לעשות? כדאי ללכת עם הילד להפנינג חוגים, לתת לו להתייעץ עם חברים, להתרשם ולהתנסות. זכרו, חוגים נותנים אנרגיה ותחושה חיובית של הצלחה, בעיקר אצל ילדים שמתקשים יותר בלימודים. פסיכולוגית הילד מרגיש מה טוב לו לכן יש פשוט להקשיב לו.
5. איך נדע שהחוג מתאים? בכמה מילים - רואים שהילד אוהב ללכת לחוג, הולך בכיף ולא צריך לשכנע אותו. לא משנה אם הילד אפילו ברמה נמוכה יותר מכולם (מצייר פחות יפה לטעמנו, רוקד פחות יפה או פחות קולע לסל), אם הילד נהנה אז כל השאר ממש לא חשוב. חוג הוא מקום שנותן לילד הנאה והדגש צריך להיות לא על ההצלחה בחוג. כהורים, עלינו להוריד הישגיות ושיפוטיות ולהסתכל על ההנאה של הילד.
ד"ר אביטל לאופר היא חוקרת ומרצה בביה"ס למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה