שנת הלימודים החלה אבל הורים רבים עדיין מבולבלים בכל הנוגע להסתגלות, וכן, גם בקשר לחוגים אליהם ישלחו את ילדיהם. מחקר חדש מצא יתרון עתידי לחוג אחד במיוחד - החוקרים מצאו קשר בין לימוד כלי נגינה בגיל צעיר לבין כישורי חשיבה משופרים בגיל מבוגר. המחקר מאוניברסיטת אדינבורו שפורסם בכתב העת Psychological Science מצא כי אנשים עם ניסיון רב יותר בנגינה הראו שיפור רב יותר לאורך החיים במבחן של יכולת קוגניטיבית מאשר אלה עם פחות ניסיון, או ללא ניסיון כלל.
החוקרים גם גילו כי היתרונות נותרו גם כאשר לקחו בחשבון את מצבם הסוציו-אקונומי, שנות השכלתם, היכולת הקוגניטיבית בילדות ובריאותם בגיל מבוגר. אבל פרופסור אמריטוס איאן דירי, לשעבר מנהל המרכז להזדקנות קוגניטיבית ואפידמיולוגיה קוגניטיבית באוניברסיטה, אמר: "עלינו להדגיש שהקשר שמצאנו בין נגינה בכלי לשיפור קוגניטיבי לכל החיים היה קטן, ושאיננו יכולים להוכיח את זה שהראשון גרם לשני. עם זאת, בעוד אנו ואחרים מחפשים את ההשפעות הקטנות הרבות שעשויות לתרום להזדקנות מוחות של אנשים מסוימים בצורה בריאה יותר מאחרים, כדאי לעקוב אחר התוצאות של המחקר".
מתוך 366 משתתפי המחקר, 117 דיווחו על ניסיון כלשהו בנגינה בכלי נגינה - בעיקר במהלך הילדות וההתבגרות. כלי הנגינה הנפוץ ביותר היה פסנתר, בנוסף לכלים אחרים כמו אקורדיון, חלילית, גיטרה וכינור.
משתתפי המחקר היו קבוצה של אנשים ילידי 1936, שהשתתפו בסקר הנפש הסקוטי של 1947. הם נבחנו על מספר תפקודים פיזיים ונפשיים ככל שהם מתבגרים, כולל בדיקה חוזרת של מבחן היכולת הקוגניטיבית הסטנדרטית שכל אחד מהם עבר כילד בן 11, שכלל שאלות הדורשות חשיבה מילולית, מודעות מרחבית וניתוח מספרי. חברי קבוצה שעברו שוב את המבחן בגיל 70 נחקרו על החוויות המוזיקליות שלהם במהלך חייהם על ידי חוקרים שרצו לברר אם ניסיון מוזיקלי קשור להזדקנות בריאה.
במחקר, הצוות השתמש במודלים סטטיסטיים כדי לחפש קשרים בין חוויית הנגינה של אדם בכלי נגינה לבין שינויים בכישורי החשיבה שלו בין הגילאים 11 ל-70. האוניברסיטה אמרה כי הממצאים סיפקו ראיות חדשות לכך שנגינה על כלי נגינה קשורה ליתרונות קוגניטיביים קטנים אך ניתנים לזיהוי לאורך החיים.