פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גננת: "מחאת ההורים מוצדקת, אבל מצלמות הן לא הפיתרון"

      קרן קלדרון, מנהלת גן פרטי, חווה את האווירה הקשה ומבינה את פחד ההורים ואת מחאתם, אבל יש לה מסר חשוב עבורם: אין טעם להרים צעקה רק כדי לצעוק. למצב הנוכחי נדרשים פתרונות אמיתיים, ולא, מצלמות הן לא אחד מהם

      גננת: "מחאת ההורים מוצדקת, אבל מצלמות הן לא הפיתרון"
      מצלמות אבטחה, דוברות המשטרה

      בווידאו: תיעוד קשה של ההתעללות שעברו הילדים בגן "טייני לאב"

      הימים ימים טרופים. ההורים מבוהלים ומבועתים, והגננות מרגישות מותקפות, אלו הטובות - על לא עוול בכפן. מדינה שלמה מזועזעת לאור המקרים, לנוכח המראות. כגננת, זה מרגיש כאילו מלחמה ניטשת בין שני הצדדים, האמון הופר וקשה להשיבו, כאשר למעשה אין כאן שני צדדים, יש כאן רק צד אחד שטובת הילד לנגד עיניו. צד אחד - המורכב מהורים וגני ילדים, שלאלימות אין מקום בחייהם והיא אינה שגרת יומם.

      כמנהלת גן מאז ומעולם טענתי שאמון הדדי הוא הבסיס היחיד עליו יכולה להבנות מערכת יחסים תורמת ומועילה למען הילד. האמון הבסיסי הזה הופר. בשבוע האחרון שוחחתי עם עשרות הורים, מודאגים, מבוהלים, חושדים. לקחתי חלק בדיונים ובמחאות. הקשבתי, הכלתי, ניסיתי להרגיע, אבל בעיקר ניסיתי להבין - למה עכשיו? ומתוך זה, כיצד אפשר לעזור, לתקן, לפתור. הלוא כבר שנים שאנו חשופים חשיפה גבוהה וגוברת למקרי אלימות בגני ילדים. למה עכשיו התעורר הפחד התהומי והמשתק שהוציא רבבות הורים לרחובות?

      על מי אפשר לסמוך?

      מקרה האלימות האחרון אליו נחשפנו היה אחר במהותו והצליח לזעזע את כולנו מאחר ובגן הזה היו כביכול כל המרכיבים עליהם הורים הסתמכו (עד כה לפחות) בחיפוש אחר חינוך איכותי ושקט נפשי: גננת צעירה וחדורת מוטיבציה (לפי עדויות ההורים), בעלת תואר בחינוך (לכאורה ולטענתה של הגננת), גן עם צוות ומצלמות. ובכל זאת, זוועות איומות התרחשו שם. אז מה נותר לנו? על מה ניתן לסמוך כדי לקבל את השקט הנפשי אם לא על כל אלו? לא נותר לנו דבר שיוכל להרגיע את הפחד.

      הפחד החדש הזה צריך לקבל מענה. המחאה היא מחאה צודקת ומוצדקת, והיא של כולנו. את הצעקה, צריך וחשוב להשמיע, אבל בסופו של יום צריך לצעוק כדי לקבל פתרונות, וכרגע נדמה שאנחנו צועקים כדי לצעוק - מבקשים פתרונות שחלקם לא באמת ניתנים ליישום, חלקם אפילו ייצרו בעיה חדשה, ואילו אחרים יפלו בין הכסאות בשל ניסוח שגוי, תפיסות מיושנות והיעדר תקציב.

      מפוצלת כרמל מעודה (עיבוד תמונה)
      נדרשת ענישה חמורה ופומבית שתרתיע. הגננת המתעללת כרמל מעודה (עיבוד תמונה )

      הפתרונות בפועל הם הרבה יותר פשוטים, והרבה יותר זולים. והכי חשוב - איכותיים ואמיתיים, כאלו שיתנו מענה אמיתי, וישימו סוף לבעיה איומה.

      1. בראש ובראשונה - ענישה חמורה ופומבית מאוד. עונש מאסר ארוך בפועל ואות קלון כדוגמת הענישה במקרים של עבירות מין. ענישה עם ראייה לעתיד, ענישה מרתיעה.

      2. פיקוח - אבל לא כפי שהוא מוכר ומיושם היום. הפיקוח היום הוא פיקוח יקר, ויותר מכך אינו רלוונטי למניעת אלימות. על מנת שפיקוח יעזור לנו במניעת אלימות, התדירות חייבת להיות גבוהה מאוד, הביקורים תכופים וללא הודעה מוקדמת, ומוקד הפיקוח צריך להיות באווירה השוררת בגן. אין לנו צורך במפקחות פדגוגיות בשכר גבוה, מספיק אנשים הגונים וטובים, שיעברו בין הגנים לביקורים קצרים בתדירות גבוהה, וירגישו את האווירה והלך הרוח בגן.

      3. הגדרת תנאי סף לעוסקים בתחום החינוך והטיפול. תעודות יושר לצד הכשרה בסיסית רלוונטית. לא פחות.

      4. ליווי ויעוץ פדגוגי לצוותים. העבודה בגן מביאה איתה לא מעט אתגרים. ייעוץ פדגוגי צמוד של גורם חיצוני יאפשר לצוותים, בראש ובראשונה הכוונה וכלים מיידיים להתמודד עם כל סיטואציה, לצד זיהוי קשיים אצל הילדים ופתרונות כיצד לסייע ולהתמודד איתם. ובנוסף, ולא פחות חשוב - יספק איוורור לצוות, מקום וזמן קבועים, בהם הצוות יכול לדבר, לשתף ולפרוק, להעלות בעיות, קשיים אתגרים לקבל עבורם מענה וחוות דעת נוספת.

      5. הגדרת שכר מינימום גבוה יותר ושבוע עבודה מקוצר לעוסקים בעבודות הטיפול בחסרי ישע. לאפשר לסייעות ולמחנכות להתפרנס בכבוד מבלי לעבוד 200 שעות בחודש. זה קשה, זה סוחט וזה מתיש.

      שני הסעיפים האחרונים הם יקרים, ויעלו לא מעט כסף, כסף שבסופו של יום כנראה יצטרך להגיע מהלקוחות, מההורים. והלוא ההורים משלמים כבר היום סכומי עתק לגני הילדים. כאן נכנס תפקידה של המדינה. ההכרה של המדינה בגיל הרך ובצורך של ההורים, ומשק העבודה במערך גני הילדים הפרטיים.

      הקלו עלינו, על גני הילדים. תסירו מאיתנו את תשלומי המע"מ בדומה לכל מוסד חינוכי אחר, תעניקו הקלות בארנונה לגני ילדים (במקום המציאות הקיימת בה גני ילדים משלמים ארנונה גבוהה יותר, ועל שטחים אשר בד"כ אינם מחושבים כגון מסדרונות, שטחי שירות וחצרות), הסירו מעלינו את הצורך בהוצאת היתר לשימוש חורג - היתר בעלויות של מאות אלפי שקלים אשר אין בינו לבין איכות השירות והמבנה דבר וחצי דבר לחינוך איכותי ומבנה ראוי.

      הסרת העלויות האלו לבדן, די בהן בכדי לאפשר להורים לקבל תמורה ראויה פי כמה וכמה עבור מיטב כספם. חמישה צעדים די פשוטים, די זולים, אשר ייטיבו עם כולנו, ובעיקר בעיקר - ייטיבו עם ילדינו.

      קרן עברי קלדרון היא מנהלת גן ויוי בחולון