ב-15 ביולי 1944, כשלושה שבועות לפני מאסרה, כתבה אנה פרנק ביומנה את אמירתה המפורסמת ביותר: "על אף הכל עודני מאמינה כי יצר האדם טוב בלבו פנימה. אינני יכולה, גם אם הייתי רוצה, לבסס הכל על מוות, סבל ואנדרלמוסיה". מכיוון שרובנו אוחזים במידה כזו או אחרת בהנחה הזו, הסידרה "המניע" של טלי שמש ואסף סודרי המשודרת ב-yes דוקו מטלטלת מדינה שלמה, 35 שנים אחרי רצח המשפחה בעין כרם.
כאשר אנו שומעים על בחור ממשפחה נורמטיבית, בן 14, שרוצח את שני הוריו ושתי אחיותיו בשנתם, ביריות רובה מטווח אפס, תוך שחלקי פניהם עפים על פני הקירות והם מותרים מרוטשים - אנחנו אוטומטית נוטים להשתמש במנגנון הגנה, כזה שיגן עלינו מהצפה חרדתית.
הרי לא היו סימנים מקדימים. לא הייתה מעורבות של רווחה וסעד. השכנים והחברים סיפרו על משפחה למופת. הבחור תלמיד מצטיין, מחונן, חברותי, שלא גילה מעולם סימני אלימות. לא היו תיקים פלילים ולא מעורבות משטרתית. אז אם זה קרה שם - זה יכול לקרות בכל בית? איש לא מחוסן? גם אנחנו? השאלות האלה מצמררות ומציפות אימה.
כדי להגן על עצמנו וכדי לנסות להבין מעשה שאינו מובן בשום לקסיקון אישי או תרבותי, אוטומטית אנחנו מנסים למצוא הסבר שיניח את דעתנו וירגיע אותנו. הראשון, שהכי מקל עלינו, הוא שהמעשה נבע ממצוקה נפשית פסיכוטית חמורה, כזו שבה מציאות ודמיון חוברים בערבוביה והאדם אינו בר שיפוט ותובנה, ואינו אחראי למעשיו. ההסבר השני הוא שהיה במשפחה סוד נורא של גילויי אלימות מתמשכים וגילויי עריות והבחור ספג ושתק, ספג ושתק עד שלא יכל עוד, והמצוקה המתמשכת הכניעה אותו.
אבל ההסברים האלו פשוט לא עובדים במקרה הזה. בואו נתייחס לעובדות כהווייתן ואם אתם מתקשים לעמוד בהן, עצרו כאן בבקשה.
1. אבי המשפחה שירת במילואים ושבוע לפני הרצח לימד את בנו לירות ולטעון את רובה ה-M16 שקיבל. הוא עשה זאת לבקשת הבן. כלומר, לא היה מדובר במשהו רגעי אלא משהו שחלף במוחו שבוע לפני הירי הנורא.
2. הבחור ירה ואז סיפר סיפור כיסוי ראשון, תוך הגעתו לשכנים בצעקות, שמדובר היה בפורץ. אחרי שהבין שזה לא יחזיק מים, בשיחה ראשונית במקום האירוע עם חוקר נוער (לא היו סימני פריצה בבית), שינה את הסיפור לכך שאיזה גוף חיצוני הורה לו לירות והוא רק ביצע את מה שגוף ירוק הורה לו.
3. הנער היה בהסתכלות במחלקה פסיכיאטרית שלושה שבועות ושם נקבע שהוא בר שיפוט (מתייחס לכשירותו לעמוד לדין בפני שופט) ובר ענישה (מתייחס למצבו הנפשי בזמן ביצוע הרצח המרובע), תוך קביעה שלא היה מדובר בהתלקחות של מחלה נפשית ושהוא עשה את שעשה בדעה צלולה ובקור רוח מקפיא.
עוד בוואלה!
4. מצב פסיכוטי חריף לא היה פה, למרות ניסיון הבחור לטעון שהיו חזיונות, כי היה קוהרנטי מיידית בחקירתו הראשונה, ללא אי שקט, ללא הפרעות במהלך חשיבה. קר ומחושב. הוא דרש מיוזמתו, בדיון הראשון, שיוצא צו איסור פרסום על המקרה (כשעורך דינו היה מופתע מהיכן ידע על כך). הוא היה מודאג מדבר אחד: שיקבל את ספרי הלימוד כדי שלא יפספס את חומר לימודיו. בשיחותיו המרובות עם בכירי הפסיכיאטרים בישראל הם חשו שהוא "עושה להם בית ספר", בנימוס ותוך שיתוף פעולה מלא לכאורה, פאסיבי-אגרסיבי, הקפיד לשמור על זכות השתיקה כדי שלא יפליל עצמו.
5. היה חשוב לו לבקש בעסקת הטיעון, תוך היוועצות בעורך דינו, שיקבע שמדובר בהריגה ולא ברצח, כי אז יהיה יורש יחיד של הפנסיות, הרכוש והבית של הוריו, שנטל את חייהם במו ידיו. לכן הקפיד, בקור מקפיא, לתקן את חברת אחותו המתה שפגשה אותו בבית המשפט (שם ביצעה שירות לאומי) שהוא מואשם ב"הריגה" ולא ב"רצח". גם מורתו האישית ומנהלת בית ספרו שבאו לבקרו בבית החולים פגשו בחור מחויך, רגוע, שאינו אומר מילה על המעשה הנורא. מחויך בבית המשפט עם השוטרים סביבו, מתעלם מחברות אמו ממקום עבודתה, בו ביקר תדיר, תוך החלטתן לא להגיע יותר כי התקשו להיות בנוכחות "מפלצת" כפי שקבעה אחת מהן.
6. ניסיונות החוקרים לעורר אצלו רגש ואולי לזכות לראות דמעה עלו בתוהו גם שלקחו אותו לבית העלמין כדי לפקוד את ארבעת הקברים המונחים בשורה. הוא לא הניד עפעף למראה.
7. הנער שבגר התראיין כעבור שש שנים, לעיתונאית רותי יובל, כדי שהדבר יסייע לו בוועדת שליש שתקצר ותקצוב עונשו. האחרונה הוקסמה מבחור אינטליגנטי להחריד. הוא הסביר לה שבעקבות המעשה הוא יכל היה להתפתח ולנסוק לגבהים אליהם הגיע, לעומת הבחור המופנם והשקט שהיה קודם לכן. הוא גם יותר מרמז על אב אלים בבית שהתעלל בבנותיו, אב שהרג ולכן לא יכול להגן על עצמו. הגבר הצעיר עשה לעצמו שירות מעולה בראיון שער שנקרא בשקיקה על ידי מדינה שלמה והכשיר את הקרקע לשחרורו.
8. למרות קביעת בכירי הפסיכיאטרים שאין מדובר בפסיכופתולוגיה, השופט קבע מיידית בתחילת המשפט, מבלי לשוחח עם הנער ורק לאור קריאת התיק ומראהו הצנום של נער שעדיין פיזית לא היה מפותח, שמדובר בבעיה נפשית, גם אם טובי הפסיכיאטרים לא יודעים להגדירה, ובכך לא הותיר מקום לתובע אלא להציע לנתבע עסקת טיעון מיידית. אשרנו ששופטים בעלי לב רחום ואמפתיה נדירה זכינו לשים בשערינו, אך דומני שגם השופט הוא כאחד האדם ואינו מורם מעם בבוחרו להשתמש במנגנון ההגנה הקולקטיבי.
9. עורך דינו של הבחור, יוסי ארנון, מתייחס לתיקי לקוחותיו כמשחק שח, תוך ראיית כמה מהלכים קדימה. מה שברור הוא שליוצרי הסידרה הוא עשה "מט" נקי. ניכר עליו שהוא חי את מיוצגו וממשיך להגן עליו. מבין שהצפת הנושא אודות לקוחו לשעבר, שכיום הינו בעל משרה בכירה ונחשקת, בעל ואב לילדים, תגרום לו נזק ותערער את הקרקע עליה מתהלך. בחוכמתו כי רבה הוא מפריח בלון של תאוריה שגרמה לבחור לבצע את הרצח הנורא ונותנת הסבר אנושי תוך סגירת הפאזל הנורא. הוא זורק מילים אך מקפיד להחריש. בנסתר ממכם אל תחקרו. אם תדעו, תבינו הכל ואף תחושו אמפתיה וסימפטיה לנער, הגם שרצח את אחיותיו הגדולות שאהבו אותו אהבת נפש והתייחסו אליו כנסיך.
10. הגם שאחותו הבכורה של הרוצח הייתה בטיפול שבועי אצל יועצת בית הספר היא מעולם לא רמזה על אלימות בבית. היועצת שבה ומדגישה שהטיפול עסק אך ורק בעניינים לגיטימיים של בעיות נורמטיביות של גיל ההתבגרות. מאוד מאוד נדיר שתהיה אלימות בבית ולא יהיו עדים. שהשכנים בדלת ממול, שהתראיינו כחברים מאד קרובים המבלים עם המשפחה את לילות שבת בקביעות, לא שמעו ולא מילה או צעקה חלושה. לא היו שום סימנים שהעלו חשד אצל חברות האם או חברות הבנות שהיו בנות בית קבועות אצל המשפחה שהוכחדה. קשה העובדה שמלינים על המת ואין לו יכולת להתגונן. המשפט "רצחת וגם ירשת" הופך למצמרר מתמיד.
גם אם הייתה אלימות לכאורה, תגובת הבחור אחרי שנטל חיי משפחתו אינה תואמת אפשרות כזו. הפאזל הזה לא מתיישב ולא מסתדר. הדבר היחידי שאולי יכול להתאים לתזה כזו היא שאב המשפחה התעלל מינית ופיסית בבנו היחיד, תוך שאשתו ובנותיו מחרישות בשקט ובכך משתפות פעולה. לכן, כדי להיגאל מיסוריו הוא רוצח את כולם ומחריש כי מתבייש שיתגלה הסוד. ועדיין, הוא לא היה אמור אז לחייך בקור רוח. סערת הנפש הייתה אמורה לחלחל. הפסד הלימודים היה בראש מעיניו?
האם בעורקיו זורם דם מסוג אחר?
אין עוררין שמדובר בגבר חכם ביותר, מגה אינטליגנטי ,מתוחכם שיודע להקסים את סובביו. הוא הגיע רחוק מאוד במשך השנים ועשה חייל כלכלית לביתו. חדור מטרה, שהסביר למראיינת שבשבילו אין אפשרות להיכשל. הוא ינסה שוב ושוב עד שיצליח. הסובבים אותו בהווה לא מצליחים לקשרו עם המעשה הנורא.
השאלה היא האם השכל בשפע הוא לא על חשבון הרגש? האם יש לקות בסיסית של קודים מחייבים מוסריים? האם יש סופר אגו מעניש? האם בעורקיו זורם דם אחר שמוביל לדרכי התנהגות וחשיבה שאינם נהירים לעולם הפסיכודינמי?
מה שבטוח שהוא מעולם לא שיתף פעולה ולא נתן לאיש באמת לחדור למוחו. יכולותיו הקוגניטיביות סייעו לו בכך. התנגדות מלאה ומוחלטת. שומר את כל הקלפים צמוד לחזהו. Case report יחודי ונדיר, שממשיך לרתק בסימני שאלה שנים רבות. ואולי פשוט טעתה אנה פרנק, ולפעמים יצר לב האדם רע מנעוריו, וזה בסך הכל הפסיכופט הקלאסי (הפרעת אישיות אנטי סוציאלית) שמאפיל ביכולותיו הקוגניטיביות ומהתל בכולנו?
אני מקווה בכל לבי, שהנער שהפך לאיש, תוך אחריות לילדיו, מצא מנוחה ושקט לנפשו, ואולי הוא השכיל ללכת לטיפול, שהטיב עימו. אבל אם הייתי צריך להמר, אני חושב שהוא קונטרול פריק שאפשר וחושב שיכול לסמוך ולבטוח רק בעצמו, והצלחותיו הם שיעזרו לו בלעדית.