רבים עם בן הזוג בבידוד? זה דווקא יכול להיות לא רע

"היא מעצבנת אותי, כל מה שהיא עושה מעצבן אותי. זה יגמר בריב גדול", כך התחילה שיחה שקיבלתי השבוע למוקד המטפלים המתנדבים של האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי. ואני הגבתי: "טוב מאוד! הגיע זמן לריב".

עשרות פניות מצוקה של זוגות ומשפחות מגיעות בימים אלה למוקד המתנדבים של מטפלי האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי, ומשקפות סיטואציה זהה של חוסר אונים וחוסר וודאות, הבאה לידי ביטוי בתחושות עוצמתיות של כעס, לחץ וחרדה.

קורונה היא מחלה שאנחנו חוששים ממנה עד רמה של היסטריה. מחלה שאנחנו לא יודעים עליה מספיק כדי לא לפחד, אך יודעים עליה די כדי להבין שהדרך הטובה ביותר להתמודד איתה, מחייבת אותנו לשנות את אורחות חיינו באופן ההפוך לכל האינסטינקטים החברתיים שלנו: להתרחק במקום להתקרב, לבטא אהבה בדרך של ניתוק, להסתגר מבחינה חברתית. זו תחושה נוראית ללכת ברחוב ולהימנע מאנשים אחרים. לתפוס מהם מרחק ולהבטיח שיהיו במרחק מספיק כדי שלא יסכנו אותנו ואנחנו אותם. להיות במקום שבו אנו עלולים להיות חולים ואפילו לא לדעת את זה.

האלמנט הדומיננטי ביותר בהתמודדות כזו הוא חוסר הוודאות. חוסר הוודאות באשר לתקופת הזמן שניאלץ להישאר בהסגר, חוסר וודאות באשר להשלכות ההתמודדות עם הנגיף, פחד מאובדן פרנסה, קושי להתמודד עם התשלומים השונים להם התחייבנו, והחשש מההשפעה של כל זה על החיים אותם אנחנו מכירים.

ההתמודדות עם הנגיף מחייבת אותנו לנתק קשרים חברתיים ישירים ולהסתגר בבית. כל המוסדות והמנהגים שבנינו במטרה לווסת את המרחק שלנו מאנשים אחרים, כל מנגנוני ההגנה שבנינו כדי שיעזרו לנו לשמור על הגבולות שלנו ולמנוע כניסת אנשים למרחב האינטימי שלנו קורסים. אלו בחלקם הגדול גם המנגנונים (תעסוקה, חינוך, פנאי) שאמורים להבטיח את עתידנו הכלכלי והפיזי. זהו האתגר הגדול ביותר שמציבה בינינו המחלה מעבר לצד הבריאותי האפידמי.

חשוב ביותר לומר, שאין פתרון בית ספר לסיטואציה כזו. כל אדם מגיב בדרכו ולחשוב להבין שאין דרך טובה יותר או פחות לבטא חרדות אלו, כמובן, במסגרת של קוים אדומים המתייחסים לפגיעה בעצמי ו/או באחר.

הדרך המקובלת היא לחפש, בשלב זה, את קרבתו והגנתו של האדם הקרוב אלינו. בני זוג שיכולים לספק תמיכה רגשית אחד לשני יעברו את המשבר בצורה קלה יותר. זוגות אחרים, שמתקשים בביטוי רגשי קרוב, או שמרגישים משותקים לנוכח עוצמת הלחץ, יחפשו דרכים אחרות לקבל את הקרבה וההגנה. אחת הדרכים השכיחות ביותר היא מריבה. מריבה נתפסת, בדרך כלל, בדרך התמודדות שלילית עם מצב לחץ. האמת היא שזה לא כך בכלל. כשאנחנו חושבים על מריבה, אנחנו בדרך כלל חושבים על כך שמטרת הריב היא ליצור מרחק ("תעוף/י לי מהעיניים") אך לריב יש צד נוסף.

כשאנחנו כועסים, אנחנו כועסים על מישהו או משהו שאכפת לנו ממנו. אחרת, בשביל מה לבזבז אנרגיה? כשאנחנו רבים עם בן/בת זוג אנחנו מבקשים משהו מהצד השני - שיראה אותנו, שישים אלינו לב, שיתמוך בנו, שיראה שקשה לנו, שיראה שאנחנו נמצאים במתח ומרגישים לבד. כשאנחנו חושבים על הריב מהזווית הזו, הריב מקבל משמעות אחרת. הריב הוא לא רק בקשה לתת מרחב, אבל גם בקשה לקרבה.

אם נצליח לזהות את המשמעות הנוספת, החיובית, של הריב ולבקש מבן הזוג לומר לנו, בשקט, מה באמת מטריד אותו וממה הוא או היא חוששים, הריב יהיה אמצעי אדיר לחזק את הקשר והקרבה בינינו. אותה קרבה ממנה אנחנו חוששים.

לשם כך כדאי לזכור מספר כללי זהב לריב מוצלח:

1. זכרו שבריב הגבולות מאוד רחבים, אך אם מגיעים לפגיעה קשה בבן הזוג, הריב עלול להזיק קשות למערכת היחסים.

2. החלק החשוב בריב הוא למצוא את הזמן ולשוחח עליו. בדרך כלל תגלו שהנושא עליו אתם רבים הוא חסר חשיבות. אבל תזכרו שהסיבה לריב היא לא העניין הקטן אלא העניין הגדול המרחף מעליו.

3. החלק היפה ביותר בריב הוא הפיוס. לאחר שבררתם מדוע בעצם רבתם, מגיע רגע של קרבה גדולה. אל תוותרו עליו כי הוא זה שהופך את הריב למקור כוח וחוזק של מערכת היחסים בזוגיות ובמשפחה.

מרגישים כעס, חרדה, קושי או מתח בזוגיות או במשפחה? פנו למוקד המטפלים המתנדבים של האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי, עשרות מטפלים מוסמכים ממתינים לסייע לכם לצלוח את המשבר.

פרופ' (אמריטוס) משה אלמגור טיקוצקי הוא פסיכולוג קליני בכיר, יו"ר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי