פעם בכמה זמן אנחנו שומעים על מקרה של אדם שקם לחיים אחרי שהוכרז כמת. הסיפורים האלה לרוב גורמים להרמת גבה או לחוסר אמון, אבל מספר המקרים הלא מועט שאירוע כזה התרחש גורם לנו להאמין שלא מדובר באגדה אורבנית.
ישנם עשרות תיאורי מקרה שבהם אנשים "חזרו לחיים" לאחר שנראו לכאורה מתים, וזכו לכינוי "תסמונת לזרוס" על שם נס שמתואר בברית החדשה בו ישו מחזיר את לזרוס מהמתים ארבעה ימים לאחר מותו. התסמונת המכונה גם כ"שיבה לחיים לאחר החייאת לב-ריאה כושלת", מתייחסת לאירוע בו אדם עובר דום לב וליבו נדם, אך הוא חוזר לפעום מחדש באופן ספונטני לאחר שניסיונות ההחייאה הופסקו.
מחקר שנערך בשנת 2020 סקר את כל הספרות הרפואית הידועה על תופעה מוזרה זו והצליח למצוא 65 חולים שחוו את התסמונת בין השנים 1982 ל-2018. שמונה עשר מהאנשים הללו (28 אחוזים) הצליחו להחלים באופן מלא לאחר שכביכול חזרו לחיים.
מקרה אחד כזה תפס גם את עינו של מדור זה. סיפורם של שבעה תלמידים מדנמרק שמצאו את מותם בטיול בית ספרי הוא יחיד מסוגו, שכן זה המקרה המתועד היחיד בהיסטוריה בו הצליחו רופאים להחיות בבת אחת את כל שבעת המתים 6 שעות אחרי שליבם נדם. סרט דוקומנטרי של ה-BBC בשם "חיים אחרי המוות: איך שבעה ילדים חזרו מהמתים" מתאר את סיפורם של תלמידי בית ספר שנמצאו במוות קליני לאחר שהסירה שלהם התהפכה באגם קפוא בשנת 2011.
אל תפספס
גם סיפורה של ד"ר מרי ניל, רופאה שחוותה חוויית סף מוות וחזרה לחיים הוא דוגמא טובה לסיפור כזה. הסיפור של ד"ר מרי ניל, מנתחת עמוד שדרה אורתופדית שלא האמינה בקיומם של גן העדן או חיים אחרי המוות - עד שחוותה חוויית סף מוות ששינתה לחלוטין את התפיסה שלה, תועד בסדרה תיעודית של נטפליקס, "לשרוד את המוות" (Surviving Death), העוסקת באנשים שחוו חוויה דומה לשלה.
ב-1999 ניל יצאה לשיט קיאקים בדרום צ'ילה עם קבוצת חברים, כשהקיאק שלה נתקע בתחתית המפל, התהפך ולכד אותה מתחת למים למשך 20 דקות. ניל שיחזרה את האירוע ששינה את חייה: "לא נשמתי. פלג הגוף העליון שלי הוטח לחלוטין בחלקה הקדמי של הסירה. יכולתי להרגיש את עצמותי נשברות". היא הוסיפה: "באופן מוזר, לא חשתי כאב, לא פחד, לא פאניקה. חשבתי לעצמי 'אני צריכה לצרוח' אבל לא צרחתי. הבנתי שאני מתה אבל הרגשתי יותר בחיים מאי פעם".
הרעיון של 'תסמונת לזרוס' מעלה כמה שאלות מהותיות לגבי הגדרות המוות המקובלות. מוקדם יותר השנה, מחקר הדגיש כיצד המוות לא בהכרח קורה באופן מיידי, אלא מדובר בתהליך איטי ומתמשך יחסית. מדענים עקבו מקרוב אחר הסימנים החיוניים של למעלה מ-600 חולים קשים בזמן שהם ניתקו אותם ממכשירי ההחייאה שאליהם היו מחוברים, וגילו שלעתים קרובות הלב יכול להפסיק לפעום ולהתחיל מחדש במהלך תהליך הגסיסה לפני שהוא עוצר מלכת לתמיד.