פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא רק מכונות הנשמה: הבחירות הקשות של רופאים בישראל

      כולנו מזועזעים מהסיפורים המגיעים מאיטליה שם רופאים נאלצים לבחור את מי להנשים ואת מי לא. אבל האמת היא שגם בשגרה, פה בישראל, רופאים נאלצים להחליט החלטות קשות לא פחות. יו"ר ארגון הכירורגים מסביר איך מערכת מורעבת מתמודדת עם החלטות בלתי אפשריות מדי יום

      לא רק מכונות הנשמה: הבחירות הקשות של רופאים בישראל
      צילום: ערוץ כנסת, עריכה: ניר חן

      בשבועות האחרונים עם התפרצות מגפת הקורונה, שמענו לא מעט פעמים את תרחיש הבלהות האיטלקי שבו רופאים מתמודדים עם דילמות יומיומיות בשאלה את מי להנשים ואת מי לנתק ממכשיר ההנשמה. למעשה, התהליך הזה שקרוי טריאז', הוא תהליך בו צוות רפואי קובע סדר עדיפות לטיפול בחולים או פצועים בהתבסס בחומרת מצבם. בישראל הוא קורה לא רק בימי קורונה אלא גם בשגרה.

      משבר הקורונה חשף בפני הציבור בישראל וברחבי העולם כאמור את המושג טריאז' במלוא הדרו. התיאורים שמגיעים מאיטליה, ספרד וארה"ב קורעי לב, והם חלק מהמושג הבסיסי, אך לעיתים הטראגי הזה. תעצומות הנפש של הרופאים הנדרשים להחלטה והלבטים האתיים המלווים אותה נחשפים בימים אלה במלוא עוצמתם שכן ההחלטה "לבחור" חולה מנוגדת לעצם ההוויה של מקצוע הרפואה.

      מדד חישובי המכונה SOFA, המגלם בתוכו פרמטרים קליניים ומעבדתיים, הוא כלי עזר בידי המטפלים בחולי קורונה מונשמים בכדי להעריך את סיכויי ההישרדות שלהם. בהתמודדות מול הדילמות האתיות בהקצאת אמצעים, במקרה של המשבר הנוכחי - מכשירי הנשמה. המדד מהווה כלי חשוב בטריאז'.

      כולנו תקווה כי כאן בישראל לא ידרשו הצוותים הרפואיים לממש את עקרונות הטריאז' בקרב חולי הקורונה הנדרשים להנשמה. הציבור, אולי לראשונה, מתוודע לבעייתיות של ספיקת מערכת בעתות מצוקה והשימוש בטריאז' ככלי בניהול אירוע. צוותי הרפואה בישראל מורגלים במנגנון הטריאז' ולחלקם עומדת הזכות בהפצת התורה בעולם, בעיקר לנוכח הניסיון המצטבר ממלחמות ישראל ומפיגועים חבלניים רבי נפגעים.

      טריאז' היא תורה שלמה שמוטבעים בה כללים ברורים ומוגדרים בצד שיקולים רפואיים, לוגיסטיים ואתיים. יכולות הספיקה של בתי החולים היא מדד קריטי בתהליך. העברת חולים בין בתי החולים, קביעת סדר לניתוחים בהולים ודחופים הן חלק מהדוגמאות להתמודדות מול אי ספיקה ומניעתה.

      באירוע הנוכחי למדנו כי מספר מכונות ההנשמה הוא גורם קריטי בניהול המושכל של הטריאז' וכי נעשים כל המאמצים לא להגיע לאי ספיקת המערכת מהאספקט הזה. הטרגדיה בכל הקשור למערכת הבריאות בישראל, היא שעוד לפני משבר הקורונה הנוכחי נדרשו הצוותים הרפואיים להפעיל מנגנוני טריאז' ולהיקלע באופן שוטף ללבטים קשים, על רקע מדיניות הריסון התקציבי.

      איזה חולה ישכב בפרוזדור בשל העובדה שחסרות מיטות אשפוז במחלקה, איזה חולה ינותח בלילה בגלל שחסר צוות להפעלת חדרי הניתוח, איזה חולה יתנתח קודם בשל העובדה שרשימת ההמתנה לניתוח עומדת על למעלה משנה, איזה רופא ילך הביתה לאחר תורנות בהינתן העובדה שמספר הרופאים במחלקה חסר, כמה אחיות להציב במשמרת לילה בשל העובדה שמצבת כוח האדם הסיעודי במחלקה בחסר קבוע?. אלה הן רק חלק מהשאלות העולות מדי יום בבתי החולים בישראל.

      מטופל בטיפול נמרץ (ShutterStock)
      תיאורים קורעי לב. איש במכונת הנשמה (צילום: shutterstock)

      לעיתים קרובות מידי יופעל מנגנון הטריאז' כשעל הרופא/ה להחליט איזה חולה יתקבל לטיפול נמרץ ואיזה חולה יתאשפז, מונשם, במחלקה הרגילה וזאת בשל העובדה כי בישראל חסרות מיטות אשפוז טיפול נמרץ - ולא, לא מדובר על עתות חרום, אלא על השגרה שלנו ושלכם.

      מנגנוני הטריאז', המיועדים לשעת חירום, מופעלים בשגרה בכל יום ובכל מקום - בקהילה ובבתי החולים הציבוריים. בשל תושייה, מקצוענות ומסירות אין קץ מצליחים צוותי הרפואה לבלום על בסיס יומיומי מצבי דחק הנובעים מאי ספיקה של המערכת. בתום האירוע הנוכחי, לכשיפסיקו לספור את חולי הקורונה ויתחילו לספור את "החולים הרגילים", ראוי כי מנגנוני הטריאז' יחזרו לייעודם - מניעת אי ספיקה בעתות חירום ולא בעתות שגרה.