מה לעשות כדי שהילדים ידברו אתכם על מה שחשוב באמת

כולנו רוצים להאמין שכשהילד שלנו ייתקל בקושי משמעותי הוא יפנה אלינו לעזרה. אבל כדי שזה יקרה, עלינו לבסס עם הילדים יחסים שבהם אנחנו הכתובת שלהם בעת צורך. כך תעשו את זה

  • הורות
  • הורים
  • ילדים
מירב אהרון סרוק
אתם בטח רוצים לדעת מה קורה לו שם. נער נרדם מול המחשב (צילום: ShutterStock)

דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם חוזרים אחר הצהריים מהעבודה. הבן שלכם בן ה-12 יושב עם הנייד בחדר שלו. אתם מנסים לפתוח בשיחה, אבל אין עם מי לדבר, הוא מכונס בעצמו ועצבני. אתם ממלמלים לעצמכם "גיל ההתבגרות התחיל", מרפים וממשיכים בעיסוקים שלכם. בהמשך הערב, כשאתם מגלים בקבוצת הוואטצאפ של הכיתה שחבורת ילדים ששיחקה היום במגרש הסתבכה בקטטה אלימה וההורים נרעשים, לכם יש הרגשה שאתם כבר יודעים במי מדובר.

עוד בוואלה!

הבן שלי השתתף בתקרית בריונות רשת. זה מה שלמדתי מזה

לכתבה המלאה

אחת השאיפות הכי גדולות שלנו כהורים היא להיות כתובת עבור הילדים שלנו, בכל גיל. שיבואו, שישתפו אותנו במה שעובר עליהם, גם כשהכול עובד להם טוב וגם, אולי בעיקר, כשהדברים הסתבכו להם. בריונות ברשת, אלכוהול, סמים, לכו תדעו. אבל בשביל להיות כתובת בשביל מישהו - הוא צריך לסמוך עליך. לא לפחד ממך. לא לרצות שתהיה תמיד מרוצה ממנו. פשוט לסמוך עליך.

אז איך מבטיחים שזה יקרה? הנה 5 דברים שאפשר לעשות כבר היום כדי להעלות את הסיכוי שתהיו כתובת עבור הילדים שלכם:

1. ותרו על הביקורת: אם מישהו היה מבקר אותנו כמבוגרים כל כך הרבה, ספק אם היינו בוחרים להישאר בסביבתו. אז נכון שהרגילו אותנו לחשוב שביקורת בונה - אנחנו נגיד לך מה לתקן ואתה תתקן. אבל זהו, שלא. ביקורת בונה בעיקר את מי שנותן אותה. יחסים, היא לרוב הורסת. אז אם אתם רוצים להעיר משהו, מצאו את הזמן והדרך הנכונה לדבר על זה. לגבי הזמן - זמן טוב זה לרוב רק אחר כך, שכולם רגועים ופנויים להקשיב. הדרך - זה כמעט אף פעם לא יתחיל ב"אבל למה...".

תוכיחו להם פעם אחרי פעם שאתם שם בשבילם. אימא מדברת עם ילדה עצובה (צילום: ShutterStock)

2. תגידו את זה: אמרו להם באופן מפורש שאתם תמיד שם בשבילם. גם כשהם טועים. גם אם עשו משהו שהם יודעים שהוא לא בסדר. גם אם הם חושבים שתכעסו. אתם הכתובת שלהם. אתם תמיד תעזרו להם. כמה טוב לשמוע את זה באופן ברור. וברגע האמת - תוכיחו להם. כשתגידו להם לא לטפס על החומה, ואז הם יטפסו בכל זאת, יפלו ויפצעו, זה הזמן שלכם לא לכעוס עליהם או לנאום להם אלא להיות שם בשבילם, בלי "אמרתי לך". הם, את השיעור החשוב כבר למדו.

3. שתפו אותם בחוויות שלכם כילדים: ספרו להם על מקרים שבהם אתם פעם הסתבכתם, דברים לא עבדו כמו שרציתם, שידעתם שההורים יכעסו עליכם, מה עשיתם אז, מה הייתם רוצים לעשות, מה קרה בעקבות זאת. הם ילמדו שזה חלק מהחיים, שמותר לטעות, שמותר לאכזב, שהשמיים לא נופלים ושאהבתכם בטוחה.

תנו מקום גם לרגשות שליליים. ילד בוכה בזמן נסיעה (צילום: ShutterStock)

4. בססו בבית שיח פתוח: שימו לכם למטרה להיות בית עם תקשורת פתוחה. לפעמים אנחנו נמנעים מלדבר כדי לא לצער, להכאיב או להפחיד אבל זכרו - בית שמותר להיות בו עצובים, כועסים, מאוכזבים, מפחדים הוא בית שלא מרגישים בו בודדים. לדוגמא, אפשר מגילאים צעירים לשתף בארוחות ערב "קוץ ופרח" משהו טוב ומשהו לא טוב שקרו לי היום. תתחילו אתם. תראו מהר מאוד איך הילדים יבקשו בעצמם להתחיל. הם רואים אתכם ולומדים מכם כל הזמן.

5. השקיעו בזמן איכות איתם: "בואו נתקתק את הערב" מכירים את המשפט הזה? החיים כל כך עמוסים ואנחנו עוברים ממטלה למטלה, עבודה, ילדים, זוגיות, כביסות, אוכל, לימודים, מקלחות. אנחנו רוצים להספיק הכול ואם נעשה את זה בלי לצאת מהכלים אז בכלל שיחקנו אותה. תרשו לעצמכם לנוח לפעמים. לראות איתם איזה סרט, להתכרבל איתם לפני השינה, לצאת לסיבוב בשכונה עם אחד הילדים, גם אם הכיור עמוס והר הכביסה מאיים להטביע. הרגעים האלו קסומים ובונים יחסים.

מירב אהרון סרוק היא מדריכת הורים ומנחת קבוצות מוסמכת מכון אדלר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully