אם הכל ילך לפי ההערכות, ממש בימים הקרובים יתקצר הבידוד בישראל למאומתים ולכאלה שנחשפו למאומתים לחמישה ימים בלבד (במקום 7 ימים). אין ספק שאנחת רווחה גדולה תשמע ברגע שזה יקרה מפיהם של הורים, אבל מה המחקרים העדכניים על וריאנט האומיקרון בעצם מראים, והאם קיצור הבידוד יכול להיות מסוכן?
לפני וריאנט האומיקרון, כששלטו פה האלפא ואחריו הדלתא, אנשים ברחבי העולם עם תסמיני קורונה או שקיבלו בדיקה חיובית נאלצו להתבודד במשך עשרה ימים. אבל כשהגיע הגרסה החדשה, הבידוד העצמי קוצר במקומות כמו ישראל, אנגליה וארה"ב לשבעה ימים. לאחרונה אף הגדילו לעשות והמרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן אמר כי לאור מה שידוע על וריאנט האומיקרון, הם משנים את תקופת הבידוד לחמישה ימים. היום גם אנגליה הצטרפה וכאמור בקרוב אצלנו.
יש הטוענים שהאומיקרון הוא "קל" ואינו מביא לזינוק באשפוזים, אך יש לזכור שגל זה שוטף אוכלוסייה בעלת מידה ניכרת של הגנה הנגזרת משילובים של אנשים שכבר חלו ומחוסנים בצורה טבעית במידת מה וחסינות הנובעת מחיסונים. בישראל לדוגמא קפץ מספר החולים הקשים בשבוע ואף הכפיל את עצמו.
אז מה המחקרים אומרים? סקירה מקיפה שמבוססת על 79 מאמרים מרחבי העולם סקרה הפרשה ויראלית של 5,340 אנשים נגועים (נשירה ויראלית היא כמות חלקיקי הנגיף המדבקים שפולט אדם מאומת). הוא העריך לא רק את העומס הנגיפי שנקבע על ידי בדיקת PCR, שיכול להישאר חיובי במשך זמן מה מעבר להחלמה, אלא גם את היכולת להתפתחות של וירוס בר-קיימא מאנשים אלה, או במילים אחרות: האם הם עדיין מדבקים.
הסקירה הראתה עומס ויראלי נמוך ביומיים הראשונים, אך לאחר מכן העומס הגיע לשיא סביב היום השלישי עד השישי, ונעצר בימים שבע עד תשע עד שלא ניתן היה לאתר את הווירוס ביום העשירי. כלומר, הנתונים תמכו בתקופת בידוד של עשרה ימים.
מחקר עדכני יותר מיפן (מחקר שעדיין לא פורסם בכתב עת מדעי) בדק הפרשה ויראלית המיוחסת לאומיקרון. המחקר שיקף את ממצאי הסקירה, והראה שההפרשה הוויראלית היא הגבוהה ביותר בשלושה עד שישה ימים לאחר תחילת התסמינים. ומחקר קטן מאוניברסיטת אקסטר, שפורסם מצא שאחד מכל שלושה אנשים עדיין עלול להיות מדבק לאחר חמישה ימים.
ומנגד, נתוני סוכנות הבריאות הבריטית (UKHSA) הראו ששני שלישים מהמקרים החיוביים כבר לא היו מדבקים ביום החמישי וב-CDC נכתב כי "השינוי בימי הבידוד מונע על ידי מדע שהוכיח שרוב ההעברה של SARS-CoV-2 מתרחשת בשלב מוקדם של מהלך המחלה, בדרך כלל 1-2 ימים לפני הופעת התסמינים ו-2-3 ימים לאחר מכן".
דר' אורן קובילר, וירולוג ומרצה בכיר מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב וחבר עמותת "מדעת" טוען שהקיצור של הבידוד לחמישה ימים הוא טעות. "מדובר בחלק ממדיניות ממשלת ישראל למנוע בידודים ולא למנוע הדבקות, ובעיני זו טעות. מדינת ישראל עושה הכל כדי למנוע בידודים אבל לא למנוע הדבקות".
לדבריו מה שקורה הוא "שהאומיקרון הוא יותר מהיר ויש איזושהי ירידה יותר מהירה בכמות ההפרשה של הנגיף כשישה ימים אחרי הופעת המחלה. אבל זה עדין לא יורד לאפס. 30 אחוזים עדיין מדבקים אחרי חמישה ימים. ולכן אם אנחנו רוצים למנוע את זה - את האנשים שידביקו אחרים, אז אין טעם בקיצור הבידוד".
הוא הוסיף כי לדעתו כרגע אין שום טעם להבדיל בין מחוסנים ללא מחוסנים. "ההבדלים לא מצריכים יחס לא שווה - שניהם צריכים בידוד לשלושה - ארבעה ימים עם שתי הנחות - יציאה מהבידוד כוללת שתי בדיקות שליליות ואני חושב שכדאי לעשות בדיקות ביתיות במשך עוד שלושה ימים אחר כך (8 ימים סה"כ) כדי לבדוק שלא מדביקים ולא מדבקים. גם באנגליה וגם בארה"ב, כמו בישראל, בעצם ויתרו על הניסיון למנוע הדבקות ונראה שהן מעדיפות להחזיר את כוח האדם לעבודה כמה שיותר".
אז מה ניתן לעשות? "אם אנחנו מבודדים מאומת זה חמישה ימים אבל מי שנחשף למאומת לשלושה ימים אנחנו כביכול מקטינים את מספר המאומתים ומרוויחים ימי עבודה במשק. ההנחה כאילו אין ברירה וכולם ידבקו היא לא נכונה. אפשר להקטין את מספר ההדבקות אפשר לעבור את הגל הזה. אין להנחה הזו שום אחיזה במציאות. אפשר להשתלט על הגל הזה אם ינסו לעצור את ההדבקות. בהינתן העובדה שאין לנו מושג כמה לונג קוביד ו-PIMS - תסמונת פוסט קורונה בילדים - הזן הזה עושה. בהנחה שהוא עושה לונג קוביד בחצי אחוז מהאוכלוסיה שמפריע להם לעבוד במשך שלושה חודשים - שתי הנחות מאוד אופטימיות - זה המון ימי בזבוז למשק על משהו שאין לנו מושג אם הוא נכון או לא נכון".