למה לרופאים יש כמעט תמיד כתב לא קריא?

אם קיבלתם אי פעם מרשם בכתב יד מרופא או בדקתם את ההערות מהביקור שלכם, אתם בטח יודעים על מה מדובר. למעשה, כתב יד לא ברור נראה כמעט כמו דרישה ללימודים בבית ספר לרפואה. אבל מה באמת יכולות להיות הסיבות לכך שרבים מהרופאים מחזיקים בכתב בלתי קריא בעליל?

מחקר שפורסם לפני למעלה מעשור בארה"ב גילה אז כי כתב היד המרושל של הרופאים הורג יותר מ- 7,000 איש בשנה. מדובר על נתון די מזעזע שמצטרף לנתון נוסף שפורסם בשנת 2006 על ידי ה-IOM Institute of Medicine שמצא כי טעויות במרשמי תרופות שניתן למנוע פוגעות ביותר ממיליון וחצי אמריקאים בשנה. שגיאות רבות כאלה נבעו ככל הנראה מקיצורים לא ברורים והתוויות מינון וכתיבה לא קריאה.

למרות שהימים היום שונים ורופאים מחויבים לכתוב את הערותיהם והמרשמים לתרופות במחשב, זה עדיין נחשב מקצוע בו כותבים יותר מאשר כל עבודה אחרת, והסיבות לכך הן ברורות. הרופא שלך צריך לתעד כל תוצאה של בדיקה, תחושה שסיפרת לו ואת ההיסטוריה הרפואית שלך, אחרת דברים מאוד חשובים וקריטיים עלולים להתפספס.

בנוסף לכך, ללא ספק, מדובר באנשים שעובדים הכי הרבה שעות ביממה. נסו לדמיין את עצמכם מוציאים משפט קוהרנטי מהפה כשאתם ערים כמעט 24 שעות. לא אפשרי. למעשה, כתב היד של הרופאים ככל הנראה נראה הרבה יותר טוב בתחילת המשמרת שלהם, לעומת בסופה, כששרירי כף היד הקטנים כבר עייפים.

אבל אולי יותר מהכל, המהירות והדחיפות של המקצוע הם שאלה שיוצרים את הכתב הבלתי קריא שרופאים רבים מתהדרים בו. רופאי משפחה שרואים אנשים במשרדם למשך כעשר דקות או רבע שעה צריכים להספיק הרבה, וכך גם רופאים בחדר המיון, כשמעל הכל תלויה בריאותו של אדם על הכף.

ואולי עוד סיבה אחת שפחות קופצת לעין. רבים מהמרשמים שרופאים רושמים כוללים שמות בלתי אפשריים של תרופות. כאשר אתה כותב מילים שאתה מכיר היטב ומשתמש באופן יומיומי, היד כבר משרבטת מעצמה, אבל כאשר אתה נדרש לכתוב כל מיני שמות של סוגי אנטיביוטיקה שונים, זה כבר מסבך את העניינים.

אגב, בטח תשמחו לדעת שחוקרים מצביעים על כך שכתיבה בכתב יד מחדדת את הזיכרון. מספר מחקרים העלו למשל, שסטודנטים שמסכמים שיעורים בכתב יד הפגינו ביצועים והישגים טובים יותר במבחנים בהשוואה לחבריהם המקלידים. הכותבים הוכיחו יכולת טובה יותר של אגירת מידע ותפיסת רעיונות חדשים משום שפעולת הכתיבה הציבה אותם על מישור מחשבה שונה ודרשה תשומת לב מחשבתית גדולה יותר מאשר הקלדה.