רוזה, אישה בת 51 מאוקראינה, איבדה את בעלה לפני כשנה. מספר חודשים לאחר מכן פרצה המלחמה באוקראינה, ומקום המגורים שלה ושל בתה הפך להיות מסוכן מדי. היא ההחליטה לעלות עם בתה אווה בת 11 לישראל, על מנת למצוא לשתיהן עתיד טוב יותר. כיוון שעלו ללא כל אמצעים וללא תמיכה משפחתית, נאלצו השתיים לבנות את חייהן מהתחלה. רוזה החלה לעבוד, ואווה נכנסה לבית ספר חדש בתל אביב ונראה היה שדברים מתחילים להסתדר. אבל אז הגיע הסרטן.
מספר שבועות לאחר שנכנסו לסוג של שגרה בארץ, רוזה החלה להרגיש גוש גדול בחזה, וניגשה לבירור אצל ד"ר עדה מגן, כירורגית במרפאת שד איכילוב, שאבחנה שמדובר בגידול גדול ואגרסיבי. לאור הממצא המטריד הזה, ברור היה כי יש צורך בפעולה מהירה כדי להתמודד עם סרטן השד, וצוות המרפאה קידם בדחיפות תור לניתוח ולייעוץ שחזור פלסטי עם ד"ר אודי ארד, מנהל תחום הקטנות חזה ותיקוני אסימטריה במחלקה לכירורגיה פלסטית.
אבל למרות שבית החולים היה מוכן וערוך להילחם על חיה של רוזה, לה היו דאגות אחרות, של אמא. "כשהבנתי שיהיה עלי להתאשפז למספר ימים התחלתי לבכות ואמרתי לד"ר ארד 'מה אעשה עכשיו? מי ידאג לבתי היחידה אם יקרה לי משהו? מי יהיה איתה כאשר אני בבית החולים?'" היא מספרת.
צוות מרפאת השד לא נשאר אדיש למקרה המיוחד, ופנה לעובדת הסוציאלית, נעמה לוין שנכנסה לתמונה והחלה לעזור לרוזה עם הבירוקרטיה לניתוח ואף פנתה לבית הספר בו לומדת אווה וביקשה מההורים שיארחו אותה בזמן שאמה מאושפזת בבית החולים. ההורים כמובן התגייסו למשימה, והמאמץ המשותף אפשר לרוז להיכנס לניתוח בלב שקט, יחסית.
"תודה שהצלת את אמא שלי"
"הרבה זמן שלא נתקלתי בסיפור כה מרגש ובאישיות כה כובשת כמו של רוזה", מתאר ד"ר ארד, שביצע את ניתוח כריתת השד ושחזורו, "למרות שהיא התמודדה עם המחלה לבד, ללא כל עזרה או משפחה תומכת ליד, היא שידרה אופטימיות שגרמה לכולנו להירתם למקרה ולעזור לה".
חודש וחצי אחרי הניתוח, רוזה הגיעה לביקורת יחד עם בתה אווה שבידה ציור ובו מצוירת שמש שוקעת בים, על הציור כתבה אווה לד"ר ארד: "תודה שהצלת את אמא שלי". במפגש המרגש היא שאלה בתקווה "אמא שלי תוכל לבוא איתי לים? היא תוכל לרכב איתי על אופניים?". ד"ר ארד השיב לה: "אמא שלך בריאה ושלמה, ואני מאחל לכן קיץ נפלא וחופשה נעימה".