מוכח מדעית: זו הדרך הטובה ביותר לסיים ריבים ולהשלים

לאנשים יש נטייה לחשוב שהמוח שולט בגוף ומנהל אותו. לדברי פסיכולוגים ומדענים רבים, במקרים רבים, ההשפעה הזאת לגמרי הפוכה. אנני מרפי-פול היא מדענית וסופרת שחוקרת רבות את הקשר בין הגוף והנפש. בספרה The Extended Mind, היא מסבירה בהרחבה איך פעולות גופניות שלכאורה נתפסות כשוליות וסתמיות - משפיעות מאוד על האופן שבו המוח עובד.

בראיון לפודקאסט של העיתונאי עזרא קליין, סיפרה מרפי-פול: "כשאנחנו גורמים לגוף לבצע תנועות מסוימות או לעשות דברים מתוך החלטה מודעת - כמו לדוגמה להזיז את הידיים בצורה מסוימת, זה משפיע על הדרך שבה אנחנו חושבים - ולרוב זו דרך יעילה יותר להשפיע על החשיבה, מאשר לנסות ולפתור בעיות בתוך המוח".

לצורך הדוגמה, נסו רגע לחשוב על ריב גדול שהיה לכם בעבר. במצב כזה, המוח מרגיש כמו מחשב שמתחמם יותר מדי אחרי עבודה קשה. הוא מעבד מידע, מנתח ומנסה למצוא את הפתרון הטוב ביותר, התשובה ש"תקטול" את הצד השני, או את הדרך הכי טובה להתפייס ולהשאיר את הדרמה הזאת מאחור.

אם לשפוט על פי שורה ארוכה של מחקרים וניסויים פסיכולוגיים שנערכו בתחום - ככל שחושבים יותר במהלך הריב, כך הסיכוי לפתרון הבעיה צונח יותר ויותר. במקום זאת, כדאי לאמץ שיטה של גננות - לקחת פסק זמן ולשנות את האווירה - בצורה הכי מילולית שיש.

באוניברסיטת קליפורניה בברקלי (UC), פועל גוף ייחודי שנקרא בתרגום חופשי "המרכז לחקר טובת הכלל". במאמר שפרסם הפסיכולוג פיטר קולמן באתר המרכז, הוא מציג את השיטה שלתפיסתו תהיה היעילה והמדויקת ביותר לפתור עימותים מכל סוג - בין אם בפוליטיקה, בעבודה או אפילו במערכות היחסים של כל אחת ואחד מאיתנו.

במאמרו, קול מספר איך סטודנטית שלו, כריסטין ווב, חקרה את הקשר בין ריבים לתנועות גופניות. היא אספה מחקרים רבים שנערכו בנושא וגילתה לדבריו כי "כשאנשים היו בתנועה, זה הגביר אצלם גם את המוטיבציה וגם את הסבירות לפתרון של ריבים וקונפליקטים בינאישיים". המחקר של ווב וקולמן אף פורסם בכתב העת של האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה - וכעת מכה גלים בעולם בגלל מסקנה שהיא כל כך פשוטה - אך גם כל כך משמעותית.

הנתונים מראים בין היתר כי אנשים (וגם שימפנזות דרך אגב), טובים בהרבה בפתרון משברים כשהם פשוט הולכים תוך כדי העימות. למרבה האירוניה, המסקנה סותרת את הנטייה הטבעית של אנשים "לשבת למשא ומתן" או פשוט "לישון על זה". קולמן חידד את הנקודה ואמר כי "הורים, מורים, פוליטיקאים ובני זוג - כולם נוטים לבלות את הרוב המכריע של רגעי המשבר בניתוח הבעיות ובגיבוש הפתרונות - ומעט מאוד זמן בתנועה - קוגניטיבית או פיזית - שבאמת תעזור להתקדם לפתרון".

שורה של מחקרים בעבר מצאו כי פעילות גופנית פשוטה כמו הליכה - בייחוד אם היא מבוצעת בחיק הטבע, עוזרת להשתחרר מדפוסי חשיבה טורדניים, להזרים יותר דם לכל האיברים (וגם למוח שכל כך זקוק לכך בעתות משבר), להפחית מתח וחרדה וגם לשפר "על הדרך" עוד היבטים בבריאות - כמו איזון לחץ הדם, שריפת הקלוריות והגברת הערנות.

אז בפעם הבאה שהילדים משגעים אתכם, שבן או בת הזוג נכנסים איתכם ללופ של האשמות הדדיות, או שהקולגות פשוט הופכים לבלתי נסבלים, פשוט עצרו לרגע, תחייכו, אל תנסו לפתור כלום, ותציעו להם לבוא איתכם לטיול בחוץ. כשהם יפסיקו להסתכל עליכם כמו על חייזרים, תראו להם את הציטוט הזה של קולמן, פסיכולוג וחוקר מוערך בתחום:

"יציאה לטיול, אימון גופני משותף, בנייה של משהו ביחד, גינון או אפילו משחק תופסת - כל אלו הוכחו ככלים שעוזרים להסיט את דעתנו מדפוסי חשיבה אובססיביים ומזיקים. כך ניתן לשחרר את המוח מהרהורים מתמשכים ומסוגים אחרים של מלכודות רגשיות שליליות שמשפיעות לרעה על המצב הנפשי ועל מערכות היחסים שלנו עם הסביבה".