כל סופרת ילדים יודעת שהכי קשה לכתוב סיפורים ושירים לגילאים הצעירים. אין מה לעשות, לכתוב פשוט זה תמיד הכי מסובך. אנחנו כמבוגרים לא תמיד יודעים להעריך כתיבה גאונית לפעוטות. זה נראה כל כך פשוט - עברית מסולסלת עם מילים קשות כדי "להעשיר" את הילדים שלנו, ואיזה מוסר השכל עסיסי. מה גאוני בארבע שורות מחורזות על פרה ועגלה?
"לפרה האדומה
יש עגלה קטנה חומה.
את ראשה היא ליקקה
ונתנה לה נשיקה".
(מתוך: "בוא אלי פרפר נחמד", מאת פניה ברגשטיין)
ובכן, גאוני. היכולת להעביר תמונה בהירה ופשוטה וגם לטעון בה רגש, דווקא בלי מילים מסובכות, היא מלאכה שרק הסופרים והסופרות הכי מוכשרים מעזים לעשות. "רוץ בן-סוסי" כתב חיים נחמן ביאליק ובכמה מילים העביר אנרגיה של דהרה ומשחק שכל ילד וילדה יכולים להתחבר אליה עד היום. הילד לא סתם משחק במטאטא, הוא "פרש" ו"בן חיל". איזה יופי ידעו פעם להעצים ילדים עוד לפני שהומצאה המילה המעצבנת "העצמה".
אתה חיים נחמן, את פניה ברגשטיין
זה נחמד ומומלץ שיהיו בבית ספרים של ברגשטיין, ביאליק, מיריק שניר ועוד כמה שיודעים לכתוב לפעוטות, אבל הבשורה החסכונית היא שלפחות עד גיל שלוש, בכלל לא חייבים. הסיפורים הראשונים שהכי טוב לילדים שלכם לשמוע הם הסיפורים שאתם ממציאים, ובשביל זה לא צריך להיות ביאליק.
ילדות וילדים קטנטנים לא צריכים עלילה מסובכת, הם כאן ועכשיו, ומה יותר כאן ועכשיו מאשר הבית שלכם והמשפחה שלכם? אתם בבית עכשיו? תסתכלו רגע ימינה ושמאלה, מה אתם רואים? יש לכם חיית מחמד? בואו נמציא עליה סיפור לקטנטנים, מבטיחה שזה לא יהיה קשה, למשל:
כשהיית היום בבוקר בגן, טופי יצא לטיול בשכונה. הוא פגש את לונה, הכלבה של השכנים, רחרח אותה ואמר לה "בוקר טוב!", הוא פגש את דונה הכלבה אבל היא נהמה עליו והוא אמר: "בסדר, דונה, לא נשחק היום, אני מבין שאת במצב רוח לא טוב.". תמשיכו בעצמכם.
אין לכם חיית מחמד? אין בעיה. אפשר להמציא סיפור על הציפור שבאה לחלון בבוקר ושאלה איפה אביגיל (נו, תכניסו את השם של הילדה או הילד שלכם) ואמרתם לה שאביגיל בגן והיא תחזור אחרי הצהריים לשחק איתה.
בקיצור, תפקחו את העיניים ותראו מה מרכיב את העולם של הילד שלכם. משאית אשפה שטורפת את השאריות מארוחת הערב? סיפור! חתול הרחוב הג'ינג'י הפרחח שמפחיד את כל הכלבים בשכונה? סיפור! לא הספקתם לפנות את הכלים בארוחת הבוקר וזבוב אחד הזמין את החברים שלו למסיבה במטבח שלכם? סיפור!
עצם העובדה שאתם מספרים לקטנטן שלכם סיפור שהגיבורים שלו הם הרחוב והמשפחה שלכם, כבר יהפכו אתכם ליוצרים יותר משמעותיים בשבילו מביאליק.
אל תתביישו להמציא. גם אם במציאות הייתם כל היום במשרד וטופי רבצה על הכרית שלה בבית, בסיפורים שלכם מותר לה לצאת לרחוב בלי רצועה ולהתיידד עם עורב בגינה הציבורית. גם לא צריך מוסר השכל (למעשה, עדיף בלי). סתם סיפור קצרצר על הסביבה שהילדה מכירה. בלי חרוזים ובלי פואנטה. תנסו?
רינת פרימו היא סופרת לילדות, ילדים ונוער ובעלת הוצאת הספרים "המבוך", בין ספריה: "איה! אאוץ'! אווה!", "מכתב לביאליק", "החבר הכי טוב שלי" ועוד רבים