אמרו לכם שאתם נוחרים? יתכן שאתם סובלים מדום נשימה בשינה

נחירות הן מטרד לא נעים המשפיע בעיקר על בן או בת הזוג של מי שסובל מהן, ועלול לפגוע משמעותית באיכות השינה שלהם. לעומת זאת, דום נשימה בשינה הוא הרבה יותר ממטרד: הוא פוגע גם באיכות השינה של האדם הסובל מכך, ומהווה גורם סיכון משמעותי למצבים בריאותיים חמורים: התקף לב או אירוע מוחי. הסיכון נובל מירידות משמעותיות בריווי החמצן בדם. אחד הפתרונות לכך הוא התקן דנטלי ששומר על נתיב אוויר פתוח כל הלילה ומונע את חסימת דרכי הנשימה.

עם הגיל, הולכת וגוברת מידת הרפיון של שרירי הפנים. ככל ששרירי הפנים רפויים יותר, כך הופכת הלסת התחתונה לרפויה יותר, וגורמת גם ללשון לצנוח ולחסום את נתיב האוויר. בעיקר בשכיבה על הגב. כשנתיב האוויר חסום חלקית, מהירות האוויר הזורם בו עולה, כדי לספק לריאות את כמות האוויר שהן זקוקות לה. עליה זו במהירות האוויר גורמת לרעידות של הענבל היוצרות את הרעש הנקרא "נחירות".

דום נשימה בשינה נוצר כשנתיב האוויר נחסם לחלוטין על ידי הלשון. בפרק הזמן שבו נתיב האוויר חסום, נוצרת ירידה חדה ברמת החמצן בדם, לצד עלייה של לחץ הדם ושל הדופק. האדם שסובל מדום נשימה לא מתעורר מהחסימות, ולכן לא מודע אליהן. מספר סבבי החסימה עלול להגיע לעשרות בכל שעה. מלבד הסיכונים הבריאותיים הכרוכים בכך, השינה המקוטעת גורמת לאדם הסובל מכך להתעורר בבוקר מותש, מכיוון שלבו פעל כל הלילה במצב של מאמץ במקום במנוחה.

לא בכל המקרים. יש אנשים הנוחרים באופן קבוע, אך אינם סובלים מדום נשימה בשינה. הסכנה טמונה בכך שאנשים רבים מודעים לכך שהם נוחרים, אך אינם יודעים שהם סובלים גם מדום נשימה בשינה.

אנשי מקצוע מתאימים יכולים לאבחן מצב של דום נחירה בשינה בדרכים שונות, ובהן שמיעת הקלטה של השינה ובחינת מדדים נוספים.

במצב של עודף משקל או של השמנה, גם הלשון משמינה ומותירה פחות מרווח למעבר אוויר בנתיב האוויר שמאחוריה. באופן תיאורטי, ירידה במשקל עשויה לסייע בהפחתת הנחירות, אבל אם האדם סובל גם מדום נשימה בשינה, יהיה לו קשה לרדת במשקל, מכיוון שמחזורי הפסקת הנשימה שמהם הוא סובל, מובילים גם לחילוף חומרים גרוע בזמן השינה.

רק כשהאדם הסובל מדום נשימה בשינה יטפל בבעיה ויחזור לשינה רצופה ללא הפסקות נשימה, הוא יצליח, בעזרת תזונה נכונה ופעילות גופנית מתאימה, להשיג ירידה במשקל.

אחת הדרכים היעילות לטיפול בנחירות ובדום נשימה בשינה היא שימוש בהתקן מיוחד, המורכב על השיניים במהלך השינה ומושך את הלסת התחתונה קדימה. קידום הלסת התחתונה פותח את נתיב האוויר שמאחורי הלשון.

רוב ההתקנים הקיימים בשוק, עשויים משתי פלטות אקריל וביניהן מפתח כלשהו. התקנים אלה גדולים יחסית וקשה להסתגל אליהם. לעומתם, אני פיתחתי התקן הנקרא SuperLite - התקן עדין וקטן, עשוי שלד מתכת בעובי של פחות ממילימטר, המנצל בצורה אופטימלית את החללים בפה ומהווה כיום ההתקן היחיד שמאפשר את יישור הלשון. התקן SuperLite מבטיח נתיב האוויר פתוח כל הלילה.

כאשר מטופל מאובחן כנוחר ו/או כסובל מדום נשימה בשינה, יותאם התקן SuperLite ספציפית עבור מבנה הפה שלו. מידת קידום הלסת תיקבע בהתאם לרוחב נתיב האוויר הדרוש למטופל כדי לנשום חלק, ללא חסימות חלקיות או מלאות.

ההתאמה הראשונית תיבחן לאורך תקופה מסוימת. אם המטופל עדיין יסבול מנחירות או מדום נשימה, ניתן יהיה לכוונן את ההתקן עד להגעה למצב אופטימלי, שבו דום נשימה בשינה אינו מתרחש; ונחירות, גם אם ישנן, אינן ברמה שמפריעה לאיכות השינה של בן או בת הזוג.

התאמת המכשיר כוללת מעקב אחר מצב המטופל עד להגעה לכוונון מדויק. כ-90 אחוזים מהאנשים יסתגלו להתקן באופן מהיר (חלקם אפילו מהלילה הראשון) וייהנו מתהליך התאמה קצר, אך מעטים יזדקקו לסדרת כוונונים ולעיתים גם לשינוי של סוג המכשיר. הם יימצאו תחת ליווי ומעקב שוטף ככל שיידרש.

השימוש בהתקן אינו כרוך בכאבים או בנזק לשיניים או לחלל הפה. מטופל שיחוש בלחץ או באי נוחות יוכל גם הוא להגיע לכיוונון ולהתאמה של ההתקן.

ההתקן מתאים לכל אדם שסובל מדום נשימה בשינה או מנחירות באופן משמעותי, ויש לו שיניים בריאות. התאמת ההתקן מחייבת בדיקה מקדימה של רופא שיניים. ההחלטה בכל מקרה לגופו תלויה בשקלול מצב השיניים של המטופל, יכולתו להיעזר בפתרונות אחרים וחומרת המצב שממנו הוא סובל.

לסיכום, אנשים רבים נוחרים וגורמים מטרד, בעיקר עבור בני זוג שישנים לצדם, אך רבים כלל לא יודעים שמלבד הנחירות, הם סובלים גם מתופעה מסוכנת שנקראת דום נשימה בשינה. התקן דנטלי SuperLite נוצר כדי לפתוח את נתיב האוויר החסום, הגורם לנחירות ולדום נשימה בשינה, באמצעות משיכת הלסת התחתונה קדימה בזמן השינה.

יוסי ספוז'ניק הוא טכנאי שיניים אומן, בעלים ומייסד של מכון "לילה רגוע" לטיפול בנחירות ודום נשימה בשינה, מפתח ההתקן SuperLite לטיפול בנחירות ובדום נשימה בשינה.

סייעה בהכנת הכתבה: ענת ניסני, כתבת zap doctors.