איך יודעים שהגיע הזמן להיפרד מהחיתול - וכיצד עושים את זה?

אביב הגיע - תחתון בא. חופשת הפסח היא הזמן בו רבים מההורים מחליטים לגמול את ילדיהם מחיתולים, אבל מה אם הילד בכלל לא מוכן? איך מזהים את הזמן הנכון, והכי חשוב - איך עושים את זה בצורה הכי יעילה וקלה לכולם. מומחית מסבירה

אוריאנה גבעולי גניגר
15/04/2022

מזג האוויר מתחמם וחופשת פסח כבר כאן - מה שמדרבן הרבה הורים להתחיל בהליך פרידה מחיתולים. אבל לפני שקופצים אל זה, חשוב לוודא שהילד שלכם בשל לתהליך ולעשות הכנה נכונה עוד לפני שמתחילים לדבר על הורדת חיתול.

כמדריכת הורים עם התמחות בגמילות שמסתבכות אני נתקלת לעיתים קרובות בבעיות מתמשכות ומתסכלות כתוצאה מטעויות בתהליך פרידה מחיתול. הובלה נכונה של התהליך תאפשר התקדמות בתהליך הגמילה והעצמה של הילד, אך יחד עם זאת - חשוב לזכור שההחלטה מתי להיפרד מחיתול היא החלטה הורית - אתם אלא שמובילים את התהליך וחשוב לעשות בתזמון שמתאים גם לכם.

בעברית אנחנו נוהגים לקרוא לתהליך הפרידה מחיתול "גמילה מחיתולים", אבל הביטוי "potty training" מדוייק יותר. לא מדובר בגמילה ממשהו שמספק צורך רגשי (כמו מוצץ למשל) אלא בתהליך של התפתחות וצמיחה - פרידה מהרגל ישן ורכישת מיומנויות והרגל חדש.

עוד בוואלה!

האמא הזו מצאה שיטה גאונית לגמול את הילד שלה מחיתולים

לכתבה המלאה

קיימות כל מיני תשובות לשאלה מתי נכון להיפרד מחיתול, אבל היום הגישה הרווחת היא שנכון להיפרד מהחיתול כאשר הילד מראה נכונות פיזית, רגשית ומוטורית לעשות את זה. זה כמובן תלוי ילד, ולעיתים בנות נוטות להקדים בנים.

פרידה מחיתול. ShutterStock
צריך להראות נכונות פיזית ומוטורית. פעוט יושב על סיר(צילום: ShutterStock)

איך מזהים שילד בשל להורדת חיתול?

כל ילד והקצב שלו, אבל לרוב בין גיל שנתיים - לשלוש מרבית הילדים יהיו בשלים לפרידה מחיתול - וישנם כמה סימנים שקל לראות:

  • יכולות ביטוי - יכולת לבטא את עצמו, את רצונותיו ואת צרכיו, גם בבית וגם במסגרת, גם אם לא בדיבור.
  • יכולות מוטוריות - שליטה מוטורית מספיקה כדי להרים ולהוריד מכנסיים ותחתונים לבד.
  • מוטיבציה לעצמאות ולקיחת אחריות - רצון לעשות "לבד" ולהתנסות.
  • יכולת להבין ולעקוב אחר הנחיות - כאשר מבקשים מהילד הוא מבין ומשתף פעולה.
  • "קביעות אובייקט" - הידיעה שמשהו נמצא וקיים גם אם לא רואים אותו.
  • יכולת לדחיית סיפוקים - יכולת להתאפק (עד שמגיעים לשירותים...)
  • תחושת מסוגלות - הילד מתנסה ומרגיש יכול.
תחושת מסוגלות, מוטיבציה ועידוד. ילד בספריה(צילום: ShutterStock)

הכנת התשתיות לפרידה מהחיתול

כיוון שלרוב גמילה מחיתול מגיעה בסביבות גיל 2-3, בעל המוניטין המפוקפק ובנטייתו לדרמות ומאבקים, בשלב "הכנת התשתיות" ינתן מענה לצרכים ההתפתחותיים היחודיים לגיל הזה:

עודדו עצמאות ותחושת מסוגלות: כדי ללכת לשירותים אני צריך להיות עצמאי ולהרגיש שאני יכול. ילדים בגילאים צעירים יכולים (וגם רוצים) לעשות הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. עודדו אותם לעצמאות הזו: להסתבן לבד, להתלבש ולהתפשט ,לקחת את המים שלהם, לקנח את האף לבד, לנעול ולחלוץ נעליים וכמובן לאכול לבד. עודדו על הניסיון, על הדרך שעשו וכמובן על הצלחות באמצעות משפטים כמו "אתה בוגר וכבר יכול להוריד מכנסיים לבד" או "אנחנו סומכים עליך שעוד מעט תלמדי גם להוריד חולצה לבד".

אפשרו אזורי בחירה: לילדים בגילאים אלו יש צורך בשליטה ואזורי בחירה. מתן אפשרויות בחירה נותנות לילד תחושה של שליטה: אנחנו מייצרים את המסגרת ובתוכה מאפשרים בחירה, לרוב בין שתי אפשרויות: "אתה רוצה את החולצה האדומה או הצהובה?", "את רוצה את הכוס האדומה או הכחולה?" "צריך ללכת להתקלח - אתה רוצה אמבטיה או דוש?", "צריך לכבות את הטלוויזיה - שאני אכבה או שאת?" וכו'. שימוש "שפת הבחירה" מעודד שיתוף פעולה ומשחרר מאבקים.

עודדו יוזמה: הליכה להתפנות דורשת יוזמה - לומר למבוגר "יש לי פיפי/ קקי" או ללכת לבד. עודדו את הילדים לקחת יוזמה ולהחליט לבד. במקום לומר "לך תביא את המוצץ", העבירו את האחריות ואמרו "אם אתה רוצה אתה יכול לקחת את המוצץ".

עודדו דחיית סיפוקים: התאפקות לשירותים דורשת דחיית סיפוקים. "אני צריכה פיפי/ קקי וצריכה להתאפק". אמנו אותם לדחיית סיפוקים באופן הדרגתי: "אתה רוצה משהו? עוד רגע אתפנה ואתן לך את זה".

אפשרו התנסויות מדי פעם: אפשר להשאיר ללא חיתול לפני/ אחרי מקלחת.

חשוב לדעת וזכור שאם יש מאבקי כוח סביב נושאים אחרים צריך לפרק אותם קודם. לרוב, כאשר נעודד עצמאות, נאפשר בחירה ונהיה אמפטיים לתסכולים - מאבקי הכוחות ישתחררו מעצמם.

אל תכנסו למאבקי כוח. זוג הורים מביטים בסיר(צילום: ShutterStock)

איך מכינים ילד לפרידה מחיתולים?

תזמון מתאים: בימים הראשונים אנחנו רוצים רוצים להיות פנויים לתהליך הגמילה. אני ממליצה להתחיל את תהליך הפרידה מהחיתול לפני סוף שבוע ארוך או חופשה כשיש לנו זמן בבית כדי לאפשר לילד ללמוד את הגוף בלי לחץ. קשה להתרכז בתהליך גמילה בכל המולת הגן ונרצה לשלוח לשלוח לגן רק לאחר שהילד או הילדה חוו כמה הצלחות בבית.

הכנת הילד: כמה ימים לפני שהחלטנו להתחיל את התהליך אפשר לדבר עם הילד על כך שבקרוב נוריד חיתול, כשבמקביל ניתן להקריא ספרים שמדברים על פרידה מחיתולים (יש מבחר גדול של ספרים מצויינים בנושא). מומלץ לא להתעסק בזה יותר מדי ולדבר על הפרידה שבועות לפני, אלא לעשות את זה קצר וכך למנוע לחץ שעלול להוביל למאבקי כוחות. לילדים קשה לדחות סיפוקים, לכן כדאי להגיד להם בדיוק מתי זה קורה. במקביל אל תשכחו להכין גם את הבית: גלגלו שטיחים ושימו שעונית על הספות כדי למנוע לחץ ותסכולים מיותרים.

עשו תיאום ציפיות: ברגע שהתהליך מתחיל אמרו לילד - "כשיש לך פיפי או קקי תאמר לי ולנלך יחד לשירותים". בנוסף, הסבירו שביום שמים תחתונים ובלילה ישנים עם חיתול. מומלץ להשתמש בחיתולי מכנס (pull ups). - "חיתולים של ילדים גדולים". זה גם משדר מסר של "אתה גדול" וגם מאפשר את הבחירה ללכת לשירותים, להפשיל את החיתול ולהרים בחזרה.

סיר או אסלה: לרוב מומלץ להתחיל את הפרידה בסיר אבל יש ילדים שרוצים ישר אסלה כי הם רוצים להיות כמו הגדולים. כדאי לאפשר גם סיר וגם ישבנון (מקטין אסלה) או אסלה כפולה שמעניקה יציבות. בשוק יש מספר רב של מוצרים מצויינים. אני ממליצה לבחור ישבנון ללא סולם (שמסבך את עניין ההסתובבות והישיבה על האסלה) ולשים שרפרף/ מדרגה כדי שיוכלו לעלות ולרדת לבד בקלות.
במידה ואתם משמתשים סיר - הסיר רק בשירותים! אנחנו רוצים להעביר מסר שמקומם של הצרכים - בשירותים.

העברת אחריות: בימים הראשונים נרצה להציע ללכת לשירותים בכמה נקודות ביום או כאשר רואים שהילד רוצה כדי לעודד חווית הצלחה. הקפידו לא להושיב בכוח על הסיר/ אסלה ואל תדברו יותר מדי על העניין כדי לא לעורר התנגדות. כעבור יומיים שלושה - הפסיקו להציע ואפשרו לילד שלכם ללמוד לקחת אחריות על צרכיו ולבקש לשירותים. כל עוד אנחנו לוקחים את האחריות - הילד לא ילמד לעשות זאת בעצמו. ככל שהתהליך יתקדם וילד ישלוט טוב יותר במיומנות זו - כשיאמר "יש לי פיפי" נאמר - "אם אתה רוצה אתה יכול ללכת לעשות" במקום "בוא נלך".

עודדו ישיבה על הסיר/ אסלה: לעיתים קרובות לילדים אין מספיק סבלנות לשבת כל הסיר/ אסלה והם ממהרים לקום. קחו שרפרף וארחו להם חברה. והנה משהו שאולי יפתיע אתכם - כדאי לעודד את הבנים, ממש כמו הבנות, לעשות פיפי בישיבה. הסיבה לכך היא שלפעמים בצורה הזו יוצא גם "קקי פוקס" וכך הילד יכול לחוות חוויה של הצלחה גם סביב קקי - שם לעיתים יש קושי גדול יותר.

עודדו על נסיונות ולא רק הצלחות: זכרו שכולנו זקוקים לעידוד דווקא כשקשה ולא מצליחים. עודדו את הניסיונות - "איזה יופי שניסית", "איזה יופי שהרגשת שיש לך ואולי בפעם הבאה תצליח"

תגובות פרופרציונאליות להצלחות ופספוסים: אין צורך בפסטיבלים וזיקוקים כאשר יש הצלחות כיוון שזה עלול להוביל ללחץ מיותר. עודדו ושקפו את ההצלחה והמסוגלות: "איזה יופי שהרגשת את הגוף שלך וידעת ללכת לשירותים". בנוסף, במקרה של פספוס חשוב לא לכעוס ובמקום זה להסביר בענייניות "שבפעם הבאה כשיש פיפי או קקי תאמר לי ונלך יחד".

הימנעו מלשדר לחץ ובהלה: אין צורך לרוץ לשירותים "מהר מהר שלא יברח". זה משדר תחושה של לחץ וחוסר שליטה. היו רגועים ולוו אותו לשירותים.

הימנעו מהורדה חלקית: הקפידו על תחתונים בשעות עירות גם כאשר הולכים לחברים או שולחים לגן. הורדה חלקית מבלבלת את הילדים.

ואם אין התקדמות? אם התחלתם בתהליך ואתם רואים שהילד לא מוכן זה לגיטימי לחלוטין להציע להחזיר חיתול. אם הוא לא מוכן והתחלנו גמילה מוקדמת, הנזק לרוב יהיה קטן יותר מאשר תהליך משובש. במידה ואתם רואים שמתקבעים הרגלים כמו התאפקויות יתר/ פספוסים מרובים/ קקי בתחתונים כדאי לפנות לייעוץ מקצועי כדי שלא תיווצר בעיה שתתעמק לאורך זמן סביב נושא הצרכים.

גמילת לילה: גמילת לילה קשורה לבשלות פיזית ולכן לרוב לא נשלב גמילת לילה בתהליך הגמילה ביום. רק לאחר שגמילת היום התייצבה, נוכל לבדוק מה קורה בלילות - אם נראה למשל כשבוע חיתול יבש בבוקר - אפשר להוריד את החיתול. ניתן גם לנסות להוריד חיתול למשך כמה לילות ולבדוק מה קורה.

שיהיה בהצלחה!

אוריאנה גבעולי גניגר היא מנחת הורים ומשפחה, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך, בעלת התמחות בתהליכי פרידה מחיתול וקשיים הקשורים לצרכים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully