התופעה הזו עלולה להפריע לראייה. כך מתקנים אותה

פטריגיום (Pterygium; ובעברית: חלזון) הוא מעין קרום בשרני שצומח בהדרגה מכיוון הלחמית - ומשם על פני הקרנית - ועלול לגרום להפרעה בראייה, לאי נוחות ולהפרעה אסתטית. עם זאת, פטריגיום אינו גידול סרטני, וניתן להסירו בניתוח פשוט יחסית.

פטריגיום היא רקמה ורודה ובשרנית, שצומחת מכיוון הלחמית של העין (השכבה השקופה שמכסה את לובן העין ואת הצד הפנימי של העפעפיים), כתוצאה משינוי ניווני שחל בה על רקע של חשיפה לקרינת השמש. לרוב, הוא מופיע קודם בצד שקרוב יותר לאף ומתפשט משם לכיוון האישון. הפטריגיום מתפתח בהדרגה ובקצב שונה אצל אנשים שונים ועלול להופיע בעין אחת או בשתיהן, וגם באותה עין מהצד הפנימי והחיצוני גם יחד ("פטריגיום דו צדדי"). בחלק מהמקרים, התפתחותו נעצרת בשלב מוקדם (לפני שהוא מתקרב לאישון), אך אם הוא ממשיך לגדול, הוא עלול להפריע לראייה.

נכון להיום, עדיין לא ידוע בוודאות מה גורם להתפתחות פטריגיום, אך ידוע שיש קשר לחשיפה ממושכת לשמש, לאקלים יבש, לחול ולאבק. כמו כן, ידוע שיש גם קשר משפחתי (גנטי) מסוים. לכן, התופעה שכיחה יותר בקרב אנשים עם היסטוריה משפחתית של פטריגיום. כגורם מקדים להתפתחות הפטריגיום, במקרים רבים מוצאים פינגואקולה (pinguecula) או תבלול, מעין בליטה קטנה, לעיתים צהבהבה בצד הפנימי או גם החיצוני של העין.

בשלב מוקדם, כוללים התסמינים של פטריגיום אדמומיות מתמשכת, דלקת, תחושה של גוף זר בתוך העין, יובש בעיניים, גרד, ולעיתים אף תחושה שמשהו "מסתיר את שדה הראייה". כשהפטריגיום גדל ומתפשט לכיוון מרכז העין, הוא עלול לחסום את ציר הראייה ו/או לעוות את הקרנית. כתוצאה מכך, הוא עלול לגרום לצילינדר גבוה ולירידה בראייה. מעבר לתסמינים הקליניים, פטריגיום מהווה גם בעיה אסתטית בולטת, שמפריעה לרבים מהמטופלים.

כל עוד הפטריגיום קטן ואינו מפריע לראייה, ניתן לטפל בו בגישה שמרנית, באמצעות תחליפי דמעות, תכשירים שגורמים לכיווץ כלי הדם בלחמית והלבנת העין, והרכבת משקפי שמש שיפחיתו את החשיפה לקרני UV. במקרים שבהם הפטריגיום גדול, מפריע לראייה, או מתפשט לכיוון מרכז הראייה - יש צורך בניתוח להסרתו. גם אם הפטריגיום מפריע למטופל מבחינה אסתטית, ניתן לשקול ניתוח.

ניתוח להסרת פטריגיום הוא ניתוח פשוט יחסית, שנמשך כ-30-15 דקות ומבוצע תחת הרדמה מקומית. במהלך הניתוח, מפרידים את רקמת הפטריגיום ומסירים אותה מרקמות הלחמית והקרנית. בעבר, הניתוח הסתיים בהסרת הפטריגיום. באותם ימים היה שיעור הישנות הפטריגיום לאחר הניתוח כ- 50-70 אחוזים. לכן, כיום, לאחר שלב ההסרה מבצעים פעולה נוספת שתמנע את ההישנות.

קיימות כיום שלוש גישות ניתוחיות למניעת הישנות הפטריגיום. כל השיטות דומות בסיכויי הצלחתן ומורידות את שיעור החזרה לכ- 3-5 אחוזים.

בעבר, בשל אחוזי ההישנות הגבוהים, היה הניתוח מתבצע רק כשהפטריגיום היה מאד מתקדם. כיום מעדיפים לא לחכות לפטריגיום גדול מדי מכיוון שגם ההסרה מותירה צלקות בקרנית ולעיתים התוצאה הקוסמטית פחות יפה כשהפטריגיום ההתחלתי כבר גדול. לכן, מנתחים כאשר מתועדת גדילה ופעילות של הפטריגיום, כאשר הוא בולט ומורם ויוצר תחושת אי נוחות בעין, כאשר הפטריגיום משפיע לרעה על הראיה, אם בגרימת עיוות וצילינדר או הסתרה בשדה הראיה וכמובן גם אם ישנה הפרעה אסתטית.

בגישה זו לא משתמשים בשתל, אלא מניחים על האזור ספוג קטן, המכיל חומר כימותרפי בשם מיטומיצין C, בריכוז נמוך מאוד, למשך כשתי דקות, שלאחריהן שוטפים את האזור היטב. החומר מסייע לחסל את התאים הבעייתיים שיוצרים את הפטריגיום.

בגישה זו, ממלאים את החלל הריק שנוצר באמצעות שתל של לחמית, שנלקח מ"רזרבת" הלחמית שבחלק העליון של העין (מתחת לעפעף). רקמת הלחמית "המושאלת" מושתלת תוך התאמה מיוחדת באזור הלימבוס - אזור המפגש של הלחמית עם הקרנית, שבו נמצאים תאי הגזע של הקרנית. ההשתלה באזור זה מאפשרת להעביר את תאי הגזע של הקרנית מהחלק העליון לצד הנזאלי, של האף, ובכך ליצור מצב שבו תאי הגזע יוצרים מעין "מעצור" שמונע מהפטריגיום לצמוח שוב.

גם בגישה זו ממלאים את החסר באמצעות הרזרבה הקיימת של הלחמית, אך בניגוד לגישה הקודמת, בגישה זו לא קוצרים שתל לחמית ומשתילים אותו באזור המיועד, אלא "מושכים" את רזרבת הלחמית כלפי מטה, כדי לכסות את האזור החסר. לעיתים, במקרים שבהם מתרחשת הישנות של הפטריגיום, משלבים את שתי השיטות - שתל עם מיטומיצין C. זאת, כדי להקטין ככל האפשר את סיכויי ההישנות הנוספת.

כאשר משתמשים בגישת השתל החופשי, ניתן לחבר את השתל באמצעות תפרים או באמצעות דבק ביולוגי. באופן כללי, ניתן לומר כי לדבק הביולוגי יש יתרון מסוים על פני התפרים, גם מבחינת תקופת ההחלמה (התפרים יוצרים תחושת גוף זר בעין). מעבר לכך, לדבק הביולוגי יש יתרון קטן נוסף, מבחינת הורדת הסיכון להישנות. עם זאת, הדבק הביולוגי יקר מאוד, ולכן גם מייקר את עלויות הניתוח. כך, הבחירה מתבצעת לרוב ע"פ שיקולי עלות-נוחות.

בדרך כלל, במקרים שבהם יש למטופל גם פטריגיום וגם קטרקט, עדיף לבצע קודם את הסרת הפטריגיום, ולאחר מספר חודשים לבצע ניתוח להסרת קטרקט. הסיבה לכך היא שהפטריגיום יוצר לא פעם צילינדר. לאחר שמסירים את הפטריגיום, הקרנית משתנה שוב ומקבלת צילינדר חדש (לרוב, צילינדר קטן יותר). לכן, עדיף להמתין מספר חודשים, כדי לבצע שוב את המדידות לניתוח הקטרקט ולדעת מהו הצילינדר הסופי.

במקרים שבהם יש למטופל גם פטריגיום וגם קטרקט ניתן לעיתים להסיר את שניהם יחד, אולם ההעדפה היא לטפל קודם בפטריגיום. אחרי החלמה של כמה חודשים, חוזרים על מדידות הביומטריה וכך ניתן בניתוח הקטרקט לתקן גם את האסטיגמטיזם, אם אכן נוצר בעקבות הפטריגיום.

הניתוח הינו ניתוח חיצוני בעין ולכן אינו ניתוח מסוכן באופן יחסי. דוקא משום העובדה שהינו בחלק החיצוני של העין, ההחלמה פחות נעימה ויכולה להיות כרוכה בכאב ואי נוחות. ביומיים הראשונים בעיקר ואח"כ במשך בשבוע-שבועיים פחות. לרוב, לאחר כשישה שבועות מהניתוח, העין כבר חוזרת להיראות לבנה כרגיל.

כאמור, הניתוח אינו נחשב מסוכן באופן יחסי. יש להפסיק ליטול מדללי דם (אם המטופל נוטל מדללי דם). אחד הסיבוכים האפשריים ביום הראשון לאחר ניתוח שבו השתמשו בשתל, הוא תלישת השתל או אובדן שלו, כתוצאה משפשוף של העין למשל. במקרה כזה מאפשרים לניתוח להחלים ללא שתל, ואם ישנה הישנות של הפטריגיום, ניתן לנתח מחדש. עלולה להיות גם בעיה בקליטת השתל עד התמוססות והעלמות שלו.

סיבוך נוסף קשור להתנפחות השתל בשלבים הראשונים של קליטתו, תוך יצירה של אזור סמוך שלא מקבל מספיק סיכוך מהדמעות עד התייבשות ויצירת שקע בדופן העין. בדרך כלל תחת טיפול מקומי במשחות ובטיפות סיכוך וסטרואידים, ישנה החלמה מלאה.

יכולה להיות תגובה מוגזמת ולא צפויה לתפרים עד התפתחות של בליטה אדומה באזור. בדרך כלל שוב תחת טיפול בלובריקנטים וטיפות ומשחות סטרואידליות, הבעיה נפתרת במלואה.

תופעות לוואי העשויות להיות לאחר הניתוח: יובש בעין ותחושת אי נעימות, אודם ושטפי דם. תופעות אלה מטופלות באמצעות משחות וטיפות שמוסיפות לחות לעין. כאמור, התופעות חולפות כעבור מספר שבועות.

חשוב לציין: הניתוח לא נועד לשפר את הראייה, על אף שלעיתים יש בפועל שיפור בראייה לאחר הניתוח. הניתוח נועד לעצור את התקדמות הפטריגיום, ובכך לעצור את הידרדרות הראייה.

ד"ר עדי מיכאלי היא רופאת עיניים מנתחת, מומחית לניתוחי קטרקט וקרנית במרכז הרפואי עינטל

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors