כל הורה רוצה להעניק לילדים שלו את הטוב ביותר: את החינוך הטוב ביותר, הבגדים הטובים ביותר, הבית הטוב ביותר וכמובן את המשפחה הטובה ביותר, שבראשה עומדים זוג הורים השואפים להיות ההורים הטובים ביותר בעולם. ובכל זאת, במהלך המירוץ שלנו להיות ההורים האלה, אנחנו מפספסים הרבה מאוד דברים בדרך.
ההורים של היום, שגדלו ללא טלפונים ניידים, קונסלות משחקים, מחשבים ושלל אמצעים טכנולוגיים אחרים, חשים שהדור של היום הוא דור עצל ומקולקל, ש"שורף" יותר מדי זמן בבהייה במסכים. כך קורה שאנחנו מבזבזים הרבה מאוד זמן ואנרגיות בנקיטת צעדים קיצוניים: כמו הגבלת זמן מסך וצפייה בטלוויזיה, הענשה באמצעות לקיחת מכשיר הטלפון והצבת חוקים וגבולות חמורים בכל הנוגע לשימוש באמצעים טכנולוגיים.
אבל האמת היא שהשימוש של הילדים שלנו במסכים הוא לא סתם "שריפת זמן" - לילדים יש צרכים פסיכולוגים המסייעים להם להתפתח, וכאשר כאשר הצרכים האלה לא מתמלאים, הם מוצאים מעין מקלט פסיכולוגי וסיפוק במרחב הווירטואלי.
1. פיתוח תחושת מסוגלות
חשבו רגע איזו תחושת סיפוק גדולה אתם שואבים מהצלחות, מהידיעה שאתם מסוגלים לבצע מגוון רחב של פעולות: לבשל, לכבס, לעבוד, לנהוג, לנקות, ללדת ילדים, לגדל אותם - מרגיש נפלא, נכון? אבל ילדים מתמודדים כל הזמן עם כישלונות וקשיים בחיי היומיום, אם זה כאשר הם נכשלים במבחן, לא מצליחים לבנות מגדל קוביות או לא מצליחים להגיע להישגים בספורט מסוים.
פעמים רבות ההורים מחזקים את תחושת הכישלון אצל הילד במקום לחזק את תחושת המסוגלות שלו, זה קורה במצבים הבאים:
- כשילד מקבל ציון מסוים וההורה שואל מדוע לא קיבל יותר, או מנגד - אומר שזה לא נורא ומבטלים את המשמעות שהילד נתן להישג של המבחן.
- כשההורים עושים עבור הילד את המשימה שלו והילד אינו לוקח בה חלק (בשיעורי הבית, במטלה יומיומית כמו סידור החדר).
- כשההורים עושים השוואות - שואלים למה הילד לא יכול להיות כמו הבן של השכן או החבר; כשעושים השוואות בין אחים ומציינים רק אחד מהם לטובה.
- כשמנסים לדחוף את הילד לעסוק בפעילות שלא מתאימה לו או שאין לו עניין בה ב'כוח' ולא ב'מוח'.
איך עושים את זה?
חזקו את שריר ההתמדה והעקביות של ילדיכם. שימו את הדגש על התהליך, על הדרך, על המאמץ של ילדכם לעשות את המיטב שלו באותה נקודת זמן. נסו להביע כמה שפחות שיפוטיות וכמה שיותר סקרנות, פחות ביקורת ויותר התעניינות, גם אם לדעתכם הוא היה מסוגל ליותר. האמינו לילד כשהוא אומר שהוא עשה את הכי טוב שלו באותה נקודת זמן, ותזכירו לעצמכם שכל ילד הוא שונה, בעל קצב התפתחות שונה.
אחת הסיבות שילדיכם נהנים כל כך לשחק במשחקי מחשב או לפרסם סרטונים ותמונות שמקבלים לייקים, היא מכיוון שכך הם מקבלים חיזוקים מיידים, זו דרכם להרגיש תחושת סיפוק ומסוגלות. תנו להם אותה מכם באופן ישיר, במקום שיחפשו אותה באופן וירטואלי במסכים.
2. קשרים חברתיים - תחושת שייכות
מבוגרים אוהבים להיות מוקפים באנשים - בני משפחה, חברי ילדות, חברים לעבודה, שכנים ועוד. אנשים גורמים לנו להרגיש בטוחים, מוגנים, מקובלים, אהובים ושייכים. כך גם אצל ילדים, הם מחפשים את תחושת השייכות ואת החברה, שבעידן המודרני הפכה למורכבת יותר, כי מעט מאוד ילדים יורדים לשחק קלאס, גומי או מחניים עם כדור אחר הצהריים. בעבר ילדים הסתובבו חופשי ברחובות לאחר בית הספר ובשעות הערב, כיום ההורים מגבילים אותם, שומרים עליהם, מסיעים, מחזירים, שומרים על סדר יום, זמן שיעורים, שעות השכבה, והדרך ליצור קשרים חברתיים עם ילדים אחרים הפכה ליותר מורכבת.
לכן, ילדים רבים מוצאים במסכים מקום בו הם יכולים ליצור אינטראקציה חברתית עם ילדים וילדות אחרים. הם מעלים תמונות, סרטונים, כותבים תגובות, מקבלים תגובות, מתכתבים ברשתות החברתיות, שולחים הודעות קוליות ובעצם בונים לעצמם עולם חברתי וירטואלי שלם.
איך עושים את זה?
עודדו את הילדים למפגש עם המציאות בחוץ, עם אנשים ועדיפות עם חברים. מפגש שכולל את חווית חמשת החושים (שמיעה, ראיה, טעם, ריח ומישוש). זה מתחיל משליחת הילד לזריקת הזבל, למכולת השכונתית לקנות משהו שאתם צריכים (או לא צריכים) כדי שישתפשפו עם העולם באינטראקציות חברתיות. להרגיש שאתה מכיר את המוכר מהמכולת ואת המוכרת הצעירה בפיצוציה השכונתית, גם מעניק תחושת שייכות למקום מגוריך (חיבור לקהילה), גם מגביר את תחושת המסוגלות, גם נותן לילד להתאוורר - ואם הוא פוגש שם חבר - אז בכלל זכיתם.
ניתן כמובן גם לעודד ו/או ליזום בעצמכם (תלוי בגיל הילד), מפגשים חברתיים אם הילד מתקשה ליזום אותם בעצמו.
3. חופש בתוך גבולות - שליטה ממקום בטוח
לנו המבוגרים יש חופש גדול יותר (ביחס לילדינו) לעשות ככל העולה על רוחנו - וטוב שכך. ההורים קובעים חוקים ששומרים על הסדר המשפחתי, וחובתם לאכוף את החוקים שקבעו בכדי לשמור על הסדר והארגון בעולמו המציאותי של הילד, שיביא לביטחון וסדר בעולמו הפנימי של הילד.
תפקידו של הילד הוא לנסות כל פעם מחדש לעקוף את החוקים, כי כך הוא מביא לידי ביטוי את החופש שלו להתנסות בחוויות המציאות החיצונית והפנימית שלו. הדינמיקה בין האכיפה של ההורים לעקיפה של הילדים - מובילה למשא ומתן תמידי ביניהם; לשיח בו חשוב שההורים יסבירו לילדיהם את הרציונל שעומד בבסיס החוקים שקבעו. כך הילדים לומדים להפנים את החוקים והכללים של הסדר המשפחתי-חברתי, וגם - מפנימים את הערכים שבהם מחזיקים הוריהם.
גם הצורך בגבולות קשור לחיבור של הילדים שלנו למסכים. כאשר ילד משחק במחשב או בטלפון הוא שולט, הוא חזק, הוא מנצח, הוא בוחר, הוא כל יכול - הוא הבוס, הוא כביכול, אנחנו, המבוגרים, העושים ככל העולה על רוחנו. לכן, אפשרו לו לעשות זאת, ואף התעניינו במשחק המחשב בו הוא משחק, כך תוכלו להתחבר לעולמו ולהתלהבות שהוא חווה. רק זכרו לשים לו גבולות. לדוגמא, בדקו באילו משחקים הוא משחק (שהם לא אלימים מדי לטעמכם), או עד איזה שעה הוא משחק בהם, והסבירו לילדיכם את הרציונל של הגבולות.
איך עושים את זה?
התעניינו בדעתו של ילדכם ביחס לכלל שקבעתם, הקשיבו לו, נסו להבין איך הוא רואה את הדברים, אולי תמצאו שהוא אומר דברי טעם. לעיתים נקודת מבטו תגרום לכם להכיר יותר את האופן בו הוא חושב ואפילו תגרום לכם לחשוב מחדש על הכלל שקבעתם. תנו לילד להרגיש שגם הקול שלו נשמע ושגם הוא משפיע. לדוגמא, שוחחו איתו על זמן המסך והגיעו ביחד להחלטה מהו זמן המסך שהגיוני מבחינתכם, אבל גם מבחינתו - כך אתם נותנים לו חופש (שיח על זמן מסך) בתוך גבולות (יש הגבלה על זמן מסך). כמובן השיח על משא ומתן יהיה רחב יותר או פחות, בהתאם לגיל הילד.
קחו בחשבון שככל שתשתפו את הילדים בקביעת הרציונל העומד מאחורי חוקי הבית, תהיו פתוחים לשמוע את דעתם ובמידת הצורך להגמיש את החוקים - כך הם ישתפו יותר פעולה ויכבדו אותם ואתכם.
ריקי מרקביץ יעקבס, פסיכולוגית קלינית לילדים ומבוגרים, Experts ייעוץ והדרכת הורים אונליין