בהלת הקורונה: איך מדברים עם ילדים על הנגיף הזה?

בסרטון: לא מעט תלמידים כבר נמצאים עמוק בתוך החשש מקורונה

קורונה, קורונה בכל מקום. גם אם עדיין לא ממש כאן, כולנו מדברים על זה כל הזמן. בינינו ההורים, עם חברים, עם בני המשפחה, ברשתות החברתיות. גם אם אנחנו משתדלים לא לחשוף את הילדים לחדשות, גם אם הטלוויזיה אצלנו אינה דלוקה בקולי קולות על המהדורות המרכזיות - הילדים קולטים.

ילדים שמחזיקים בטלפונים חכמים (בין אם שלהם או של ההורים) נחשפים למידע רב, חלקו אמין, רובו לא; חלקו בדיחות של מתבגרים או מבוגרים, שילדים צעירים יותר עלולים לפרש כפשוטן, ולפחד. יש ילדים שעלולים לפתח חרדות ולחשוש ללכת לבית הספר, לחוג, לתנועת הנוער או לטיול השנתי. גם אם ילדיכם אינם מגלים סימני חרדה, רצוי, כמו בכל מצב חדש - לדבר על זה.

לפני שאומרים - שואלים: לפני שמסבירים, נבדוק מה הם יודעים. אפשר ורצוי ליזום שיחה על הנושא, כי לא כל הילדים שואלים מיוזמתם. נשאל אותם בפשטות: שמעתם על הקורונה? מה אתם יודעים על זה? ולאפשר להם לענות.

למה חשוב לדבר על זה בכלל? כאשר ילד רק ניזון משמועות, הדמיון שלו יכול להפליג למקום הכי גרוע שהוא יכול לדמיין. גם אם הם יענו "לא שמענו, לא יודעים" - נוכל להשיב קצר וממוקד: "זה סוג של מחלה, כמו שפעת", ולהנחות אותם איך לנהוג.

להיות רגועים: חשוב שגם אנחנו נהיה רגועים, לפני שאנחנו באים להרגיע את הילדים. אם נגיע לשיחה הזו ממקום של לחץ והיסטריה, זה רק יגביר את הבהלה. עלינו להיות ההורה הרגוע והמרגיע.

ידע זה כוח: החרדה באופן טבעי מתגברת כשאנחנו לא יודעים וניזונים משמועות, ככל שנדע יותר, נהיה רגועים יותר. נוכל להסביר לילדים: קורונה הוא נגיף (וירוס) שהתגלה בסין לפני כחודשיים. רוב החולים הם מסין ומהמזרח הרחוק, ולכן הסכנה שנידבק קטנה יחסית, כי אנחנו לא נוסעים לסין ולא באים במגע עם אנשים שחזרו משם. אנשים שחזרו לאחרונה ממדינות שיש בהם קורונה הוכנסו לבידוד. מה זה בידוד? הכוונה שהם נמצאים בבית או בבית חולים במשך שבועיים (זמן דגירת המחלה). אסור להם להסתובב במקומות עם אנשים אחרים (כמו מקומות עבודה, מוסדות חינוך), כך שהם לא יכולים להדביק אם הם חלילה נושאים את הנגיף. אפשר להסביר שסימני המחלה דומים לשפעת (חום, שיעול, עיטוש, כאבי גרון, קשיי נשימה, כאבי ראש), וגם להרגיע שיש אנשים רבים שחלו בקורונה וכבר נרפאו (אפשר להיעזר בסיפורים אופטימיים מהרשת).

מה אפשר לעשות? התפשטות מחלת הקורונה כמובן אינה בשליטתנו, וכל מה שאינו בשליטתנו - מפחיד. לכן חשוב להתחבר למה שאנחנו כן יכולים לעשות, למשל להקפיד על כללי ההיגיינה המוכרים: לרחוץ את הידיים לעתים תכופות; להשתעל ולהתעטש לתוך ממחטת נייר או מרפק; להשתמש בג'ל לחיטוי כאשר אין ברז מים בסביבה; וכאשר חולים - גם בשפעת רגילה, לא להגיע לבית הספר או לעבודה. ההנחיות פורסמו באתר משרד הבריאות ואפשר לשבת עם הילדים לצפות בסרטון. גם הסרטון הזה של בריינפופ יכול לעזור לילדים.

איך מתמודדים עם הפחד? פחד, כמו כל רגש, נובע ממחשבה. אני חושב על משהו שמפחיד אותי - אני פוחד. זה לא משנה אם זו מפלצת, הכלב של השכנים או נגיף הקורונה. כהורים, הכי חשוב לא לבטל את הפחד של הילד בסגנון "מה אתה פוחד, זה שטויות, אין סיכוי שנידבק, זה בכלל לא כאן" וכן הלאה. הורים שמזלזלים בפחדים של הילדים גורמים לילדים להתרחק, להיסגר ולהימנע מלשתף אותם ברגשותיהם. במקום זה אפשר להציע לילדים להתמודד עם הפחד בדרכים יצירתיות (מעבר לכל ההסברים הרציונליים שלמעלה). למשל: להמציא יחד סיפור על הקורונה; להמחיז הצגה על הקורונה; לספר בדיחות - הומור עוזר להשתחרר (חשוב שהבדיחות לא יהיו על חשבון הילד!); או לצייר את הקורונה. להסביר שהמילה קורונה משמעותה כתר, כי כשבדקו את הווירוס מתחת למיקרוסקופ גילו שהחלבונים מקיפים אותו בצורת כתר. כשאנחנו מציירים וירוס עם כתר ופרצוף מחייך, אנחנו כבר מרגישים יותר טוב.

רוני לנגרמן־זיו היא מדריכת הורים, מכון אדלר

ייעוץ מקצועי: צבי עצמון, "גליליאו צעיר"