בווידאו: ידידו הטוב של הילד הוא לגמרי כלב
עם לוחות הזמנים העמוסים של ההורים, והרצון של הילדים לעוד זמן מסך, הילדים שלנו, במיוחד הקטנים, לא עושים מספיק פעילות גופנית בחוץ, שחשובה להתפתחות בריאה. במהלך הקורונה אפשר להגיד שזה אפילו נהיה עוד יותר קשה.
מחקר שפורסם השבוע בכתב העת Pediatric Research נותן תשובה אפשרית לבעיה הזו. לדברי עורכי המחקר, בעלות, הליכה ומשחק עם כלב משפחתי עשויה לעודד את ההתפתחות החברתית והרגשית של פעוטות.
למעשה, פעוטות ממשפחות בעלות כלבים שהשתתפו במחקר היו ב-30 אחוזים פחות סיכון לבעיות התנהגותיות וחברתיות בהשוואה לילדים בגיל הרך ממשפחות שלא היו ברשותן כלבים, כך מצאו החוקרים. גם בגיל זה הפעוטות יכלו להפיק תועלת מקיום אינטראקציה עם חיית המחמד בזמן שהם כמובן תחת עינם של ההורים.
אל תפספס
"פעילות גופנית סדירה ממלאת תפקיד חשוב במהלך הילדות המוקדמת, ותורמת להתפתחותם של ילדים צעירים ולהפחתת הסיכון שלהם לפתח מחלות כרוניות כולל השמנת יתר", אמרה עורכת המחקר, פרופסור היילי כריסטיאן, עמיתת מחקר בכירה במרכז לבריאות ילדים באוניברסיטת מערב אוסטרליה. עם זאת, "פחות משליש מהילדים בגילאי שנתיים עד חמש מקבלים שלוש שעות פעילות גופנית ביום - בניגוד להמלצות הקיימות כיום".
בעלות על כלבים נקשרה לאחריות, זהות חיובית, אמפתיה ואמון במחקרי עבר. ההבדל הוא שהמחקרים האלה נערכו על מבוגרים ובני נוער. בהתחשב בערך שלהם, החוקרים חשבו שאותן אסוציאציות יכולות להיות אפשריות גם לילדים בגיל הרך.
החוקרים ניתחו נתונים ממחקרי סביבה שנערכו לצורך הערכות בריאות של ילדים באוסטרליה. במחקר זה נבדקו אילו היבטים של חינוך וטיפול בילדים בגיל הרך וסביבת הבית והשכונה השפיעו על פעילותם הגופנית של הגיל הרך, בריאותם והתפתחותם. במחקר היו מעורבים ילדים מרקע סוציו-אקונומי שונה. באמצעות שאלונים, הורים דיווחו על עשרות קטגוריות הנוגעות לרווחת ילדיהם בכמה תחומים שונים: הם תיארו למשל את התדירות שבה ילדיהם איבדו את העשתונות, איך התנהגו או התנהלו עם ילדים אחרים, האם העדיפו לשחק לבד ועד כמה הילדים התחשבו ברגשותיהם של אחרים ועזרו אם מישהו נפגע, היה נסער או חלה. הסקרים מדדו גם תסמינים רגשיים, היפראקטיביות וקשיים כלליים.
הממצאים הראו כי פעוטות ממשפחות בעלות כלבים היו בעלי סיכוי גבוה יותר להפגין רמות גבוהות יותר של התנהגויות סוציאליות, והיו להם קשיים כלליים נמוכים יותר. ילדים שהסתובבו עם כלב יחד עם משפחותיהם לפחות יום בשבוע ושיחקו עם כלביהם לפחות שלוש פעמים בשבוע, קיבלו ציונים גבוהים יותר מאלו שעשו זאת לעתים קרובות פחות. "תוצאות אלה מדגישות כי אפילו מחויבות קטנה עד בינונית לערב ילדים בגיל הרך בבילוי עם הכלב המשפחתי עשויה לספק יתרונות חברתיים ורגשיים לילדים קטנים", נכתב במחקר.
ד"ר ג'ני רדסקי, פרופסור לרפואת ילדים במרכז לגידול אנושי ופיתוח באוניברסיטת מישיגן, שלא הייתה מעורבת במחקר. אמרה לאתר CNN כי "בגיל הגן, האונות הקדמיות של ילדים עדיין מתפתחות. המשמעות היא שילדים בגיל הרך טרם יצרו את היכולת לווסת את ההתנהגות או לשלוט ברגשות ודחפים חזקים, ולכן חלק מהחוקרים האמינו כי פעוטות לא יפיקו תועלת מכך שיש להם כלב מכיוון שהם לא ידעו כיצד לתקשר איתו. המחקר הוא דוגמא נחמדה לכך שכלב יכול להיות בעל השפעה חיובית על התנהגותם של ילדים ממש צעירים", אמרה.